Yad Vashem מיתרי הלב. מוסיקה מתקופת השואה

שטילער, שטילער – שקט, שקט

מלים: שמרקה קצ'רגינסקי
לחן: אלכסנדר וולקוביסקי (תמיר)
תרגום לעברית: אברהם שלונסקי

"שטילער, שטילער" – שקט, שקט

השיר מושמע כאן בשני ביצועים מתוך ההקלטות של הוועדה ההיסטורית היהודית, מינכן, 1946.
1. שמרקה קצ'רגינסקי.
2. בטי סגל. 

השיר פורסם על ידי קצ'רגינסקי בספרו "לידער פון די געטאס און לאגערן", 1948: המילים מופיעות בעמוד 88, המנגינה – בעמוד 385. כמו כן פורסם השיר עם תעתיק, תרגום לאנגלית ומנגינה בספרן של מלוטק  וגוטליב "מיר זיינען דא", 1983 (ע' 46). השיר פורסם גם עם תרגומים לעברית בספרו של פרגר "מן המצר קראתי" (ע' 95), ובאסופה של הורביץ "מן המצר" (1987, ע' 44) מופיע השיר בתרגומו של המשורר אברהם שלונסקי.

מילות השיר נכתבו בגטו וילנה על ידי שמרקה קצ'רגינסקי – מחנך, סופר, משורר ופרטיזן. השיר נכתב למנגינה שכתב אלכסנדר וולקוביסקי (היום תמיר) שהיה אז נער בן 11 אשר זכה בתחרות שארגן היודנרט באפריל 1943, לעידוד חיי התרבות בגטו.

השיר מתעד את האירועים שהיו בפונאר מנקודת מבטה של אם השרה שיר ערש לבנה.  בשיר מספרת האם על הטרגדיה של וילנה ומביעה תקווה שמתוך החשכה יבקע אור.  

השיר הוא מעין שיר ערש לקברים שנולדו בעקבות הרצח ההמוני של תושבי וילנה בפונר. בבית הראשון מבקשת האם מילדה לא לבכות על לכתו של אביו כי השונאים לא יבינו זאת.  בבית השני עם בוא האביב גם הילד נשלח למוות.  בבית השלישי והמסיים של השיר מבטיחה האם לבנה שהשמש עוד תזרח, החופש יבוא ויביא אתו את אביו הנעדר. 

שירי ערש היו פופולריים בתרבות היידית והם הופצו על ידי התיאטרון היידי מאז ימיו של גולפאדן ושירו "ראזשינקעס מיט מאנדלען" (צימוקים ושקדים) המבוסס אף הוא על שיר ערש עממי.  ברוב שירי הערש האב נעדר מן הבית והאם מרדימה את ילדה ומספרת לו על ימים טובים יותר ועל עתיד גדול שמחכה לו. בתקופת השואה היוותה מסורת זו כר פורה ליצירה חדשה של שירי ערש על בסיס מנגינות ידועות או חדשות כבשיר זה. 

לפי ההערה של קצ'רגינסקי בספרו הנ"ל השיר הושר בגטו וילנה גם על ידי המקהלה בניצוחו של א. סלפ וכן על ידי הפרטיזנים. השיר נפוץ בין ניצולי השואה והפך לאחד משירי הזיכרון המושרים בימי השואה.



שטילער, שטילער

שטילער, שטילער, לאָמיר שװײַגן,
קבֿרים װאַקסן דאָ,
ס'האָבן זײ פֿאַרפֿלאַנצט די שׂונאים
גרינען זײ צום בלאָ.
ס'פֿירן װעגן צו פּאָנאר צו,
ס'פֿירט קײן װעג צוריק,
איז דער טאַטע װוּ פֿאַרשװוּנדן,
און מיט אים דאָס גליק.
שטילער, קינד מײַנס,װײן ניט, אוצר,
ס'העלפֿט ניט קײן געװײן,
אונדזער אומגליק װעלן שׂונאים,
סײַ װי ניט פֿאַרשטײן.
ס'האָבן ברעגעס אױך די ימען,
ס'האָבן אױך די תּפֿיסות צאַמען,
נאָר צו אונדזער פּײַן
קײן ביסל שײַן
קײן ביסל שײַן.

פֿרילינג אױפֿן לאַנד געקומען,
און אונדז האַרבסט געבראַכט.
איז דער טאָג הײַנט פֿול מיט בלומען,
אונדז זעט נאָר די נאַכט.
גאָלדיקט שױן דער האַרבסט אױף שטאַמען,
בליט אין אונדז דער צער,
בלײַבט פֿאַריתומט װוּ אַ מאַמע,
ס'קינד גײט אױף פּאָנאַר.
װי די װיליע אַ געשמידטע
ט'אויך געיאָכט אין פּײַן,
ציִען קריעס אײַז דורך ליטע
גלײַך אין ים אַרײַן.
ס'װערט דער חושך װוּ צערונען
פֿון דער פֿינצטער לײַכטן זונען
רײַטער, קום געשװינד
דיך רופֿט דײַן קינד.

שטילער, שטילער, ס'קװעלן קװאַלן 
אונדז אין האַרץ אַרום.
ביז דער טױער װעט ניט פֿאַלן
מוזן מיר זײַן שטום.
פֿרײ ניט, קינד, זיך, ס'איז דײַן שמײכל
איצט פֿאַר אונדז פֿאַרראַט,
זאָל דעם פֿרילינג זען דער שׂונא
װי אין האַרבסט אַ בלאַט.
זאָל דער קװאַל זיך רויִק פֿליסן
שטילער זײַ און האָף...
מיט דער פרײַהײט קומט דער טאַטע
שלאָף זשע, קינד מײַן, שלאָף.
װי דער װיליע אַ באַפֿרײַטע,
װי די בײמער גרין באנײַטע
לײַכט באַלד פֿרײַהײטס־ליכט
אױף דײַן געזיכט,
אױף דײַן געזיכט.

שקט, שקט

שקט, שקט, בני, נחרישה!
כאן צומחים קברים,
השונאים אותם נטעו
פה מעברים.
אל פונר דרכים יובילו,
דרך אין לחזור.
לבלי שוב הלך לו אבא
ועמו האור.
שקט בני לי, מטמוני לי,
אל נבכה בכאב!
כי בין כה וכה בכינו
לא יבין אויב.
גם הים גבולות וחוף לו,
גם הכלא סיג וסוף לו,-
ענותנו זאת
היא בלי גבולות
היא בלי גבולות.

תור אביב בא אל ארצך
לנו סתיו אבל.
אור גדול בכל זרוע,
וסביבנו ליל.
כבר הסתיו יזהיב צמרת,
המכאוב יגבר,
שכולה האם נשארת:
בנה הוא בפונר.
מי הויליה הנכבלת
כבר ישאו דכים,
זועפים קרעי הקרח
נשאים לים.
תמגר חשכת ימינו,
אור גדול יזרח עלינו.
בוא פרש, עלה!
בנך קורא,
בנך קורא.

שקט, שקט, אל בסער,
מבועי הלב!
עד אשר חומות תפלנה,
נאלם בכאב.
אל נא בני לי, אל תצחק נא!
לא עת צחוק עכשיו,
צר הפך את אביבנו
לעלה בסתיו.
אט יפך נא המבוע,
שקט, בן רחום!
עם הדרור ישוב גם אבא...
נומה, נומה, נום.
וכמו ויליה המשוחררת,
כאילן עוטה צמרת,
עוד תזכה לאור
בבוא הדרור,
בבוא הדרור.

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.