"כאן יסופרו תולדותיהן..."

היישוב היהודי בנדבורנה התפתח לקראת סוף המאה ה-17 ובעיקר במאה ה-18. בתקופה זו התפתחה העיר בזכות השירותים שנתנו תושביה – יהודים ולא יהודים – לאחד מארמונותיה של משפחת האצילים לבית פוטוצקי, ארמון ששכן בקרבת מקום. במרוצת השנים התרכזו היהודים במרכז העיר ובחלק של העיר הקרוי "העיר החדשה". באמצע המאה ה-18 כבר היו בעיר כאלף יהודים ובעיר התקיימה קהילה דתית עצמאית עם רב משלה. בתקופה זו היה בעיר מרכז חסידי חשוב, אך גם השפעה של הפרנקיסטים, חסידי משיח השקר יעקב פרנק. כשזה התנצר, ועמו מאמיניו, היו בהם גם מעט יהודים מנדבורנה.

במאה ה-19 הופק בנדבורנה מלח ממעיינות. במקום התגלה נפט, נקדחו בארות והוקם בית זיקוק. יהודי נדבורנה עסקו במסחר ובמלאכה. בין היתר סחרו בדגן, עצים, ביצים, עופות ופטריות. בין היהודים בעיר היו סנדלרים, חייטים, פחחים וזגגים, והם שרתו את כלל תושבי העיר וכן את איכרי הסביבה.

לקראת סוף המאה היתה נדבורנה למרכז אזורי חשוב ליצוא תוצרת חקלאית ולתעשיית עצים. יהודים היו בעליהם של מפעלים ועסקים רבים. בין השאר היו בעלי בארות נפט, בתי זיקוק, מנסרות וטחנות קמח, מבשלת בירה ובית חרושת לגפרורים. בעיר ישבו רופא יהודי וכן שלוש מיילדות. בתקופה זו היו בעיר כ-4,200 יהודים, שהיוו כשני שלישים מכלל אוכלוסיית העיר.

עוד מסוף המאה ה-19 פעלו בנדבורנה סניפים של מפלגות ציוניות רבות וכן סניפים של אגודת ישראל ושל הבונד. מספר צעירים יהודים בנדבורנה תמכו במפלגה הקומוניסטית.

רוב ילדי הקהילה התחנכו במוסדות מסורתיים – חדרים ובתי מדרש. מאמצע המאה ה-19 גדל מספר התלמידים היהודיים בבתי הספר הכלליים. בתחילת המאה ה-20 נפתחו קורסים לעברית במסגרת חברת "שפה ברורה" להנחלת הלשון העברית, קורסים מטעם רשת החינוך "תרבות" וכן ספריה ציבורית ובה כ-2,000 ספרים בפולנית, יידיש ועברית.

בשנת 1907 פרצה בעיר שרפה בה עלו באש כ-100 בתי יהודים וכן מספר בתי כנסת ובתי תפילה. הקהילה התאוששה ובתקופה זו השתתפה בפיתוח ענף הקיט בנדבורנה. יהודים בעיר החזיקו בתי מלון, מסעדות ואת רוב בתי המרזח. ענף העגלונות היה ברובו בידי יהודים. כ-100 פועלות יהודיות עבדו במלאכה ביתית, בעיקר באריגה ובטוויה. קבוצת זבנים התארגנה לשם השגת שיפור בתנאי העבודה. כמו כן הוקמה קופת אשראי לסוחרים ולבעלי מלאכה.

במאה ה-19 פעלו מספר רבנים בנדבורנה, אך במלחמת העולם הראשונה עזב הרב נחום בורשטיין ואחריו היו בנדבורנה דיינים בלבד.

במלחמת העולם הראשונה היתה נדבורנה זירת קרבות, במהלכם נפגעו הקהילה והכלכלה היהודית באופן קשה. בסוף שנת 1914 כבשו הרוסים את העיר, נסוגו ממנה ושבו וכבשו אותה מספר פעמים, עד תום מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1915 הגלו הרוסים מהעיר רבים מבין הגברים היהודיים, ויחידות קוזקים התעללו בנשים ובילדים. גם לאחר תום המלחמה פרעו קוזקים ביהודי העיר.