Yad Vashem מיתרי הלב. מוסיקה מתקופת השואה

לאָדזער געטא - גטו לודז'

מחרוזת שירים למנגינות של שירי עם ידיים מלפני המלחמה

מבוא
את כותרת המחרוזת מודיע הזמר בתחילת ההקלטה ואז מוסר שהטקסט חובר בידי יהונתן קארפ בגטו לודז', ושהוא הושר בסתר מאימת "זקן היהודים" חיים רומקובסקי ואנשיו.  אחר כך מזדהה הזמר כהערש פראשקער, ניצול ממחנה לאנדסבערג.

השירים מתארים את הרעב הכבד בגטו וקובלים על מדיניותו של חיים רומקובסקי, המוביל את הגטו לאבדון.  חיים רומקובסקי מבטיח ליהודים מזון, עבודה וחיים, אך למעשה מביא עליהם רעב, עבדות ומוות. השיר התשיעי במחרוזת (כמו שיר הרחוב שהיה ידוע בגטו לודז' – רומקובסקי חיים) מספר על שני החיימ'ים: חיים רומקובסקי וחיים פצ'רקובסקי הקברן.  שניהם עבדו יומם ולילה והמיטו על הגטו אסון.  בכמה שירים מאשימים היהודים גם את הגרמנים שהקימו את הגטו.

בשירים נזכרות דמויות היסטוריות, בעיקר זו של משה רבנו.

הישענות על דמויות ואירועים בעבר היהודי עזרה ליהודים להתמודד עם קשיי היום יום בגטו.  ברוב שירי הגטאות מתייחסים בדרכים שונות לעבר היהודי רווי הסבל, המעורר תקווה שגם הפעם תבוא הישועה. 
כל המנגינות הן של שירי עם יידיים והשימוש בהן אף הוא מחבר את ההווה הנורא לעבר ומוסיף רובד מנחם לשיר.  בעוד הטקסט מספר על ההווה, המנגינה מחברת אל העבר המוכר והמנחם.

א. השיר הראשון מבוסס על השיר העממי "קום אהער, דו פילאסאף" (בוא הנה, פילוסוף), שיר שיצא כנגד תנועת ההשכלה והיציאה מחוץ לתרבות היהודית המסורתית.  השיר המקורי מתחיל כך: "קום אהער, דו פילאזאף, מיט דיין קעצישן מוחל, קום אהער, צום רבנס טיש און לערן זיך דארט שכל":  "בוא הנה פילוסוף, עם מוחך החתולי, בוא הנה, אל שולחן הרבי ותשכיל."

בגרסא מגטו לודז' קורא הזמר לרומקובסקי – זקן היהודים עם השער האפור - לתת להם עצה כיצד להיחלץ ממצוקת הגטו.  רבים משירי הרחוב מגטו לודז' - בין אם נכתבו על ידי זמרים אנונימיים או על ידי יענקעלע הרשקוביץ זמר הרחוב המפורסם בגטו - משתמשים באירוניה ובהומור שחור כדי לבטא את הייאוש והתקווה כאחד. 

ב. השיר השני, "ווען איך וואלט געווען ווי איר דער זיגער" (לו הייתי כמוך המנהיג), מבוסס על שיר העם היידי: "ווען איך וואלט געווען דער בורא עולם, וואס וואלט איך געטן?...איך וואלט געמאכט א קיגל א גרויסן, ראזשינקעס וויפל עס וואלט אין אים אריין, אפיקורסים און מתנגדים, קיין איין ראזשינקע נישט געגעבן, חסידימלעך וויפל עס וואלט אין זיי אריין". התרגום הוא: "אילו הייתי בורא העולם, מה הייתי עושה? הייתי עושה פשטידה גדולה ומוסיף לה צימוקים, לא הייתי נותן צימוקים למתנגדים אלא לחסידים."

השיר המקורי מדבר על המחלוקת בין חסידים ומתנגדים ופונה אל בורא העולם.  בגרסא של הגטו השיר פונה אל בורא הגטו – חיים רומקובסקי ו"משבח" אותו על בניית גטו לתפארת – אין יוצא ואין בא והמשטרה שומרת עליו היטב.

ג. בשיר השלישי, "דיין עצה האט א חן" (עצתך נושאת חן), תושבי הגטו מתארים את פחדם מפני זקן היהודים רומקובסקי.   השיר היידי המקורי הוא שיר הומוריסטי על המלמד המרביץ תורה בתלמידיו הרכים.
השיר העממי שואל:  "צי ווייסט איר ווער איך בין? איך בין איך בין איך בין...א קליין מלמדל",  כלומר: "התרצו לדעת מי אני? אני, אני, אני,  מלמד קטן."

ד. גם שיר זה מביע ביקורת על מדיניותו של רומקובסקי, הגורמת לרעב ולסבל למרות הבטחותיו של המנהיג..

המקור העממי מדבר על מנהיגים שהבטיחו ולא קיימו, כמו סטלין, שלו הם מאחלים חולי ואסונות אחרים: "לעבן זאל אונדזער חבר סטאלין, לעבן זאל ער הונדערט יאר, ניין און ניינציק אין שפיטאל לעבן זאל אונדזער חבר סטאלין".  ובתרגום חפשי: "אנו מאחלים לחבר סטלין שיחיה עד גיל מאה, מהן תשעים ותשע שנים שיהיה בבית חולים."

בלודז' שרו את השיר לחיים רומקובסקי: "א קיסר וועסטו זיין מיין ליבער חיים." ובתרגום חופשי: "קיסר תהיה יקירנו חיים, את הנס תביא לנו ממצרים, תחתום על הצו מהר, כדי  שלא יישארו יהודים, אפילו לא לשאריות". הביטוי "שאריות" בא ממנהג הרבי החסידי להשאיר "שיריים" – שאריות של החלה לחסידיו כמעשה של כבוד. השוואה למשה רבנו שיביא את הנס מופיעה בשירים רבים מגטו לודז' ומגטאות אחרים.

ה. השיר מספר על גורל היהודים החיים בגטו נעול, ובו הגרמנים והקיסר – רומקובסקי - משחקים בחייהם. השיר מתחיל במילים: "מען האט ניט לאנג געקלערט און געטראכט", כלומר – "לא הרהרו וחשבו הרבה, ביום סגרירי את הגטו בנו.  לגרמני יש יהודי, ליהודי יש קיסר. לגרמני יש יהודי וליהודי יש קיסר, ומיד הם קבעו: להוציא לגטו צו סגירה". השיר המקורי הוא שיר הומוריסטי המספר על ציפע-טריינע שמיום שני בבוקר ועד יום שישי לעת ערב אפתה קוגל - פשטידה. הפזמון אומר: "האט א ייד א וויבעלע, האט א ווייב א יידעלע, האט א ייד א ווייבעלע, האט א ווייב א יידעלע", שתרגומו: "ליהודי יש אישה, לאישה היהודי שלה". לעתים מוסיפים: "ומן האישה יש צרות." ההשוואה לרומקבסקי ברורה. 

ו. השיר הבא המתחיל במלים: "דערווייל איז דאך ביטער און פינצטער און נויט", כלומר "בינתיים מר, חשוך ודל", וממשיך:  "בינתיים אין כסף ללחם בסל, לא לחם, לא שמן ולא נתח בשר וצריך לאכול ולחיות עד מחר." השיר מתאר את הרעב בגטו.  הרעב הוא הנושא המרכזי בשירים מגטו לודז'.
מנגינת השיר היא יותר רצ'יטטיבית וחוזרת  בשירים ח' וט'.  המקור היידי של השיר הוא השיר "דער בעל-העגלה" (העגלון)  שיובא בהמשך.

ז. שיר זה פותח במילים: "אויף א בוידעם אונטער א דאך" (על העלייה נם לו הגג) כפתיחתו של שיר העם היידי המתאר את חיי הדלות.  בשיר העם מתואר ילד אשר לו עריסה מתחת לגג הקש, אשר אותו אוכלת עז.  אולם בגטו אפילו גג עשוי קש אין כי חיים בסוכה עם סכך.

ח. שיר זה מתחיל במילים: "שטיל אין דער געטא די דראטן פארמאכט" (חרישית בגטו התיל נסגר) וממשיך את תאור החיים המשולים למוות בגטו. כמו בשירים אחרים מגטו לודז' בית הקברות הוא מקום ההתרחשות העיקרי אליו נוסעת עגלת המתים והקברן החרוץ עושה מלאכתו נאמנה. רק תושבי הגטו המתים זוכים לחרות נצח.   הומור שחור משמש לתיאור החיים בגטו.  השיר המקורי הוא "דער בעל-עגלה" (העגלון) וההשוואה לקברן של הגטו בעל העגלה ברורה. 

ט. בשיר זה מתוארים "שני החיימ'ים" - חיים רומקובסקי, זקן היהודים, מנהיג הגטו, וחיים פצ'רקובסקי, הקברן בגטו לודז'. לשניהם הייתה עגלה בגטו והם בלטו בעוברם כי בגטו לא הייתה תחבורה כלל. השיר מתחיל במילים: "צוויי חיימלעך צונופגערעדט" (כמו באחד השירים הידועים מגטו לודז', "רומקובסקי חיים"). גם כאן מתואר המוות במלה חיים. תרגום השיר: "שני החיימלעך נדברו ובממשלה התחלקו, שליט על החיים אהיה אני ועל העגלה אתה, הצלף בסוס, לשאול תגרור אותם, כי לי זה לא אכפת.  לבני ביתי מופנית דאגתי וכן לילדי שיישארו לידי." בשיר זה מובעים כעס וביקורת על מדיניותו של רומקובסקי, הדואג לאנשי שלומו בלבד.

י. שיר זה הוא סאטירה על כוונותיו הטובות של רומקובסקי. רומקובסקי טען שהוא מגן על תושבי הגטו ודואג להם כאב הדואג לבניו.  על כן, השיר מתבסס על שירו הידוע של מרדכי גבירטיג "קינדער יארן" (שנות ילדות).  בשיר המקורי נקראים הילדים לשמוח באביב, כי כשם שהאביב יחלוף כך תחלוף ילדותם. שיר הגטו פותח במלים: "און אז איך בין מיט אייך קינדערלעך" (כאשר אני לידכם ילדי) וממשיך: "אני דואג לכם, חושב עליכם, ועל כן אינכם זקוקים לאבא ולאמא."

יא. השיר מתאר את הרעב הכבד בגטו.  השיר מבוסס על שיר עם המתאר את העוני שהיה קיים גם לפני המלחמה במזרח אירופה.  אולם ההשוואה מעצימה את העוני והרעב של תושבי הגטו שהיה חמור יותר. בשיר העממי בכל יום בשבוע אוכלים תפוחי אדמה, בשיר של הגטו בכל יום אוכלים דייסה דלוחה.

השיר ממשיך במנגינה אחרת.  בהמשך השיר מבקשים תושבי הגטו לשים קץ לרעב ולהונאה של רומקובסקי. בית זה פותח במלים: "מיר דאנקען דיר פאר דער קאשע" ותרגומו: "אנחנו מודים לך", וממשיך, "אנו מודים לך על הדייסה, ממנה כבר שבענו ומבקשים שתחדל להונות אותנו."

יב. השיר הבא הפותח במילים: "ס'וועט קומען א צייט" (עוד יבואו ימים) ולוקח את המנגינה והנושא מהשיר המפורסם של אברהם גולדפאדן, "ראזשינקעס מיט מאנדלען" (צימוקים ושקדים).  לשיר זה נכתבו גרסאות בגטאות אחרים.  השיר המקורי הוא שיר ערש של "האלמנה בת-ציון" מתוך האופרטה "שולמית".  האם שולמית מרדימה את בנה, יידעלע, ושרה לו שיר ערש.  בשיר הערש היא מאחלת לו שיגדל כיהודי טוב ויזכה לראות גדולות ונצורות. בגרסא זו אומר המשורר:  "עוד יבואו זמנים בהם נרחץ בדבש וחלב. ועדי הבתים ידאגו לצרכינו, אך בינתיים, "יידעלע" (יהודי), כל מה שיש לך הוא הזמר הזה."

יג. גם שיר זה לועג לרומקובסקי ולטענתו כי הוא דואג לתושבי הגטו. השיר מספר על המחלקה לשירות מיוחד במשטרה היהודית בגטו, שנקראה "זונדרקומנדו".  בשיר מוזכר שלום הרצברג שהיה מנהל בית הסוהר בגטו, שהיה ברחוב טשרנייצקי (מקום המוזכר בשירים אחדים מן הגטו).  לפני המלחמה היה הרצברג ידוע כאיש העולם התחתון.  השיר העממי עליו מבוסס השיר הוא שיר גנבים המתחיל במלים: "כ'בין געווען א קליינער יאט.....היינט זיץ איך אין פאוויאק און קוק ארויס דורך די קראטן", ובתרגום: "כשהייתי נער צעיר, לא שמעתי בקול אבי, היום אני יושב כאסיר ומסתכל דרך הסורגים.  אוי, הצילו, כי אינני גונב, רק בחוזקה אני סוחב."  והגרסא של הגטו מתחילה במשפט: "קומט אריין הערצבערג מיט זין זאנדער-באנדע", ובתרגום: "הנה נכנס הרצברג וכנופייתו, מה שימצא חן בעיניו - בחזקה ייקח, לא, לא, איני גונב, רק בחוזקה סוחב."

יד. מחזור השירים נחתם ברצ'יטטיב שמנגינתו לקוחה מאופרטה יהודית בשם "ליאווקע מאלאדיעץ" (ליווקה השובב). המחרוזת מסיימת בהבעת כאב וכעס על מצבם של היהודים בגטו, המונהגים על ידי רומקובסקי והגרמנים. השיר מסתיים בהבעה של ייאוש: אין מוצא.

השיר פותח: "ביז ער האט אונדז אריינגעבראכט", כלומר: "עד ששיקע אותנו בבוץ", וממשיך:  "איך נצא מזה? הוא שיקע אותנו בבוץ, בידי הגרמנים."


לאָדזער געטא

א. קום אַהער
דו גראָער קאָפּ
מיט דײַן רונדער פּלײצע
װי מאַכט מען דאָ
פֿון דעם ײִד אַ סוף
גיב אונדז דאָ
אַן עצה

ב. װען איך װאָלט געװען
װי איר דער זיגער,
ס'װאָלט גאָר ניט געטאָן?
אַן עצה װאָלט איך אײַך
יעדן אַ קלוגער
אָט װאָסכ'װאָלט געמאַכט?
איך װאָלט געמאַכט, געמאַכט
אַ געטאָ פֿאַרצאַנקט מיט דראָטן
מיט פּאָליצײ באַװאַכט
אַרױס זאָל דאָרט קײנעם ניט געראָטן
דאָס װאָלט איך געמאַכט

ג. דײַן עצה האָט אַ חן,
דער עלטסטער װעסטו זײַן;
דער עלטסטער פֿון די ײִדן אין געטאָ דאָרט.
דו װעסט הערשן איבער זײ,
דײַנע הערלעך װײַס װי שנײ -
ציטערן װעט יעדער פֿאַר דײַן װאָרט!
װי משה רבינו אַמאָל
געװעלטיקן אײנער איבער ישׂראל.

ד. אַ קיסר װעסטו זײַן, מײַן ליבער חיים
ס'נס װעסטו באַװײַזן פֿון מצרים.
דו דאַרפֿסט נאָר שנעל אונטערשרײַבן,
אַז קײן ײִד װעט נישטאָ דאָרט ניט בלײַבן
און אַפֿילו אױף שיריים.

ה. מען האָט ניט לאַנג געקלערט און געטראַכט
אין אַ טריבן טאָג ס'געטעלע געמאַכט…
האָט דער דײַטש אַ ײִדעלע.
און דער ײִד אַ קיסרל!
האָט דער דײַטש אַ ײִדעלע.
און דער ייִד - אַ קיסרל.
מען האָט באַלד אַרומגערעדט
אַלע זיבן זאַכן
און טאַקע באַשלאָסן
ס'געטעלע צו פֿאַרמאַכן.
האָט דער דײַטש…

ו. דערװײַל איז דאָך ביטער און פֿינצטער און נױט
דערווײַל איז ניטאָ קײן געלט אױף ברױט
קײן ברױט קיין פֿלײש קײן ביסעלע אײל
און דאַכט אַז מ'ען עסן און לעבן דערװײַל

ז. אױף אַ בױדעם אונטער אַ דאַך
קױם באַדעקט מיט שינדעלעך
װי אין אַ סוכּה אונטער סכך
װױנט מען מיט אונדזערע קינדערלעך.
האָפּ האָפּ עס איז אַזױ
ס'האָט דאָ געװױנט אַן אַלטער גױ

ח. שטיל אין דער געטאָ די דראָטן פֿאַרמאַכט
פּונקט װי אױף אַ בית-עולם שפּעט אין דער נאַכט;
די מענטשן װי מתים, די פּנימער בלאַס
שטײען װי מצבֿות אױף קבֿרים אין גאַס,
נאָר אױפֿן בית-העולם איז דװקא אַ יריד,
דאָרט װערט מען פֿון אַרבעט פֿאַרמאַטערט און מיד
דאָרט ברענגט מען די װאָס װערן פֿון געטאָ באַפרײַט
אױף אײביקע פֿרײַהייט צעריסן די קייט.

ט. צװײ חיימלעך צונױפֿגערעדט זיך
און אײַנגעטײלט די ממשלה;
איבער די לעבעדיקע הערשן װעל איך,
און דו װעסט זײַן איבער די עגלה.
אַ שמיץ אין פֿערד אַרײַן,
שלעפּ זײ אין דער ערד אַרײַן.
אַ דאגה, װאָס גײט עס מיך אָן.
איך זאָרג נאָר פֿאַר מײַן געזינדעלע
און פֿאַר מײַנע קינדערלעך –
אַבי זײ זײַנען מיר דאָ!

י. און אַז איך בין מיט אײַך, קינדערלעך,
דאָ מיט אײַך צוזאַמען,
איך זאָרג פֿאַר אײַך, איך טראַכט פֿאַר אײַך
איר דאַרפֿט ניט טאַטע־מאַמען!
הוליעט, הוליעט, קינדערלעך,
הײַנט איז מײַן צײַט,
אױך דײַן טאַטע און דײַן מאַמע
װעל איך מאַכן זאַט.

יא. מיט קאַשע, קאַשע
מאָנטיק, דינסטיק קאַשע,
מיטװאָך, דאָנערשטיק קאַשע,
פֿרײַטיק און שבת אַ קוגעלע פֿון קאַשע-
און זונטיק װידער קאַשע!
מיר דאַנקען דיר פֿאַר דער קאַשע,
מיר זענען שױן מיט איר זאַט,
דו שלעפּסט פֿון אונדז דאָס געלט פֿון דער טאַשע
און אַלעס נאָר פֿאַר דײַנע לײַט
גענוג דאָס זאַמד אין די אױגן,
גענוג דאָס בלוט געזױגן;
אַ סוף זאָל זײַן צום בלאָף-
צום בלאָף אַ סוף, אַ סוף!…

יב. ס'װעט קומען אַ צײַט מיר װעלן דערלעבן
אין האָניק און מילך װעלן מיר זיך באָדן דאָ
דורכױס קאָמיטעטן װעל איך אײַך אַלעס געבן
עס איז געקומען די מזלדיקע שעה
אָבער דערװײַל ביסטו נאָך גענוג רײַך ײִדעלע
און אַז דו האָסט ניט, דאָס איז אַן אַלט לידעלע
גײ און ברענג אַלעס דער גמינע
און לײג זײ, איך [---] איך שלאָף
ס'װעט דיר ניט ניצן דײַן [אמונה]
טאָ הער זיך צו מײַן רו

יג. קומט אַרײַן הערצבערג מיט זײַן זאָנדער-באַנדע
װאָס נאָר אים געפֿעלט, נעמט ער צו בגראַנדע.
נײן, נײן, איך װעל ניט גנבֿענען
נאָר נעמען בגראַנדע.

יד. ביז ער האָט אונדז אַרײַנגעדרײט-
װי דרײט מען זיך אַרױס?
ער האָט אונדז אַרײַנגעדרײט
מיר זײַנען קראַנק,
ער האָט אונדז אַרײַנגעדרײט-
צום דײַטש אין האַנט!

גטו לודז'

א. בוא לכאן
אתה, ראש שיבה
עם גבך הכפוף
ראה איך עושים
סוף ליהודי
ותן לנו כאן
עצה

ב. לו הייתי
כמוך המנצח,
מה הייתי עושה?
הייתי נותן לכם עצה
חכמה
זה מה שהייתי עושה.

הייתי עושה, עושה
גטו מגודר בגדר תיל
עם משמר שוטרים
משם אף אחד לא יוכל לצאת
זה מה שהייתי עושה

ג. עצתך נושאת חן,
"הזקן" תהיה,
זקן יהודי הגטו, שם.
אתה תשלוט עליהם,
שערותיך לבנות כשלג –
וכולם ירעדו ממוצא פיך!
כמו משה רבנו
תמשול לבד על ישראל.

ד. קיסר תהיה יקירנו חיים,
את הנס תביא לנו ממצרים.
לחתום אתה צריך מהר,
שלא יישארו שם יהודים
אפילו לא לשאריות.

ה. לא הרהרו וחשבו הרבה
ביום סגרירי את הגטו בנו
לגרמני יש יהודון
ליהודי יש קיסרון
לגרמני יש יהודון,
וליהודי יש קיסרון.
תיכף נדברו
על שבעה דברים
ואכן החליטו
להוציא לגטו צו סגירה.
לגרמני יש ...

ו. בינתיים מר, חשוך ודל
בינתיים אין כסף ללחם
לא לחם, לא בשר, לא מעט שמן
וצריך בינתיים לאכול ולחיות

ז. על עלייה מתחת לגג
מכוסה במעט רעפים
כמו בסוכה תחת סכך
אנו גרים עם ילדינו

הופ, הופ, הנה זה כך
כאן היה גר לו גוי זקן

ח. שקט בגטו התיל נסגר
כמו בבית הקברות בלילה מאוחר,
האנשים כמתים פניהם חיוורים
עומדים ברחובות כמצבות על קברים.
אך בבית הקברות מתנהל יריד,
שם מתעייפים מרוב עבודה,
את המשוחררים מהגטו מביאים לשם
לחירות עולם 
ניתקו את הכבלים.

ט. שני החיימ'ים נדברו ביניהם
וחילקו את השלטון,
שליט על החיים אהיה אני
ואתה על העגלה (המתים).
הצלף בסוס,
לשאול תגרור אותם,
כי לי זה לא אכפת.
רק לבני ביתי מופנית דאגתי
וכן לילדי שיישארו לידי!

י. וכשאני אני פה אתכם ילדי,
פה אתכם ביחד,
אני דואג לכם, חושב עבורכם,
אינכם זקוקים לאבא-אמא!

הולו, הולו, ילדים
היום זה יום שמחתי
גם את אביכם ואת אמכם
אעשה שבעים.

יא. עם דייסה, דייסה
יום שני וגם שלישי דייסה,
יום רביעי, חמישי דייסה,
ביום שישי ובשבת פשטידת דייסה-
וביום ראשון שוב דייסה.

אנחנו מודים לך על הדייסה,
ממנה כבר שבענו.
אתה סוחב את כספנו מהארנק
כדי לתת הכול לאנשיך.
הפסק לזרות חול בעינינו,
הפסק למצוץ את דמנו,
סוף שיהיה לתרמית,
לתרמית שיבוא הסוף...

יב. עוד יבואו זמנים
בהם נרחץ בדבש וחלב
דרך וועדי הבתים אתן לכם הכול
הנה הגיעה השעה הטובה
אך בינתיים, יהודי, עשיר אתה
ואין לך אלא הזמר שלך,
תביא הכל לקהילה
ושכב לישון בשקט
אמונתך לא תעזור לך
אך ורק תשמע לקריאתי.

יג. הנה נכנס הרצברג וכנופייתו
מה שימצא חן בעיניו בחזקה ייקח,
לא, לא, איני גונב
רק בחוזקה סוחב.

יד. עד שסיבך אותנו
איך נצא מזה?
הוא רימה אותנו
אנו חולים,
הוא גרם להסגרתנו
בידי הגרמנים!

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.