|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת

יד ושם כאן ביתי - ניצולי השואה בישראל

בשנת השישים למדינת ישראל חיים בה כ- 250,000 ניצולי שואה, כמחצית ממספר הניצולים שהגיעו אליה מיום היווסדה. סיפורם הדרמטי על אדמת הארץ – סיפור בלתי ידוע – הוא נושאה של תערוכה זו.

בתולדות ההגירות אין דומה לסיפורם של העולים הניצולים. לעתים נדירות בהיסטוריה, אם בכלל, קרה שקבוצת מהגרים שזה מקרוב באו, חדרה – ובעצמה שכזו – אל תוך חברה, והייתה שותפה באופן כה פעיל בעיצובה.

המילה "בחירה" היא מילה מרכזית לגבי הניצולים שעלו ארצה. עם תום מלחמת העולם השנייה בחרו מרבית הניצולים להתרכז בבניית חיים, והם בחרו לעשות זאת בארץ-ישראל, שאותה כינו "הבית".

לגבי מקצתם היה כל זה מאוחר מדי והם לא הצליחו לשקם את חייהם, אך ברובם נמצאו כוחות נפש בל ייאמנו. סיפורם הקיבוצי הוא סיפור של ניצחון אישי ואנושי.

טביעות אצבעותיהם ניכרות בכל התחומים: בהתיישבות, בהתגייסות לצבא, בתעשייה, בכלכלה, במשפט ובתרבות. ישנם בקרבם ציירים וגרפיקאים, משוררים וסופרים, ספורטאים ורקדנים, אנשי אקדמיה ואנשי רוח. רבים מהם נתפסים בציבור כישראלים ילידים. השפעתם חרגה זה מכבר מהתחום הפרטי אל התחום הציבורי והיומיומי בחיי הישראלים.

מיום שדרכו רגליהם על אדמת הארץ פעלו הניצולים בשני מסלולים: המסלול הישראלי והמסלול של זיכרון השואה ומורשתם כניצולים. במסלול הישראלי התמקדו הניצולים בטיפוח חזק וברור של ישראליותם, במטרה להימנות עם מעצבי התרבות הישראלית. במסלול של זיכרון השואה הם עסקו בשימור זיכרון השואה, בהנצחה ובתיעוד. לאחר משפט אייכמן התאחדו שני המסלולים האלה למסלול אחד, עת נפנתה החברה הישראלית לאמץ את הניצולים אל חיקה והפכה את זיכרון השואה למרכיב מרכזי בזהות הלאומית.

פרופ' חנה יבלונקה, יועצת היסטורית לתערוכה