|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
Yad Vashem Homepage
Yad Vashem The Story of the Jewish Community of Plonsk

דוד פרידמן

"מהיום שברחתי מברלין לפראג, השתדלתי להכיר את חברי הקהילה היהודית כדי להסב את תשומת לבם לכשרוני כצייר דיוקנאות. ברגע שהודעתי כי בכוונתי ליצור אלבום דיוקנאות, ההזמנות זרמו" דוד פרידמן, "רביעיית קראפט", מאי 8, 1973 (עדות), אוסף יד ושם
  • פרנטישק זלנקה, פראג, 1941
  • ד"ר רודולף פרייברגר, פראג, 1941
  • ארנושט זיסלנד, פראג, 1941
  • פרדי הירש, פראג, 1941
  • הנלורה (הנקה) ורטהיימר-ויינגרטן, פראג, 1940
  • סופיה פרידמן, אם האמן, מורבסקה אוסטרבה, 1939
  • סטפן פולק, פראג, 1940
  • סטפן אנגל, פראג, 1940
  • הוגו שטרן, פראג, 1940

נולד במֶרִיש אוֹסטרָאו, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ב-1893. נפטר בסנט לואיס, ארצות-הברית, ב-1980.

בשנת 1911 עקר לברלין, שם עבד כצייר שלטים, למד אמנות אצל הרמן שטרוק, ובהמלצתו של מקס ליברמן אצל לוויס קורינת. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי בתפקיד צייר. חזר לברלין, הציג באקדמיה לאמנות ובסצסיון הברלינאי ועבד כמאייר עיתונות. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, פוטר מעבודתו והחל להתפרנס מעבודה בשיפוץ בניינים. בדצמבר 1938, זמן קצר לאחר ליל הבדולח, ברח עם אשתו מתילדה ובתו מרים לפראג. ב-16 באוקטובר 1941 שולחה המשפחה בטרנספורט הראשון לגטו לודז', שם המשיך לצייר. ב-30 באוגוסט, 1944, עם חיסול הגטו, פרידמן שולח לאושוויץ. עקבות אישתו ובתו אבדו. גויס לעבודות כפייה במחנה גלייביץ I , מחנה-בת של אושוויץ. משם פונה בצעדת מוות לבְּלֶכְהַמֶר. בסוף ינואר 1945 שוחרר על-ידי הצבא האדום. חזר לפראג, וב-1948 נישא בשנית, להילדגרד טאוסיג, אף היא ניצולת שואה. ב-1949 עלו בני הזוג לישראל, שם נולדה בתם מרים, שנקראה על שם בתו של דוד, שנרצחה בשואה. ב-1954 היגרו בני המשפחה לארצות-הברית, ולימים התיישבו בסנט לואיס, שם התפרנס דוד כצייר שלטים והמשיך לעסוק באמנות.

נושא הדיוקן העסיק את דוד פרידמן עוד מראשית דרכו. במלחמת העולם הראשונה צייר דיוקנאות של חיילים מעוטרים בחזית הרוסית. בברלין, כמאייר עיתונים, עסק בעיקר ברישום דיוקנאות. לאחר בריחתו לפראג, צייר לפרנסתו דיוקנאות של אנשי הקהילה היהודית. בגטו לודז', ציור דיוקנאות של מנהיגי הגטו אפשרו לו להשיג פת לחם עבור בני ביתו. כישוריו האמנותיים סייעו לו אף במחנה גלייביץ כאשר התבקש על ידי קציני הס"ס לצייר את דיוקנם וכך שרד.