לרגל השנה החדשה

בקיץ 1942, בהיותו כמעט בן שלושים, נשלח שלמה אולמן לפלוגות העבודה ההונגריות. כמו יהודים אחרים רבים שגויסו על ידי השלטונות הפאשיסטיים בהונגריה, אולץ שלמה לעבוד בפינוי מוקשים, בחפירת תעלות נגד טנקים, ובעבודות כפייה אחרות בתנאים קשים ויחס משפיל מצד מפקדי הצבא ההונגרי.

בראשית 1943, במהלך קרב, ניצלו יהודים רבים ובהם שלמה, את האנדרלמוסיה שנוצרה במקום וברחו מפלוגות העבודה לאזור סמוך שנמצא תחת שליטת הצבא הרוסי. האסירים הנמלטים קיוו להשתחרר מתנאי העבדות מהם סבלו בצבא ההונגרי, אולם תקוותיהם התבדו. כשבויי הצבא הרוסי הם נשלחו למחנות שבויים יחד עם חיילים גרמנים והונגרים שנפלו בשבי, וזכו ליחס מבזה ולתנאי מחיה קשים.

חודשים ספורים לאחר נפילתם בשבי הרוסי, בקיץ 1943, נפוצה בין האסירים השמועה שבקרוב תעבור רכבת בדרכה לסיביר ומי שיצליח להגיע עד אליה יוכל להימלט מתנאי השבי הקשים. שלמה ראה באפשרות זו סיכוי אחרון להינצל. הוא זחל מאות מטרים עד לתחנת הרכבת, עלה על הרכבת והגיע למחנה אחר בו קיבלו השבויים יחס טוב יותר.

במחנה זה פגש שלמה את מרדכי גליק, ויחד העלו על הכתב מחזור תפילה לחגי תשרי ולוח שנה. השניים שיחזרו את התפילות בעל-פה ומרדכי כתב אותן על גבי דפי תעמולה סובייטים עשויים מטבק ששלמה לקח מהמרפאה. בצורה זו יצרו שני העתקים של סידור התפילות, האחד נותר בידי שלמה ואת השני לקח מרדכי.

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת רחל אולמן וחנה אולמן בכור, קרית טבעון