Yad Vashem מיתרי הלב. מוסיקה מתקופת השואה

מעפילים וחלוצים

ורוצלב, פולין, שיעור במוסיקה בבית ספר יהודי, 1945-1947ורוצלב, פולין, שיעור במוסיקה בבית ספר יהודי, 1945-1947
טראונשטיין, גרמניה, עזריאל פוייר ואנשל צחנוביץ מנגנים באקורדיון, 1946טראונשטיין, גרמניה, עזריאל פוייר ואנשל צחנוביץ מנגנים באקורדיון, 1946
לודז', פולין -  שני מדריכים בבית ילדים של ארגון פועלי ציון, מנגנים, לאחר המלחמהלודז', פולין - שני מדריכים בבית ילדים של ארגון פועלי ציון, מנגנים, לאחר המלחמה
אוסטריה, ילד מנגן באקורדיון במחנה עקורים, 1947אוסטריה, ילד מנגן באקורדיון במחנה עקורים, 1947

שמרקה קצ'רגינסקי - המשורר, הסופר, האספן, המחנך והפרטיזן - המשיך לכתוב שירים גם אחרי המלחמה. הוא כתב מספר שירים על תקומת העם היהודי. שני שירים מוצגים פה בביצועו.

שמרקה קצ'רגינסקי
וההקלטות של הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית, מינכן 1946

שמריהו (שמרקה) קצ'רגינסקי נולד ב-28 באוקטובר 1908 בוילנה. הוריו נפטרו בתחילת מלחמת העולם הראשונה ושמרקה, שהיה אז כבן 6 ואחיו יענקל גודלו על ידי סבם. קצ'רגינסקי למד ב "תלמוד תורה" לילדים נזקקים בווילנה, ביידיש. לאחר שסיים את בית הספר היסודי החל בלימודי ערב תיכוניים ובשעות הבוקר עבד בסטודיו לליתוגרפיות שם פגש מספר פעילים של התנועות הרדיקליות היהודיות והצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטית.  

שמרקה היה פעיל בתנועות הרדיקליות והחל לפרסם מאמרים בעיתונות המקומית וכן שירים כמו "טאטעס, מאמעס, קינדעלעך" (אבות, אמהות וילדים) שנודע כשיר הקורא למאבק חברתי.

בשנת 1929 הצטרף קצ'רגינסקי לחוג הספרותי-אמנותי "יונג וילנה" (וילנה הצעירה) שביטא את הלכי הרוח של וילנה היהודית.  בין חברי החוג היו המשורר והסופר אברהם סוצקובר (נ. 1913), הסופר חיים גראדה ואחרים. קצ'רגינסקי זכה לאהדה רבה.

בספטמבר 1939 כבש הצבא האדום את וילנה, אך כעבור כמה שבועות מסר אותה לליטאים, ווילנה הפכה לעיר הבירה של ליטא. קצ'רגינסקי עזב את וילנה והמשיך את עבודתו כסופר ומורה בביאליסטוק. ב-1940, כאשר הצבא האדום כבש שוב את וילנה, חזר קצ'רגינסקי לוילנה. תחת השלטון הסובייטי הוא היה עד לצנזורה הסטליניסטית ולפגיעה בתרבות היהודית ומחה על כך.  ביוני 1941 הגרמנים שוב פלשו לארצות הבלטיות. קצ'רגינסקי תחילה העמיד פנים כחרש-אלם כדי שלא יישלח לגטו אולם בתחילת 1942 נשלח גם הוא לגטו וילנה.

בגטו המשיך קצ'רגינסקי בפעולות המחאה שלו: הוא כתב שירים לעודד את תושבי הגטו והגה דרכים אחרות להתנגדות. כמארגן אירועי תרבות וכיוצר, הוא היה שותף פעיל בארגון מופעי תיאטרון, ערבי ספרות ותכניות חינוכיות.  הוא נישא בגטו לברברה קאופמן אשר נפטרה ב-1943. רבים מהשירים שכתב בגטו הפכו ל"להיטים", כמו למשל השיר "פרילינג" (אביב) אשר נכתב לאחר מות אשתו בגטו. את השיר "שטילער, שטילער" (שקט, שקט) כתב כתגובה וכעדות על הרצח ההמוני בפונאר, על יד וילנה. השיר "יוגנט הימן" (המנון הנוער) היה להמנון מועדון הנוער בגטו, ועוד.

כאשר הנאצים החלו להחרים יצירות תרבות יהודיות, במרס 1942, קצ'רגינסקי, סוצקובר ואחרים הבריחו יצירות יהודיות מן הצד הארי של וילנה אל הגטו. בנוסף, קצ'רגינסקי היה פעיל בתנועת הפרטיזנים של וילנה (FPO , ארגון הפרטיזנים המאוחדים).

בכל התקופה הזו, קצ'רגינסקי המשיך לכתוב שירים חדשים על נושאים שונים מחיי הגטו. בהם היו השיר "דאס עלענטע קינד" (הילדה הגלמודה), שנכתב בעקבות סיפורה של ילדה יהודיה שאומצה על ידי העוזרת הנוצרייה של המשפחה; "מאריקא" (מרי) - שיר ערש לאישה אשר נעלמה לפתע; "איציק ויטנברג" - שיר המתאר את ההקרבה של מנהיג הפרטיזנים בגטו וילנה, ועוד. 

ככותבים אחרים בתקופת השואה, חש קצ'רגינסקי שעליו לתעד את המאורעות בגטו ואת חיי הגיבורים וחיי התושבים האחרים, את חייהם של הקורבנות ואת חיי השורדים, כדי להשאיר עדות לתקופה אפלה זו בהיסטוריה היהודית. 

לאחר ההתקוממות שנכשלה בגטו וילנה בספטמבר 1943 ומותו של איציק ויטנברג, קצ'רגינסקי עזב את הגטו אל היערות יחד עם חברים אחרים מתנועת הפרטיזנים. הוא המשיך לכתוב שם, ובין השאר כתב את "מארש הפרטיזנים", את השיר "ייד דו פארטיזאנער" (הפרטיזן היהודי) ועוד.  כמו כן כתב את השיר "ורשה" לציון יום השנה למרד גטו ורשה.

עוד בהיותו ביערות החל קצ'רגינסקי לתעד את השירים שכתב ושמע - וכן את הסיפורים ששמע.  באוגוסט 1944 הוא שוחרר על ידי הסובייטים ומיד החל לאתר יצירות יהודיות, ספרים, יצירות אמנות וכד' והוא וחבריו הקימו מוזיאון יהודי בוילנה. מיד לאחר תום המלחמה, קצ'רגינסקי רצה לפרסם את שיריו ואת העדויות ששמע אך הדבר לא עלה בידו. הוא עבר ללודז' שם עסק בתיעוד במסגרת הוועדה ההיסטורית היהודית שאספה עדויות מניצולים.  בלודז' הוא ערך ופרסם את ספרו "אונדזער געזאנג" (השירה שלנו), שיצא לאור ב-1947. זוהי האסופה הראשונה של שירים שפורסמה בפולין לאחר השואה.

מכיוון שלא הייתה לקצ'רגינסקי השכלה מסודרת במוסיקה, איסוף השירים וכתיבת המנגינות נעשה על ידי שירה מן הזיכרון לאדם אחר, וזה רשם את התווים. בלודז' מצא קצ'רגינסקי את המוסיקאי לאון ויינר ואת דוד בוטוויניק אשר רשמו לו תווים וכן הלחינו אחדים משיריו. ויינר הלחין את שירו של קצ'רגינסקי "ורשה" ובוטוויניק - את שירו "שיר החלוצים".

בנוסף לפעילותו התרבותית, קצ'רגינסקי הקדיש את זמנו לסיוע לילדים יהודים בלודז'. הוא ארגן עבורם תכנית לזיכרון השואה, הגבורה והמרי היהודי, תכנית שהשאירה רושם רב על ילדים אלו. קצ'רגינסקי נישא שוב בלודז'. לאחר הפוגרום בקלצה ביולי 1946, שהיווה את שיאו של גאה גל אנטישמיות פולני, החליט קצ'רגינסקי לעזוב את פולין ועבר לצרפת, לפאריז.

בנובמבר 1947 סייר קצ'רגינסקי באזור הכיבוש האמריקני של גרמניה וביקר ב-17 מחנות עקורים, שם נתן הרצאות ואסף חומרים בתחום הפולקלור והתרבות, וכן הקליט שירים מפי ניצולי שואה. הקלטות אלו הוגשו לוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית במינכן ב-1946. ועדה זו, בראשותו של מ. פינגנבוים, פעלה מסוף דצמבר 1945 במשך שלוש שנים. לאחר שהשלימה הוועדה את עבודתה, עברו המסמכים לישראל ומצאו את מקומם בארכיון יד ושם – חטיבה M 1.  החומר הפולקלורי והשירים נמצאים בתת-חטיבה M 1-PF . הקלטות אלו הועברו מתקליטים לסרטים מגנטיים בתחילת שנות השמונים על ידי ארכיון הצליל הלאומי שבספרייה הלאומית בירושלים.  בתחילת שנות ה-2000 הועברו תקליטים אלו שוב מן המקור ומן הסרטים המגנטיים באמצעים טכנולוגיים חדשים ונערכו להשמעה.

הקלטות אלו כוללות כ-60 שירים, רובם ביידיש ללא ליווי. לגבי רובם אין תיעוד של שמות הזמרים ומילות השירים אף הן אינן כלולות בחטיבה. לקט של עשרים שירים מוצג באתר זה.  

לאחר המלחמה קצ'רגינסקי המשיך לכתוב ולהקליט שירים חדשים. אחד מהם, השיר "געשען" (זה קרה), נכתב כתגובה לפרשת אניית המעפילים "אקסודוס" אשר הגיעה אל חופי חיפה ונאלצה על ידי הבריטים לחזור לאירופה, ורק עם קום המדינה, במאי 1948, הורשו הפליטים לעלות לארץ. את המוסיקה לשיר זה הלחין זיגמונד ברלנד. (השיר נכלל בלקט זה.)

בפאריז הצליח קצ'רגינסקי להוציא לאור חמישה מספריו וכן לכתוב שירים נוספים ויצירות נוספות. אחת היצירות החשובות שלו היא האסופה הגדולה ביותר של שירים מן הגטאות והמחנות - 236 טקסטים ביידיש ו-100 מנגינות אשר יצאו לאור בניו-יורק ב-1948 תחת השם "לידער פון געטאס און לאגערן" (שירים מהגטאות והמחנות).

בשנת 1948 ביקר קצ'רגינסקי בניו-יורק ונתן הרצאות בפני הקהילות היהודיות שם במשך חודשיים. בתחילת 1950 ביקר קצ'רגינסקי בישראל וחשב לעלות לארץ, אולם באותו הזמן קיבל הצעת עבודה מהקונגרס היהודי בבואנוס איירס והחליט לעבור לארגנטינה.  בארגנטינה המשיך ליצור ולפרסם בכל הסגנונות בהם יצר לפני כן.  הוא כתב את השיר "זאל שוין קומען די גאולה" (כשתבוא הגאולה) למוסיקה שמיוחסת לרב קוק.  הוא המשיך לתת הרצאות ברחבי ארגנטינה ובעולם.  באפריל 1954 שב מאחת מהרצאותיו במנדוזה ומצא את מותו בתאונת מטוס. מיד לאחר מותו פרסמו חבריו ספר זיכרון לקצ'רגינסקי, בו הם סיפרו עליו ופרסמו שירים וכתבים שלא זכו לראות אור בחייו.

שמרקה קצ'רגינסקי תרם תרומה אדירה לתיעוד השואה ומחקרה ביצירתו שהתרכזה בפולקלור, סיפורים ושירים המעידים על העמידה הרוחנית של היהודים בתקופת השואה. 

The online exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.