"והגדת לבנך"

המעמד למצות ולקערת סדר נתרם לאוסף החפצים על ידי שמואל וולף, בנו של סלומון וולף, אשר היה מנהל בית הילדים ב-Tavannes. סלומון וג'וליאן וולף פעלו למען ילדים יהודים בבתי ילדים בצרפת ובשוויץ, לעיתים תוך סיכון חייהם. המעמד בן שלוש הקומות נבנה על ידי נער בשם ברונו מבית הילדים ב-Tavannes  וניתן לסלומון כמתנת פרידה לקראת פיזור בית הילדים בסוף המלחמה.

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו סלומון וג'וליאן וולף, בני זוג בשנות השלושים לחייהם, באלזס שבצרפת עם שני ילדיהם הקטנים שמואל (קלוד) ומרים. עם כיבוש צרפת על ידי הגרמנים ברחו בני הזוג עם ילדיהם לעיירה Boege הממוקמת בסמוך לגבול צרפת-שוויץ, באזור אשר נמצא תחת שליטה איטלקית. בעיירה Boege התגורר אחיה של ג'וליאן, רופא במקצועו, בבית גדול ומרווח אשר אליו התקבצו קרובי משפחה נוספים שברחו ממקומות שונים ברחבי צרפת הכבושה.

באותה תקופה דאג ארגון ה-(Oeuvre de Secours aux Enfants) OSE להקמת בתי ילדים לילדים יהודיים. חברי הארגון פעלו במהלך שנות המלחמה למציאת מקומות מסתור לילדים יהודיים אצל משפחות נוצריות ובמנזרים וכן הפעילו בתי ילדים. תחת חסותו של הארגון היו יתומים וכן ילדים שהוריהם הפקידו אותם בידי חברי הארגון מתוך תקווה להצילם כאשר חשו בסכנה המתקרבת.

אחד מבתי הילדים הראשונים של הארגון שנבנו במהלך המלחמה הוקם בכפר Villard, הסמוך לעיירה Boege. בני הזוג ג'וליאן וסלומון וולף החלו לעבוד בבית הילדים, וכעבור זמן מה עם העתקתו ל-Saint-Paul שליד אגם ז'נבה, עברה המשפחה עם ילדי בית הילדים למשכנו החדש, שם המשיכו השניים לטפל בילדים ולנהל את המקום. בשנת 1941 נולדה ג'נט, בתם השלישית של בני הזוג, אולם עקב התנאים הקשים נפטרה התינוקת לפני הגיעה לגיל שנה.

בסתיו 1943, לקראת נסיגת הצבא האיטלקי מהאזור, יעץ אחד ממפקדי הצבא לסלומון להימלט מהמקום לפני כניסת הגרמנים. סלומון וולף לקח את ילדיו ועבר כבר באותו לילה את הגבול לשוויץ, ועמו מספר ילדים מבית הילדים. ג'וליאן, אם המשפחה, נותרה מאחור. היא נשארה במעון על מנת להסדיר, בסיוע חבריה מארגון ה-OSE, את פינוי הילדים והעברתם למקומות מסתור חדשים. עם השלמת פינויו של בית הילדים, כשלושה חודשים מאוחר יותר, עברה ג'וליאן את הגבול לשוויץ בדרכה להתאחד עם משפחתה. בעברה את הגבול נתפסה על ידי המשטרה השוויצרית ושהתה זמן מה במחנה הסגר, ולאחר שחרורה הצטרפה אל משפחתה. 

בסוף שנת 1943 החל סלומון לנהל את בית הילדים שנקרא La Chalet  של הצלב האדום, אשר בכפר Tavannes שבשוויץ. מעמדו כפליט לא אפשר לו לנהל את המקום באופן רשמי. Esthel Rein, אחות במקצועה וקרובת משפחתה של ג'וליאן וולף, הייתה המנהלת הרשמית של המעון, אולם בפועל ניהל סלומון את בית הילדים.

בית הילדים Le Chalet היה בית עץ גדול, הממוקם על גבעה פסטוראלית בשולי הכפר, במרחק קצר מגבעה אחרת מיוערת. ילדי המעון אשר הגיעו מצרפת, בלגיה ואיטליה, הלכו לבית הספר עם ילדי הכפר, יצאו לטיולים בטבע, ועסקו בפעילויות שונות. במקום נשמר אורח חיים יהודי, והילדים שמרו שבת וחגגו את החגים היהודיים.

אחד מילדי בית הילדים היה נער כבן 14 בשם ברונו. ברונו אהב לעסוק בנגרות וקיבל פינה בבית הילדים כדי שיוכל לעסוק בתחביבו. הוא עשה עבודות נגרות שונות, ואף התקין בבית הילדים מעין רכבל המאפשר מעבר בין שלוש קומותיו של המבנה.

לקראת פיזורו של בית הילדים בתום המלחמה, בנה ברונו מעמד למצות ולקערת פסח מעץ, והעניק אותו כמתנת פרידה לסולומון וולף, מנהל בית הילדים.

לאחר המלחמה התפזרו ילדי בית הילדים. סלומון וג'וליאן וולף המשיכו בפועלם יוצא הדופן למען ילדים יהודים, הם עבדו בבית הילדים Ambloy  אליו הגיעו ילדי בוכנוואלד לאחר המלחמה, ובהמשך ניהלו את בתי הילדים בוורסאי וב-Sevres.

בשנת 1948 עלו לארץ בני הזוג וולף עם ילדיהם: שמואל, מרים ורות התינוקת. בין החפצים שהביא עמו סלומון היה המעמד למצות ולקערת פסח שבנה ברונו. בארץ נתפר עבורו כיסוי בד כחול ועליו נרקם באותיות מוזהבות "את חג המצות תשמור".

מאז עלייתם ארצה, מדי שנה, כאשר חגגה משפחת וולף את ליל הסדר, הונח המעמד למצות ולקערת פסח שבנה ברונו בבית הילדים על שולחנה של המשפחה, עד אשר החליטו לתרום את הפריט לאוסף החפצים של מוזיאון יד ושם, למשמרת עד.