"כאן יסופרו תולדותיהן..."

באמצע מאי 1944 נכלאו יהודי ג'ור בגטו, ועד ראשית יוני הובאו לגטו עוד יהודים מיישובי הסביבה. ב-7 ביוני 1944 החלו הרשויות לחקור את תושבי הגטו בעינויים בניסיון לגלות היכן הסתירו חפצי ערך. בין 7 ל-10 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו לקסרקטינים (מבני מגורים צבאיים) בפאתי העיר ג'ור, על גדות הדנובה. היהודים הורשו להביא עמם רק את הבגדים שלגופם. בקסרקטינים קיבלו הכלואים מרק שלוש פעמים ביום. בקסרקטינים פעל שירות סדר יהודי שהיה אחראי על העברת פקודות השלטונות ההונגרים אל בני הקהילה, על יישום הפקודות ועל ייצוג בני הקהילה בפני השלטונות.

בערב שבת, 9 ביוני 1944, ניהלו שני הרבנים של שתי הקהילות, הרב הנאולוגי אמיל רות (Roth) ורב הקהילה האורתודוקסית, הרב בן ציון סנידרס, תפילת קבלת שבת משותפת בהשתתפותם של אלפים מתושבי הגטו. הגרמנים קטעו את התפילה ולמחרת היום הִכּו והשפילו את שני הרבנים ואת חברי המועצה היהודית.

עד אמצע יוני 1944 גורשו תושבי הגטו, כ-5,000 נפשות, בשני טרנספורטים לאושוויץ. גירוש זה היה חלק מגירושם של מאות אלפים מיהודי הונגריה להשמדה באושוויץ ממאי עד יולי. מהגירוש של יהודי ג'ור ניצלו רק מספר גברים יהודים בני 18 עד 48 שעד ראשית יוני 1944 גויסו לעבודת כפייה, וכן כ-40-30 יהודים שהיו נשואים לבני זוג לא יהודים. בשל מעמדם המיוחד ציוו על יהודים אלה ב-12 בפברואר 1945 לעבור לגטו אחר, שהוקם בבית ספר התיכון "ריאלגימנזיום" (Realgimnazium) בג'ור. ב-26 במרס 1945, יומיים לפני שהגיע לג'ור הצבא האדום ושיחרר את העיר, נרצחו יהודים אלה ביריות וגופותיהם הושלכו לנהר הדנובה.

לאחר השואה שבו לעיר מאות מבין המגורשים ששרדו את השואה, וחידשו את חיי הקהילה. בשנת 1949 נמנו בעיר 459 יהודים. אחרי המרד בהונגריה ב-1956 עזבו רבים מהיהודים את ג'ור, וכיום, ככל הידוע, חיים בה יהודים מעטים בלבד.