Yad Vashem מיתרי הלב. מוסיקה מתקופת השואה

שאָטנס – צללים

מלים: לייב ראזענטאל
מנגינה: טנגו פופולרי

השיר מושר בהקלטה שלפנינו מפי בטי סגל בליווי עקיבא דייכס באקורדיון. 

השיר נכתב על ידי לייב רוזנטל שנספה ב-1945 עבור אחת מהצגות התיאטרון היידי בגטו וילנה שנקראה "קארענע יארן און וויי צו די טעג" - שנות התירס וימי החיטה – משחק מילים על המלה "ווייצן" שכאן היא מחולקת ונשמעת כ"ווי צו" – קריאת כאב.

השיר מתאר את החיים בגטו בו תושבי הגטו מתנהלים כצללים הנרדפים על ידי הגורל.  הצללים היהודים תושבי הגטו סובלים וחיים כמתים, בעוד האחרים ממשיכים בחייהם ולא אכפת להם מכאבם וסבלם של היהודים.  האדם בודד, אין מי שמקשיב לבכיו.  אולם יום אחד בקרוב "הצללים ייעלמו, ומתוך הזוועה תראה בקרוב, איך הצל מתחלף והשמש זורחת באור בהיר".  השיר מסתיים בתקווה כרבים משירי התיאטרון בגטאות שהושרו לקהל הגטו הסובל.

המנגינה המתוקה של הטנגו מעצימה את הניגוד בין המילים הקודרות והמסר של השיר, וכן מחברת אותם ואותנו - ניגוד שמופיע בשירים רבים מגטו וילנה. הטנגו היה פופולרי מאד במוסיקה הקלה בשנים שבין המלחמות במזרח אירופה ובמקומות אחרים.


שאָטנס

כ'קלער: מענטשן האַװען הין און הער,
יעדער מענטש איז זײַן באַגער
װערט פֿון גורל געטריבן,
נאָר װאָס זשע קומט אַרױס דערפֿון?
כאָטש אין לעבן אַלץ געטאָן,
האָסט געיאָגט זיך נאָך דער זון
און אין חושך פֿאַרבליבן.
דו גיסט אַ פֿרעג,
איז די וועלט בלויז אַ מילכל?
צו װאָס דאָס געיאָג,
אָט דאָס נאַרישע שפּילכל?

װײַל מיר זײַנען װי שאָטנס,
בלאָנדזשן שטיל דורך דער נאַכט,
װײַל אין לעבן אָן ליכט
װײסט ניט װער װוּ ער קריכט,
פֿרעמד זײַן אײגן געזיכט...
יעדע טיר, יעדער לאָדן
איז פֿאַר אונדז הײַנט פֿאַרמאַכט...
װערסט פֿון אומעט געיאָגט,
קײנער פֿרעגט װאָס דיך פּלאָגט,
צי אַ האַרץ אין דיר שלאָגט!
זוכסט דײַן געזיכט, דײַן אײגן איך
נאָר קענסט עס ניט געפֿינען.
קומסט מיט דער נאַכט
און װערסט אין נאַכט צערונען.

װײַל מיר זײַנען װי שאָטנס
װאָס די נאַכט האָט צעשפּרײט,
נאָר זי אײנע פֿאַרשטײט
װוּ אַהין יעדער גײט,
װער צום לעבן – װער צום טױט.

הײַנט האָסט געטראָפֿן מיך דאָ, פֿרײַנט.
זעסט מײַן פֿרײד, װאָס האָט געשײַנט,
שױן פֿאַרשװענקט פֿון געװיטער.
כ'בין עלנט, הפֿקרדיק אַלײן,
אױפֿן װעג – אַ הױלער שטײן,
קײנער הערט ניט מײַן געװײן,
קײנעם אַרט ניט מײַן ציטער.
װי אָפֿט איך פֿאַרגעס,
אַז אין מענטש כ'בין געראָטן:
מיר דוכט כ'בין אַ מת
אָדער גאָר בלױז אַ שאָטן.

ס'װעלן שאָטנס פֿאַרשװינדן,
װעסט אין גרױקײט זען באַלד,
װי פֿון שאָטן װאָס פֿאַלט
טײלט זיך אױס אַ געשטאַלט,
װי די זון העל צעשטראַלט.

צללים

אני מהרהר: אנשים מתרוצצים הלוך ושוב,
לכל איש יש שאיפות משלו
והגורל רודף אותו,
ומה יוצא מזה?
אפילו שעשית הכול בחיים
רדפת אחרי השמש
אבל נשארת בחושך.
אתה שואל,
האם העולם הוא רק טחנת רוח?
לשם מה הריצה המהירה
והמשחק הטיפשי?

הרי אנחנו כצללים,
תועים בשקט בלילות,
כי בחיים ללא אור
לא יודעים לאן הולכים
זרים הם אפילו פנינו...
כל דלת כל תריס
חסומים ביום בפנינו...
הצער רודף אותך,
ואין מי ששואל מה מציק לך,
ואם לב פועם בקרבך!
אתה מחפש את פניך ואת עצמך
ואינך יכול למצוא.
אתה בא עם הלילה
ואתה נסחף אל תוך הלילה.

הרי אנחנו כצללים
שהלילה פיזר
ורק הוא לבדו מבין
לאן הולך כל אחד,
מי לחיים ומי למוות.

היום פגשת אותי פה, חבר.
ראה את שמחתי שהאירה,
מה הציף את עורך.
אני גלמוד, הפקר, בדד,
על אם הדרך – אבן חשופה,
אין מי ששומע את בכיי,
ולאף אחד לא אכפת שאני רועד.
לעתים קרובות אני שוכח,
שאני דומה לבן-אדם:
אני חושב שאני מת
או בכלל רק צל.

הצללים ייעלמו,
ומתוך האפור תראה בקרוב
איך הצל נופל
וממנו יוצאת דמות
כשהשמש זורחת באור נגוהות.

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.