|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
"אין משחקים ילדותיים"
יד ושם "אין משחקים ילדותיים"

"אין משחקים ילדותיים"

שם התערוכה לקוח מספרו של יאנוש קורצ'אק, "חוקי החיים", ילדות של כבוד:

יאנוש קורצ'אק
"אין זה הולם להתבייש בשום משחק. אין משחקים ילדותיים. זו שגיאה מצד מבוגרים להגיד – ומצד החכמים שבין הילדים, לחזור אחריהם – 'נער כה גדול, ועודנו משחק כתינוק; נערה כה גדולה, והיא עדיין משחקת עם בובות.' הדבר החשוב אינו עם מה משחק אדם, אלא כיצד הוא עושה זאת, ומה הוא חושב ומרגיש בעודו משחק. יכול אדם לשחק באופן חכם בבובה או לשחק באופן ילדותי ומטופש בשח-מט. אדם יכול לשחק, בעניין ובדמיון רבים, כשוטר, לבנות רכבת, להיות צייד או אינדיאני - ואדם יכול לקרוא ספרים ללא כל מחשבה או עניין."

כמיליון וחצי מתוך שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה היו ילדים. מספר הילדים ששרדו מוערך באלפים בודדים.

תערוכה זו פותחת חלון לעולמם של הילדים במהלך השואה. שלא כתערוכות אחרות הנוגעות בנושא השואה, תערוכה זו אינה מתמקדת בהיסטוריה, סטטיסטיקות או תיאורים של אלימות גופנית. במקום זאת, הצעצועים, המשחקים, יצירות האמנות, היומנים והשירים המוצגים כאן מציגים חלק מהסיפורים האישיים של הילדים, ובכך מספקים הצצה אל חייהם במהלך השואה.

בובות ודובוני צעצוע הפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם של הילדים שהחזיקו בהם במהלך המלחמה. במקרים רבים, ליוו הצעצועים את הילדים במהלך המלחמה והיוו מקור עיקרי של נחמה וחברות. עבור חלק מהילדים, היו דובוני הצעצוע והבובות הרכוש המשמעותי ביותר שנשאר איתם בתום המלחמה. אפילו היום, כבוגרים, ההיקשרות שלהם הינה כה חזקה עד כי הם מתקשים להיפרד מהם.

התערוכה מספרת את סיפור ההישרדות – מאבקם של ילדים אלה להיאחז בחיים. התערוכה מתארת את נסיונותיהם לשמר את ילדותם ואת נעוריהם על ידי יצירת מציאות אחרת עבור עצמם, מציאות שונה מזו שהקיפה אותם. במקרים רבים, היו אלה הילדים שהעניקו להוריהם את העידוד והתקווה שנדרשו על מנת להמשיך את מאבקם היומי הנואש להישרדות.

"עם תחילת המחקר עבור תערוכה זו, סברנו שממצאינו יהיו מוגבלים לרגעי הניחום או הרוגע של הילדים. למדנו שבצעצועים היה כרוך הרבה יותר מכך. פנטסיה, יצירתיות ומשחק היו ביטוייו של דחף בסיסי להישרדות, דרישה מוקדמת לשם חיים בהקשר זה. אמרתו של קורצ'אק, 'אין משחקים ילדותיים', זכתה להוכחה באופן שאינו ניתן להפרכה." (יהודית ענבר, אוצרת)

כתיבה ועריכה: יהודית ענבר