אלבום בית הספר היהודי בקניגסברג, גרמניה
טבעה של המצלמה הוא כי היא מנציחה רגע יחיד בזמן ומציגה בפני הצופה הצצה חטופה ונקודתית, לעיתים אקראית, שהסתום רב בה על הגלוי. חוקרי תצלומים עומלים לא פעם שעות ארוכות כדי לפענח את הסיפור שמאחורי התצלום ואת מציאות החיים הרחבה שלא נקלטה בעין המצלמה, אולם לא זה הוא המקרה בנוגע לאלבום ייחודי שנתרם לארכיון יד ושם בחודש אוקטובר 2008.
במסגרת חומר רב מעזבונם של בני הזוג ד"ר דוד ויהודית קלטר (Kaelter) שנתרם לארכיון יד ושם (ונקלט תחת חטיבה P.46) על ידי ערן סגל, נכדם של בני הזוג, נמצא גם אלבום יחיד במינו. האלבום מכיל תיעוד רחב היקף של בית ספר יהודי בעיר קניגסברג (Koenigsberg) בגרמניה שהוקם לאחר עליית היטלר לשלטון. האלבום מתעד כשנה וחצי של פעילותו של המוסד החינוכי. סיפור הקמתו של בית הספר היהודי בקניגסברג ופעילותו החינוכית הרב גונית, כמו גם סיפור הקהילה היהודית בעיר הינם יוצאי דופן וייחודיים בנוף הקהילות היהודיות האחרות בגרמניה.
העיר קניגסברג הייתה בירת חבל מזרח פרוסיה. במהלך מלחמת העולם השניה נחרבו חלקים גדולים של העיר בהפצצות של הסובייטים שלבסוף כבשוה בשנת 1944 וסיפחו אותה אל מדינתם. כיום מכונה העיר קלינינגרד (Kaliningrad) והיא חלק מהרפובליקה הרוסית.
תולדות הקהילה היהודית בקניגסברג הם בני מאות שנים. ראשית ההתיישבות היהודית במקום הייתה בסוף המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18, וכבר במחצית המאה ה-18 ניתן לדבר על קהילה יהודית מבוססת בעיר. קניגסברג הייתה ידועה כמרכז תרבותי גרמני והיא התפרסמה במיוחד בזכות האוניברסיטה המקומית (שנוסדה בשנת 1544) שמשכה אליה את גדולי ההוגים של זמנם, ביניהם עמנואל קנט (Kant) שלימד באוניברסיטה זו במשך 34 שנים. האוירה התרבותית התוססת הביאה להפיכת קניגסברג גם למרכז תרבותי יהודי. לא מעט מתושביה היהודים של העיר למדו באוניברסיטה המקומית וספגו השפעות תרבותיות-גרמניות. עם הזמן הפכה העיר לאחד ממוקדי ההשכלה היהודית בגרמניה וכמה מראשוני המשכילים היהודים הגרמנים פעלו בה. בקניגסברג גם יצא לאור עיתון ההשכלה העברי "המאסף" החל מסוף המאה ה-18. עקב היותה של קניגסברג מרכז של השכלה יהודית ומאוחר יותר אף של תנועת הרפורמה היהודית נוצרו, כבר בשלב מוקדם, דיכוטומיה פנימית בקרב הקהילה היהודית במקום ובסיס רחב למחלוקת. קוטביות חברתית זו עתידה הייתה להמשיך גם אל תוך המאה העשרים ולאפיין את הקהילה המקומית גם תחת השלטון הנאצי 1.
עם עליית היטלר לשלטון בינואר 1933 עמדה הקהילה היהודית המקומית רבת המוניטין אך המפולגת בפני מציאות חדשה. ככלל, היותה של קניגסברג מנותקת גאוגרפית מן החלק הארי של גרמניה והקהילות היהודיות המרכזיות, כברלין, בתוכו, נתנה עצמאות מסוימת לקהילה המקומית אולם גם הפכה אותה לפגיעה יותר ואת מצבה לרגיש ובעייתי. הלאומניות והאנטישמיות במזרח פרוסיה היו מאז ומתמיד ניכרות והן התגברו במהירות דווקא במחוז זה שהיה מנותק מן הרייך על ידי הפרוזדור הפולני. כך, מצאו את עצמם חברי הקהילה היהודית בקניגסברג, שכללה בראשית שנות השלושים יותר מ-4000 נפש, בפני מצב פוליטי וחברתי חדש ובפני איום מתמיד. התחיקה החברתית אותה הוביל ועודד השלטון הנאצי אילצה את הקהילה היהודית לארגן את חייה הפנימיים בכוחות עצמה 2. הדבר דרש לראשונה וביתר דחיפות עבודה משותפת של פלגי הקהילה השונים, האורתודוכסיים, הליברלים 3 והציוניים, ואיחודם במסגרת מועצה אחת 4.
הצורך באיחוד הכוחות השונים בקהילה הוביל למחלוקות וּויכוחים קשים בין הצדדים שהתקשו להשיג הסכמה בפרט בשאלות חינוך ותרבות. בעניין הקמת בית ספר קהילתי עבור הילדים היהודיים שנדחקו ממוסדות החינוך הכלליים במספרים גדלים והולכים סערו הרוחות בקהילה במיוחד. בנקודה זו, בה היה נדמה כי לא ימצא מכנה משותף שעל בסיסו יוקם בית הספר הוזמן ד"ר דוד קלטר, יליד העיר הסמוכה דנציג (Danzig) לקניגסברג בחורף שנת 5 1934.
קלטר היה מורה מוסמך, בוגר האוניברסיטה בקניגסברג. הוא הכיר את העיר ותושביה, אולם עם בואו הוא נדהם מעוצמת המחלוקת. הוא לקח על עצמו להקים את בית הספר היהודי בעיר כאשר לנגד עיניו עמד הרעיון ליצור מסגרת בה המשותף יאפיל על המפלג. הוא האמין כי ניתן ליצור מוסד חינוכי שיתקבל על ידי כל החוגים בקהילה אשר יפעל מתוך גישה כלל-יהודית. לדידו, חשוב היה להעניק לילדים, דווקא בתקופה כה קשה של התגברות השנאה כלפי היהודים תחושת גאווה במורשתם שתאפשר להם לעמוד זקופי גב אל מול מציאות החיים הקשה. יחד עם זאת, הדגיש קלטר את חשיבות לימוד המקצועות הכלליים בבית הספר כחלק אינטגרלי של תוכנית הלימודים. קלטר דרש שבית הספר יהיה גוף קהילתי בלתי תלוי במפלגה כלשהי, ויצר תוכנית לימודים שכללה במקביל ללימודי חשבון ודקדוק גם לימוד עברית והיסטוריה יהודית. בית הספר נפתח ב-28 באפריל 1935 בהנהלתו של קלטר וכלל עם פתיחתו 82 תלמידים. הלימודים התקיימו בבניין בית הכנסת בעיר (אחד מחמשת בתי הכנסת של הקהילה) ובבית יתומים סמוך לו.
סיפור זה של בית הספר היהודי בקניגסברג משתקף היטב באלבום שנמסר ליד ושם מעזבונו של ד"ר דוד קלטר. ייחודו של האלבום הוא בכך שמעבר לתצלומים שבו, המתעדים רגעים מחיי התלמידים והמורים של בית הספר היהודי, הוא מלווה גם בקטעי סיפורים, במכתבים ובציורים המשקפים גם את תחושותיהם והשקפותיהם של המצולמים. בנוסף, עולים מתוך האלבום תחומי לימוד נוספים בהם עסקו התלמידים בבית הספר, תחומים כחקלאות וספורט.
באלבום מצויים מספר מכתבים של מורים בבית הספר ושל הורים של תלמידים בו המלמדים על המשמעות הקהילתית המרכזית שהיתה לפעילות בית הספר עבור יהודי קניגסברג. ככל שחלף הזמן הפכה הפעילות הדתית-תרבותית כמו גם הטיולים וההצגות של בית הספר למוקד שמשך אליו לא רק את הורי התלמידים עצמם אלא גם יהודים, בני הקהילה, שביקשו להשתתף בפעילות ושאבו ממנה כח. באופן זה איפשר בית הספר לקהילה היהודית בכללותה להנות מפעילות תרבותית ובפרט מטיולים בסביבת העיר ועל חוף הים הבלטי בתקופה של הגבלות גוברות 6. בפרט היתה נודעת בקהילה שעת השבת השבועית שהתקיימה מדי יום שישי בבית הספר. כל תלמידי בית הספר ומוריו היו מתכנסים באולם גדול ולאחר שסיכמו את פעילות השבוע בלימודים ודנו בבעיות שונות, במשמעת של התלמידים ועוד, היו פותחים את דלתות האולם והורי התלמידים וחברי קהילה נוספים היו מצטרפים. יחד היו שרים שירים, קוראים סיפורים ומקשיבים ליצירות שחיברו התלמידים. הצלחתו של בית הספר היהודי היתה טמונה ביכולתו לגשר על המחלוקות בקרב הקהילה תוך הדגשת המאחד, ביצירת אווירה של שותפות גורל ובלימוד המורשת היהודית. מסיבה זו הלך וגדל מספר תלמידי בית הספר דוקא בשנים קשות אלו. גם לכך ניתן ביטוי באלבום בציור המתאר את עליית מספר התלמידים ביותר מ-100% כעבור שנה וחצי מפתיחתו. אולם בשלב מסויים החל לרדת מספר התלמידים בבית הספר, כאשר רבים מחבריי הקהילה החלו להגר מגרמניה עקב הידרדרות מצב היהודים. תלמידי בית הספר בעידוד מוריהם דאגו לשמור על קשר עם התלמידים שעזבו את בית הספר (קשר שנמשך בין רבים מן התלמידים שניצלו גם אחרי המלחמה), והדבר מובע בציור המודבק בסופו של האלבום. בציור זה של אחד מן התלמידים מתואר קשר מלב אל לב של ילדי בית הספר עם חבריהם שהיגרו לארצות אחרות ובייחוד לארץ ישראל.
ההידרדרות וקשיי החיים בגרמניה התגברו והגיעו לאחד משיאיהם באירועי ליל הבדולח. בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 שרפו המונים את חמשת בתי הכנסת של הקהילה היהודית בקניגסברג, יחד עימם נשרף גם חלק מבית הספר היהודי שפעל באחד מבתי הכנסת. בנוסף השחיתו הפורעים גם את בית היתומים היהודי שפעל בסמוך לבית הכנסת תוך שהם מניסים לרחוב החשוך והקר עשרות ילדים יהודים שברחו ממיטותיהם. מאות גברים יהודים הושמו במעצר, בהם גם מנהל בית הספר, ד"ר קלטר, ומוריו (הם ניצלו משילוח למחנה ריכוז בגלל העלות שהייתה כרוכה בהעברתם דרך הפרוזדור הפולני). כעבור עשרה ימים הצליח קלטר להשתחרר ממאסר ולשחרר גם את מורי בית הספר. יחד עם התלמידים הם חידשו את פעילות בית הספר בחדרים שהצליחו לשפץ בתוך בית היתומים. קלטר עצמו היגר עם אישתו, בנו ובתו לארץ ישראל בשנת 1939. בית הספר הוסיף לפעול תחת קשיים גדלים והולכים בניהולה של רוזה וולף, אחת ממורות בית הספר, עד לסופו בשנת 1942, עת נשלחו אחרוני התלמידים והוריהם לטרזינשטט (Theresienstadt). המנהלת רוזה וולף סירבה להפרד מתלמידיה וניספתה עימם.
עם סיום המלחמה נותרו רק יהודים ספורים בקניגסברג, בעיקר כאלה שהיו נשואים ללא-יהודים. בשנת 1948 גירשו הסובייטים יהודים אלה יחד עם התושבים הגרמנים מן העיר שהפכה לקלינינגרד הסובייטית. סופה הטראגי של הקהילה היהודית בת מאות השנים בקניגסברג לא היה מתוך אובדן עשתונות וחוסר אונים. להיפך, הוא מהווה דוגמא מובהקת של התמודדות של קהילה יהודית, אשר שמרה וטיפחה את זהותה וערכיה אל מול גלי שנאה וקשיים הולכים ומתגברים. אלבום בית הספר היהודי של קניגסברג מאפשר הצצה ייחודית למציאות זו.
[1] על תולדות הקהילה היהודית בקניגסברג למן ראשית המאה העשרים ועל גורלה למן עליית היטלר לשלטון ובמהלך מלחמת העולם השניה, ראה: Y.K. Jacoby, Juedisches Leben in Koenigsberg/Pr. im 20. Jahrhundert, Wuerzburg 1983.
[2] תופעה זו של התכנסות פנימה אופיינית לכלל הקהילות היהודיות בגרמניה בין עליית היטלר לשלטון בינואר 1933 לבין פרוץ המלחמה בספטמבר 1939. באופן פרדוקסלי, נידוי והרחקת היהודים מחיי הסביבה הכללית ומתרבותה באמצעות החקיקה האנטישמית שהנהיג המשטר הנאצי, הכריחו את היהודים להפנות את כוחותיהם פנימה ולבנות לעצמם עולם תרבותי פנימי. ראו לדוגמא את תיעוד חיי הקהילה היהודית ב-Herrlingen באותה תקופה באלבום FA-270 (בארכיון יד ושם).
[3] קבוצת הליברלים כינתה את עצמה אזרחים גרמנים בעלי אמונה יהודית Deutcshe Staatbuergers Jued-Glaubens.
[4] מאמר מקיף על תולדות המועצה היהודית בקניגסברג וגילגוליה בין השנים 1871-1945 ראה: Stefanie Schueler-Springorum, Die Juedische Gemeinde Koenigsberg 1871-1945, Zur Geschichte und Kultur der Juden in Ost- und Westpreussen, Hildesheim-Zuerich-New-York 2000, pp. 165-186.
[5] ד"ר דוד קלטר כתב מאמר מקיף על תולדות בית הספר היהודי בקניגסברג. המידע להלן מתבסס ברובו על מאמרו זה, ראה: D.F. Kaelter, Die Juedische Schule in Koenigsberg/Pr. Ein Gedanke und seine Verwirklichung, Leo Baeck Institute Bulletin 4 (1961), pp. 145-166.
[6] בית הספר היה מארגן נסיעות קבוצתיות לחוף הים ובסביבות העיר. מכיוון שנאסר על היהודים לנסוע באוניות יחד עם לא יהודים ומאוחר יותר נאסר עליהם לנסוע גם ברכבות, היה בית הספר שוכר אוניה או רכבת קטנה עבור התלמידים, ההורים והאחרים. למעשה, רק באופן זה יכלו יהודי העיר לצאת לטיולים באותה עת. שם, עמ' 157.
