מבעד לעדשת ההיסטוריה
מבחר תצלומים מאוספי יד ושם

תצלומי אויר של אושוויץ

תצלומים אוויריים. 31 במאי, 1944 תצלומים אוויריים. 26 ביוני, 1944 תצלומים אוויריים. 25 באוגוסט, 1944 תצלומים אוויריים. 13 בספטמבר, 1944 תצלומים אוויריים. 21 בדצמבר, 1944

תצלומי אויר של אושוויץ אשר צולמו ע"י חילות האויר של בעלות הברית במהלך מלה"ע השניה נחשפו לראשונה ב-1978 ע"י Dino Brugioni ו-Robert Poirier, שני מפענחי תצלומי אויר שעבדו ב-CIA. השניים פענחו מחדש בעזרת חומר מחקרי הסטורי שורת תצלומי אויר שאוחסנו בארכיון ה-Defense Intelligence Agency בוושינגטון. עותקי חלק מהתצלומים נרכשו עבור יד ושם בעזרת אלי ויזל ב-1980 וכאשר הנשיא לשעבר קארטר ביקר בישראל באותה שנה הוא הביא עמו גם עותקים של סלילי הצילום המקוריים.

חילות האויר של בעלות הברית הגיעו לאזור אושוויץ בגלל המפעלים החיוניים לכלכלת המלחמה שהיו באזור זה של שלזיה עלית (אזור פולני שסופח לרייך השלישי ב-1939). בתחילת 1944 הגיעו ידיעות מודיעיניות על הימצאות מפעל דלק וגומי מלאכותי ענק במונוביץ, אחד מתת-המחנות של אושוויץ. ב-4 באפריל 1944 יצא לראשונה מבסיס פוג'יה (Foggia) בדרום איטליה מטוס מוסקיטו של טייסת צילום 60 (60 Photo Recon Squadron) של חיל האויר הדרום אפריקני לצלם את המפעל. היה זה מפעל IG Farben במונוביץ – במרחק של 4 ק"מ בלבד מבירקנאו. כדי להבטיח את כיסוי המטרה היה נהוג באותה תקופה להפעיל את המצלמה מעט לפניה ולהפסיקה מעט אחריה. כתוצאה מכך צולם גם לראשונה מחנה אושוויץ המקורי.

באותה תקופה החלו בעה"ב להתכונן לתקיפה כוללת של תעשיית הנפט הגרמנית ומפעל מונוביץ עלה למקום גבוהה ברשימת המטרות. ב-31 במאי נשלח מטוס נוסף של טייסת 60 לאזור. הפעם צולמו גם 3 תמונות של בירקנאו מגובה 26,000 רגל, אם כי מפענחי התצלומים לא עמדו על מהותו. תצלומי גיחה זו מראים לנו את המחנה כפי שנראה 3 ימים לאחר שהגיע המשלוח אותו מתעד אלבום אושוויץ.

מסיבות מבצעיות שונות התעכבה הפצצת מפעל מונוביץ, אך בעה"ב הוסיפו לאסוף מודיעין עליו ועל מתקנים נוספים באזור. מטוסי המוסקיטו הדרום אפריקאים צילמו את המפעל וחלקים מתשלובת המחנות ב-26/6, 25/8 וב-8/9.

בינתיים החל גם חיל האויר של צבא ארה"ב (US Army Air Force) לשלוח גיחות סיור לאזור. הגיחה האמריקאית הראשונה לאזור אושוויץ התבצעה ב-8/7 במטוס צילום F-5 לייטנינג של כנף הצילום ה-5 (5th Photographic Reconnaissance Group) של חיל האויר ה-15 האמריקאי. המודיעין שנאסף בגיחה זו ובגיחות הבריטיות שימש לתכנון ההפצצה הראשונה של מפעל מונוביץ ב-20/8, בה ניזוק המפעל, אך לא הושמד. ב-13/9 נערכה הפצצה שניה ותצלומים שצולמו תוך כדי ההפצצה ע"י מפציצי B-24 של כנף ההפצצה ה-464 (464th Bombardment Group ), כוללים תצלום המראה פצצות נופלות מעל בירקנאו. לאחר ההפצצה נערכו גיחות סיור נוספות כדי לאמוד את הנזק ואת התקדמות תיקונו ע"י הגרמנים. מטוסי הלייטנינג של הכנף ה-5 הוסיפו לבקר את איזור אושוויץ בתאריכים 29/11, 21/12 ולבסוף ב-14/1/1945 – שבועיים בלבד לפני שחרור המחנה ע"י הצבא הסובייטי.

חשוב לציין כי מפענחי תצלומי האויר של אושוויץ מעולם לא זיהו את מהותו של בירקנאו, למרות שמחנה III שהיה צמוד למפעל IG Farben זוהה כמחנה ריכוז.

קריאה נוספת:

Brugioni, Dino A. / Poirier, Robert G., The Holocaust Revisited: A Retrospective Analysis of the Auschwitz-Birkenau Extermination Complex, Washington DC, 1979.
Neufeld, Michael J. & Berenbaum, Michael (ed.), The Bombing of Auschwitz: Should the Allies have Attempted it?, New York, 2000.
James H. Kitchens, “The Bombing of Auschwitz Re-examined”, in The Journal of Military History, LVIII, April 1994, pp.233-266.
Gilbert, Martin, Auschwitz and the Allies, New York, 1981.
Martin Gilbert,”The Question of Bombing Auschwitz”, in The Nazi Concentration Camps. Proceedings of the 4th יד ושם International Historical Conference, Jerusalem, 1984, pp.417-473.
Rondall Rice, “Bombing Auschwitz: US 15th Air Force and the Military Aspects of a Possible Attack”, in War in History, vol.6, no.2, 1999, pp.205-229.