Yad Vashem מיתרי הלב. מוסיקה מתקופת השואה

אַ יידיש קינד - ילד יהודי

מילים: חנה חייטין-וינשטיין
תרגום לעברית: יצחק כפכפי

"א יידיש קינד" - ילד יהודי

כברבים מן השירים שהוקלטו על ידי הוועדה ההיסטורית היהודית במינכן בשנת 1946, אין בהקלטה או בחומר הנלווה פרטים על אודות הזמרת.

שיר מגטו שאוולי שבליטא.

השיר מופיע בספר "לידער פון די געטאס און לאגערן" (1948, מילים בע' 95, מנגינה בע' 386) וכן בספר "מיר זיינען דא" (1983, ע' 72) עם תרגום לאנגלית, בספר "מן המצר קראתי" (1954, ע' 113) ובאסופה "מן המצר" (1987, ע' 156) עם תרגומים לעברית.

השיר נכתב לאחר רצח ילדים בגטו שאוולי שבליטא.  המשוררת מתארת את גורלם של ילדים רבים אשר הוחבאו על ידי גויים שסיכנו את חייהם וגידלו את הילדים היהודים עד תום המלחמה ובכך הצילו אותם. ילדים רכים אלו נתבקשו לשכוח את שמם האמיתי ואת עברם כדי לחיות. השיר מתאר את האם המביאה את ילדה אל משפחה בכפר ליטאי קטן, את הילד שאינו רוצה להיפרד ממנה ואת ייסוריהם.

בשיר זה כבשירים רבים אחרים, מופיעה ההשוואה למשה רבנו אשר ניצל בזכות אחותו שהשיטה אותו על פני היאור.  משה מופיע בשירים רבים לא רק בשל סיפור ילדותו, אלא מכיוון שהוא הוביל את עם ישראל מעבדות לחירות והיהודים חיכו להיגאל מייסוריהם בגטאות ובמחנות.


אַ יידיש קינד

אין אַ ליטװיש דערפֿל װײַט
אין אַ שטיבל אָן אַ זײַט,
דורך אַ פֿענצטער ניט קײן גרױס
קוקן קינדערלעך אַרויס,
ײִנגעלעך מיט פֿלינקע קעפּ,
מײדעלעך מיט בלאָנדע צעפּ,
און צוזאַמען דאָרט מיט זײ,
קוקן אױגן שװאַרצע צװײ.

אױגן שװאַרצע פֿול מיט חן,
און אַ נעזעלע אַ קלײן,
ליפּעלעך צום קושן נאָר,
שטאַרק –געלאָקטע שװאַרצע האָר.
די מאַמע האָט אים געבראַכט
אײַנגעװיקלט אין דער נאַכט,
געקושט אים שטאַרק און געקלאָגט,
שטילערהײט צו אים געזאָגט:

פֿון הײַנט מײַן קינד, װעט דאָ זײַן דײַן אָרט,
געדענקסט דײַן מאַמעס לעצטע װאָרט
איך באַהאַלט דיך דאָ דערפֿאַר,
װײַל דײַן לעבן דראָט געפֿאַר,
מיט די קינדער שפּיל זיך פֿײַן,
שטיל, געהאָרכזאַם, זאָלסטו זײַן,
קײן ײִדיש װאָרט, קײן ײִדיש ליד,
װײַל דו ביסט ניט מער קײן ײִד.

דאָס קינד בײַ איר בעט זיך שטאַרק:
כ'װיל מאַמע, נאָר זײַן מיט דיר,
מאַמע פֿארלאָז ניט איבער מיר אַלײן,
ס'קינד פֿאַרגייט זיך אין געװײן.
זי האָט אים גוט געקושט אַ סך,
אָבער העלפֿט איר ניט קײן זאַך,
ס'קינד נאָר טענהט: נײן און נײן,
כ'װיל ניט בלײַבן דאָ אַלײן.

אױף די הענט גענומען אים,
און מיט װײכקייט אין איר שטים
זינגט זי: ײִנגעלע, דו מײַן,
און זי װיגט אים אַזוי אײַן.
נאָך דעם װײנט זי פֿרײַ זיך אױס
און זי טרעט פֿון שטוב אַרױס,
אָנגעפֿילט מיט זאָרג און שרעק,
און זי גײט אין נאַכט אַװעק.

אַ קעלט אין דרױסן און אַ װינט,
הערט אַ קול זיך: אױ, מײַן קינד.
געלאָזט דיך אױף פֿרעמדע הענט,
אַנדערש האָב איך ניט געקענט.
גײט אַ מאַמע, מיט זיך רעדט,
אין דרױסן שרעקלעך קאַלט און שפּעט,
סװױעט אין פּנים איר דער װינט
גאָט, האָב רחמנות אױף מײַן קינד!

פֿרעמדע שטוב מיט מענטשען פֿיל,
ס'ײִנגעלע איז שטום און שטיל.
רעדט ניט, בעט ניט, װיל קײן זאַך,
זעלטן װען ער טוט אַ לאַך.
ניט קײן טאָג און ניט קײן נאַכט,
ניט ער שלאָפֿט און ניט ער װאַכט,
װאַסילקאָ – אַ נאָמען פֿרעמד
אױף זײַן הערצל דריקט און קלעמט.

אַ מאַמעס האַרץ װאָגלט װוּ אַרום,
װי איר יאָסעלע אױך שטום,
קײנער װײס ניט, קײנעם אַרט,
און זי װאַרט און װאַרט און װאַרט.
צו יוכבֿד איז זי גלײַך,
אַזױ װי משה אױפֿן טײַך
עלנט, אײנזאַם אױפֿן װינט,
האָט זי פֿאַרלאָזט איר אײנציק קינד.

ילד יהודי

כפר בליטא, בירכתיו
בית קט בודד ניצב.
בחלון שם ניבטים
ילדים זאטוטים.
לבנים שער לבקן,
לבנות צמות פשתן,
ביניהם יש מזדקרות
שתי עיני יקוד שחורות.

שתי עיניים שופעות-חן,
אף נלבב קט תחתיהן,
אך לנשוק לשפתותיו,
תלתלי שחור קווצותיו.
הביאתו לכאן האם
באופל ליל, בהעלם,
בנשיקות שנוקות יבב
לחשה היא באוזניו:

פה, בני, מעתה מקומך,
נא הקשב לדבר אמך.
אסתירך כאן כי טמונה
לחייך סכנה.
עם הטף יפה שחק,
בצייתנות היה נוהג,
הגה יידיש אל תוציא,
כי אינך עוד יהודי.

מתחנן הבן בדמי:
"אל תעזביני, הה, אמי!
לא אהיה אלא אתך"
ובבכי התייפח.
שוב ושוב נושקה היא לו,
אך הילד בשלו.
פיו אך "לא ולא" אומר,
"פה לבדי לא אשאר."

אספתו אל חיקה,
ובקול דממה דקה
שרה לו: "בני, בני הקט!"
כה ישנה אותו בלאט.
את הבית היא יוצאה,
אד, רק אד, בבכי פורצה,
חיל וחרדה כולה,
נעלמת באפלה. 

בקרה המקפיאה
קול נשמע: "ילדי אויה!
עזבתיך בבית זר,
כל מוצא לי לא נותר."
קול של אם במרי שיחה,
בתעותה בחשיכה,
מול הרוח מול הכפור –
"אל, את בני יחידי נצור!"

בית נכר מלא אדם,
נער בו משוטט דומם,
לא מבקש מאום, שותק,
ולעולם אינו צוחק.
יום וליל כצל עובר,
לא ישן הוא, אף לא ער.
וסילקו – זה שמו כעת,
את לבו בכאב לופת.

נודדה אי-אן האם,
וקולה, כבנה אלם:
אין שומע, אין רואה.
היא מצפה ולא תלאה.
כיוכבד היא שקולה,
כי כמשה גם עוללה
יחידה בדד הפקר
טרף לגלי נכר.

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.