הצלת יהודים בידי יהודים
לאורך כל תקופת השואה, בצל רדיפת היהודים בידי המשטר הנאצי, היו יהודים שניסו להציל את אחיהם לצרה גם כשהם עצמם עמדו בסכנת מוות. הם פעלו בגטאות, במחנות, בשורות הפרטיזנים, בקבוצות מחתרתיות, כבודדים ובמסגרת קבוצות הצלה. הם זייפו מסמכי זהות, הסתירו והבריחו יהודים נרדפים, וסיפקו ליהודים נרדפים מזון, ביגוד, תרופות ועוד. לעתים עשו זאת בכוחות עצמם ולעתים נעזרו בלא יהודים, שלימים הוכרו כחסידי אומות העולם.
בגטאות, יהודים שהיו בתפקידים רשמיים מטעם הגרמנים, או שהיו נציגיהן של קהילות יהודיות בפני הגרמנים, סיכנו לעתים את חייהם כדי להקל על קהילותיהם או כדי להוציא יהודים מבין שורות נידונים למוות.
בעדויות רבות של ניצולי השואה מוזכרים מעשי הצלה של יהודים, שלפעמים לא מוזכרים בשמם. לפעמים לא ידע הניצול את שם המציל, כי המציל העביר לו בסתר, דרך איש קשר או מחבוא, מסמך זהות מזויף, מזון או בגד, או שנפגש עמו רק לרגעים מעטים, במהלכם הבריח אותו מגטו למסתור, בין מסתורים או ממסתור להצלה. לעתים היה הניצול ילד קטן או תינוק בעת מעשה ההצלה, ועל מעשה ההצלה נודע לו רק בבגרותו, שנים רבות לאחר השואה.
במחנות העבודה, הריכוז וההשמדה עשוי היה הסיוע לזולת - במזון, בבגד חם או בעבודה קשה - לגרום למותו של המסייע, ועל כן היה כרוך בדילמות מוסריות קשות. אף-על-פי-כן סיכנו יהודים רבים את חייהם למען זולתם בפעילות זו.
גם בצעדות המוות, בשלביה האחרונים של המלחמה, סייעו יהודים זה לזה במזון, בלבוש ובתמיכה פיזית, לעתים תוך סיכון חייהם או הפחתת סיכוייהם לשרוד.
