|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
לחיות בכבוד ולמות בכבוד
יד ושם "לחיות בכבוד ולמות בכבוד"
הצלת יהודים בידי יהודים - פולין

שמואל (אוסוולד) רופאייזן

שמואל (אוסוולד) רופאייזן נולד בכפר זאדזיילה ליד קרקוב שבפולין, ב 1922. הוא היה חבר בתנועת הנוער הציונית "עקיבא", ועם פרוץ המלחמה ברח מפולין לוילנה. בשנת 1941, לאחר שהחלה המלחמה בחזית המזרחית והגרמנים כבשו את וילנה, השיג תעודה ארית מזויפת, ובה שמו החדש: אוסוולד. מצויד בתעודה זו הגיע לעיירה לעיירה מיר שבפולין (כיום בלרוס). מנובמבר 1941 שימש רופאייזן כמזכיר אישי וכמתורגמן בשורות כוחות המשטרה הגרמנית במיר. רופאייזן הגיע לתפקידו זה אחרי שהציג את עצמו בפני מפקד המשטרה הגרמנית במחוז ביילורוסיה כבנם של אם פולניה ואב גרמני, כשבידו התעודה המזויפת שלו. כך קיבל רופאייזן מעמד של "פולקסדויטשה" – כינוי לגרמני "אתני" שחי מחוץ לגבולות גרמניה.

רופאייזן היה מזכירו האישי של מפקד המשטרה הביילורוסית בעיר, סראפימוביץ'. תפקיד זה נתן לו השפעה, קִרבה למקבלי ההחלטות ובעיקר – מקור בלתי נדלה לידיעות מוסמכות על כוונות הגרמנים באשר ליהודים הנתונים לשליטתם. הוא החליט לנצל את מעמדו ובטחונו האישי היחסי לעזרת היהודים – שעוד נותרו בחיים. בעת ביצוע "אקציות" (פעולות מצוד ורצח) נגד יהודים, פרטיזנים ואחרים, נודע לרופאייזן מראש על כוונות הגרמנים באשר לאוכלוסייה היהודית בעיירות השונות. בעזרת חשמלאי יהודי שעבד במטה המשטרה, דב רזניק, הצליח רופאייזן ליצור קשר עם קבוצות מחתרת יהודיות. הוא העביר להן בהתמדה אזהרות על אקציות ופעולות חיסול, הנמצאות בסוף שלבי תכנון ושביצוען הולך וקרב, ושעל קיומן ידע זמן מסוים מראש. כך בתחילת 1942 בעיירה לוקובו תכננו הגרמנים לבצע אקציה, ובאמצעות בלדרים העביר רופאייזן מסרים לקהילה. ואולם הגרמנים דחו את ביצוע האקציה, ועקב כך יצאו היהודים ממחבואיהם – ונתפסו בידי הגרמנים. רופאייזן נכח בהוצאות להורג של יהודי העיירה לוקובו אך סירב בתוקף ליטול בהן חלק פעיל. הוא הצליח להתחמק ממילוי ההוראה שקיבל להשתתף בהרג – מבלי שיעורר חשד רציני. בעקבות כישלון ניסיונו להציל את יהודי לוקובו, ניסה רופאייזן להציל יהודים בדרך אחרת. הוא נקלע לזירת מעצרם של אישה וילד ע"י הגרמנים. הגרמנים חשדו באשה, שהיא יהודייה, אך היא טענה בתוקף שהיא רוסייה. רופאייזן השתדל למענה אצל מפקד המשטרה היין, ובנימוקים שונים הצליח לשכנעו, שהאישה והילד כלל אינם ממוצא יהודי. השניים ניצלו בעזרתו ממוות בטוח.

הבריחה מגטו מיר
הגטו הוקם בשטח מצודת מירסקי בשנת 1942 ו-805 יהודים נכלאו בתוכו. רופאייזן החליט לפעול, לאחר שהגיע אליו המידע על החיסול המתוכנן של הגטו – ב-13 באוגוסט 1942. רק שניים ידעו את המועד הסודי – מפקד המשטרה היין ורופאייזן. היה ברור, שאם ידלוף המידע יהיה רופאייזן המקור להדלפה. רופאייזן החל לנקוט מיד באמצעים להצלת היהודים: הוא אִפשר הברחת כלי נשק למחתרת שקמה בינתיים בגטו, בעיקר נשק שהוצא ממחסני המשטרה. עיקר מאמציו היו לשכנע את אנשי המחתרת שעליהם לארגן בריחה מפני שללחימה בשטח הגטו לא היה לדעתו כל סיכוי. לחימה כזו פירושה מוות בטוח לכל יהודי מיר. כדי להקל על בריחת היהודים, הפיץ רופאייזן לכל תחנות המשטרה באזור מידע שקרי על "פעילות פרטיזאני" מחוץ לאזור מיר. כוונתו הייתה להסיט את תשומת הלב של המשטרה מן הנעשה בגטו אל מה שמצוי מחוצה לו ולדלל את כוחות המשטרה הגרמנית שהיו מוצבים בסמוך לגטו לצורך פיקוח. הפרטיזנים שעליהם סיפר נמצאו בכיוון ההפוך לכיוון הבריחה המתוכנן מן הגטו.

אולם הדברים התרחשו אחרת: יהודי הגטו הטילו ספק באזהרתו של רופאייזן משום שלא ידעו שהוא יהודי. לא היה מובן להם מדוע ירצה גוי, בעל מעמד ועמדה כה מכובדת, לסכן את עצמו למען יהודים. האפשרות שרופאייזן יהודי לא עלתה כלל בדעתם, ולפיכך היה קשה להם מאוד לקבל את אזהרותיו כלשונן בלי לחשוד שהסתתרה מאחוריהן כוונת זדון כלשהי. רופאייזן ניסה להכשיר את הקרקע לפעולת הבריחה, להקל על הבורחים ולספק להם את תנאי הפתיחה הטובים ביותר. אחרי שאִפשר לאספקת נשק לזרום לתוך הגטו, השקיע מאמצים בסיכול ערנות המשטרה הגרמנית ובהסטת תשומת לבה לעניינים אחרים: הוא הצליח לטשטש את ההתארגנות המחתרתית בגטו מיר, שהגרמנים התחילו לחשוד בה ושיכנע את הגרמנים כי בתוך הגטו אין מחתרת כלל ועיקר. הוא העביר לחברי המחתרת מסר, שעליהם להסתתר ויעץ ליהודים שלא לאפשר לגורמים לא מוכרים להיכנס לגטו.

ביום המיועד לבריחה, נמלטו מהגטו רק כשלוש מאות יהודים, בתוכם כל 50 חברי המחתרת. חלק קטן מהבורחים חזר לגטו כעבור זמן קצר – בגלל פחד ומבוכה. 505 היהודים הנותרים נרצחו בחיסול הגטו ב-13 באוגוסט 1942. בינתיים, חזרה המשטרה מה"מצוד" בעקבות הפרטיזנים המדומים שרופאייזן דיווח על הימצאותם כדי לאפשר ליהודי מיר לברוח. היין, מפקד המשטרה, היה משוכנע כי ה"כישלון" נבע ממידע מודיעיני לקוי ומאזהרה מוקדמת שהפרטיזנים קיבלו, כביכול. ביילנוביץ', מפקד המשטרה הביילורוסית, סיפר להיין, שיהודי גטו מיר החליטו לברוח על דעת עצמם, לאחר ששמעו מפי כפריים באזור על חיסול שאר הגטאות, ונראה כי הידיעות ששמעו שיכנעו אותם כי אין דרך הצלה אחרת זולת בריחה. בכל מה שהתרחש לאחר גילוי בריחתם של יהודי מיר, הצליח רופאייזן לחמוק מכל חשד, ואיש לא האשים אותו שהזהיר את היהודים. הוא הצליח להעמיד פני מופתע, ולא הסגיר את רגשות השמחה שהוא חש בתוכו על הצלת מאות יהודים.

זהותו של רופאייזן נחשפה בשל הלשנה. מי שמסר את רופאייזן הוא יהודי בשם סטניסלבסקי, שעבד במטה המשטרה כסייס (אחראי על אורוות הסוסים). הוא הלשין על אוסוואלד שהיה פולני שבגד, ולא ידע שהוא יהודי.

רופאייזן נעצר אך הצליח להימלט. בין אוגוסט 1942 לדצמבר 1943 הסתתר רופאייזן במנזר בקרבת מטה המשטרה, ממנו עדיין התנהל המרדף בעקבותיו. בהיותו במנזר זה החליט רופאייזן להמיר את דתו ולקבל עליו את הדת הנוצרית. בסוף 1943 רופאייזן עזב את המנזר והצטרף ליחידת פרטיזנים ביער נאליבוקי. לאחר המלחמה הצטרף רופאייזן למסדר הכרמליטי ונעשה כומר קתולי. הוא שינה את שמו ל 'האח דניאל' שנים לאחר מכן עלה לישראל והצטרף למנזר סטלה מאריס על הר הכרמל. אוסוולד רופאייזן נפטר בחיפה בשנת 1998.

אסתר בורשטיין (ליפשיץ)

אסתר בורשטיין נולדה ב-1923 בלודז', פולין. בת לשושלת רבנים מצד אמה. אביה היה רב. לאסתר היו שתי אחיות קטנות. בספטמבר 1939 הגיעו הגרמנים לבית המשפחה ובזזו רכוש. כעבור שבוע הצטווה סבה להתייצב במפקדה הגרמנית כדי להודיע כמה יהודים יש בעיר.

כשעברה המשפחה אל הגטו, במרץ 1940, אסתר הבריחה פנימה ספר 'נביאים- כתובים' כתוב על קלף, בתוך עגלת ילדים. בנות המשפחה עבדו בבית חרושת לעבודות יד. האב שימש כרב. בספטמבר 1942 גורש אביה של אסתר להשמדה בחלמנו. אמה של אסתר הלכה לעולמה כעבור שנה בגטו. אסתר הפכה לאחראית על ארבע ילדות (שתי אחיותיה ושתי בנות דודות).

לקריאת סיפורה של אסתר בורשטיין ולצפיה בעדותה, לחצו כאן.