|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
לחיות בכבוד ולמות בכבוד
יד ושם "לחיות בכבוד ולמות בכבוד"

הצלת יהודים בידי יהודים בהונגריה בתקופת השואה

המחתרת החלוצית בהונגריה

לאחר הפלישה הגרמנית להונגריה במרס 1944, יזמה המחתרת את פעולת ה"טיול" - מעבר הגבול לרומניה. הפעולה היתה כרוכה בסיכון רב ונדרשו לצורך מימושה תעודות מזויפות, כספים, קשר עם מעבירי גבול ואנשי קשר מן המחתרת החלוצית בעברו השני של הגבול. לא מעטים מאנשי המחתרת נתפסו תוך ניסיון המעבר. יש להדגיש שמבצע ה"טיול" נערך בחודשי הגירושים המסיביים של יהודי השדה. בו זמנית נעשו ניסיונות קשר של חברי התנועה עם עיירות השדה מתוך מגמה לשכנע, בפרט את הצעירים לברוח ולהצטרף למעבר הגבול או לחילופין לעבור לבודפשט. רוב הפניות נענו בשלילה, מתוך חוסר אמון במידע שהועבר למגורשים לגבי גורלם הצפוי. ההערכה במחקר היא כי בין 7000-10,000 יהודים חצו את גבולות הונגריה במסגרת ה"טיול". המבצע הופסק ב 23 באוגוסט עם פרישתה של רומניה ממדינות הציר והפיכת הגבול לזירת מאבק.

בתחילת יולי 1944, עם הפסקת הגירושים המסיביים נותרו בהונגריה יהודים שגויסו לפלוגות העבודה ויהודי בודפשט עצמה. קראוס, איש המשרד הארצישראלי בבודפשט הגה את רעיון השימוש ב 7,800 הסרטיפיקטים שהיו מצויים בידו. הוא גייס לעניין את קרל לוץ, מי שעמד בראש הצירות השווייצרית שייצגה גם את האינטרסים הבריטיים. בסוף יוני אישרה מועצת השרים ההונגרית בראשות הורטי את הגירתם של 7,800 יהודים בעזרת המדינות הנייטרליות. על בסיס הצעת הורטי נבנה פרוייקט כתבי החסות. מאוחר יותר הפכו כתבי חסות אלה למרכיב משמעותי ביותר בפעילות המחתרת החלוצית. איש ועד ההצלה קראוס הקים מנגנון שתפקידו הכנת הרשימות. כדי לא ליצור לחץ על הצירות השוויצרית קיבל קראוס מיהודי מקומי בשם ארתור וייס שהיה גדול סיטונאי הזכוכית בהונגריה בית משרדים שהיה ברובו בנוי זכוכית – "בית הזכוכית" ברחוב ואדס 29 בבודפשט. אנשי התנועה החלוצית הפכו בית זה למוקד הצלה. באוקטובר, לאחר הפלת הורטי ומינוי סלאשי, שוכנו בו למעלה מ 2000 יהודים. לקראת סוף אוקטובר היווה הבית מוקד לפניותיהם של עשרות אלפים מיהודי בודפשט, כאשר אנשי המחתרת החלוצית הפכו המקום למוקד העברת תעודות חסות מזויפות שמספרן מוערך במאה אלף.

התקופה שלאחר עליית סלאשי - אוקטובר 1944 עד ינואר 1945 - היתה תקופת הפעילות המשמעותית ביותר של התנועה החלוצית. מתנועה הפועלת בעיקר למען חבריה הפכה לארגון הפועל להצלת כלל הציבור היהודי.

שלושה היבטים סייעו לפעילות המחתרת:

  1. האופי המתפורר של השלטון והאנרכיה ששררה בעיר. מחד גיסא היו היהודים נתונים בסכנת חיים מתמדת ומאידך גיסא אפשרה אווירת הכאוס ארגון מבצעי הצלה. כך התחפשו אנשי המחתרת לאנשי צלב החץ והעבירו יהודים לבתי הצירויות הניטרליות.

  2. חזית קרבה אשר יצרה תנאי מצור או כמעט מצור זמן קצר אחרי השינוי הפוליטי.

  3. הכלים המיוחדים שיצרו הגורמים הבינלאומיים שפעלו בבודפשט. היו בנמצא מסגרות לגליות שהוקמו בחסות הצירויות הנייטרליות והצלב הבינלאומי. כלים אלה לא היו ביסודם פרי יוזמת המחתרת אלא תוצר עבודת המנהיגות הבוגרת, אך אלו הפכו למכשירי הצלה המונית הודות לפעילות אנשי המחתרת החלוצית.

בינואר 1945 היו בבודפשט 30 בתי ילדים ובהם 3000-4000 ילדים וכן 1500-2000 מבוגרים. חלק ניכר מילדים אלה נותר לאחר הגירושים מן הבתים המסומנים. מי שארגן את פעילות הבתים היה אוטו קומוי אך הצוות שפעל ויצר המסגרת החינוכית היו אנשי המחתרת החלוצית.

תפקיד מרכזי של המחתרת בתקופה זו היה אספקת המזון לבתי הילדים ולאזור הגטו שהוקם בדצמבר 1944. כספים הגיעו מקושטא ומג'נבה בקיץ ובסתיו 1944 באמצעות נציג הצלב האדום הנציגויות הדיפלומטיות וכן באמצעות בלדרים.

דוד גור

דוד גור נולד ב-1926 באוקני, דרום מזרח הונגריה (המישר הגדול), למשפחה של ארבע נפשות. ב-1938 החל המשטר ההונגרי להחיל גזרות שהפלו לרעה את היהודים, והמצב הכלכלי של המשפחה החמיר עם שלילת רישיון המסחר של האב. חדור ברוח הציונות החליט דוד עם סיום לימודיו ב-1943 לצאת לבודפשט ללמוד מקצוע שישמש אותו בארץ ישראל. הוא עבד כשוליית בנאי אצל ארכיטקט וקבלן בניין יהודי והצטרף לפעילות המחתרת של תנועת "השומר הצעיר".

לקריאת סיפורו של דוד גור ולצפיה בעדותו >>>