|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת

יד ושם ואלה שמות... זיהוי שמותיהם של קרבנות צעדת מוות הקבורים בקבר אחים בפולין

צעדת המוות של גברים אסירי אושוויץ

"ברבבותיהם, מכל המחנות המסונפים לאושוויץ, בלא פוגה ומנוח, נגררו ההמונים יום ולילה, לילה ויום... והגרמנים, שומרי הצועדים... זרעו את הדרכים בירוייהם. ירקו אש-מקלעים בנחשלים, והשלגים בלעו את שלדי גוויותיהם."
(ק.צטניק, סלמנדרה)

בבית קברות נוצרי הממוקם בעיירה קשיאוז'ניצה, בפולין, מרחק כשעה וחצי נסיעה מאושוויץ-בירקנאו, ניצבת מצבה. המצבה נבנתה על קבר אחים שבו נקברו 45 בני אדם, קרבנות  צעדת מוות, שיצאה ממחנה אושוויץ בירקנאו. שלא כקורבנות רבים אחרים של צעדות המוות, נרצחים אלה זכו לקבר. הכומר המקומי פאבל ריש, הוא שהחליט ממניעים הומאניים לקבור את הקורבנות ובמקביל גם לתעד את "שמותיהם" - מספרי האסיר שנחקקו על זרועותיהם. הכומר הורה לקברן לרשום את המספרים, ומסמך אותנטי זה שמור עד היום בארכיון אושוויץ והעתק שלו מופיע במוזיאון לתולדות השואה ביד ושם.

האסירים הובלו יחד עם אלפי אסירים נוספים בצעדת מוות שיצאה ממחנה אושוויץ-בירקנאו ב-18 בינואר 1945. הם קיבלו חתיכת לחם, קופסת שימורים אחת לכל ארבעה צועדים ושמיכה. האסירים נאלצו ללכת עשרות קילומטרים בקור הנורא כשהם לבושי סחבות ומבוססים בשלג הכבד בקבקבי העץ שלהם. האסירים שסבלו מאפיסת כוחות ומדיזנטריה אכלו חופנים של שלג כדי להרגיע את הרעב. אסיר שתש כוחו והשתהה מעט, נורה מיד בידי אנשי הס"ס. לאחר צעדה של כ-59 קילומטרים הגיעו האסירים לתחנת הרכבת בעיר גליביצה, שם הועמסו 100-150 אסירים על גבי קרונות רכבת פתוחים. האסירים הוסעו במשך שעות בקור של 20 מעלות מתחת לאפס ורבים מהם קפאו למוות. עם עצירת הרכבת המשיכו שומרי הס"ס להצעיד את האסירים שלא קיבלו מזון מזה שלושה ימים. ב-22 בינואר התקרבו האסירים ליער, סמוך ליישובים מליני וריבניק. עם כניסתם של האסירים ליער החלו השומרים לצעוק כי פרטיזנים תוקפים את השיירה והם החלו בירי לעבר האסירים. השטח התמלא בהרוגים ובפצועים. חלק מהגוויות הובאו בעגלות בידי תושבים מקומיים ממליני לבית הקברות בקשיאוז'ניצה. הלוויותיהם התקיימו ב-26 בינואר וב-12 בפברואר.

מיקומו של קבר האחים היה ידוע לחוקרים ולחלק מציבור מדריכי פולין. בעקבות סיור של שירות הביטחון הכללי במקום הועלה על ידם הרעיון לנסות ולזהות את הנרצחים על פי המספרים שנחקקו על המצבה ולהציב במקום מצבה נוספת שתי שא את שמותיהם. יד ושם הצטרף למיזם חשוב זה שכל מהותו היא - "לכל איש יש שם". בחוק יד ושם (התשי"ג, 1953)  נכתב בסעיף 2: "תפקידו של יד ושם הוא לאסוף את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם...". גם היום, למעלה מ- 60 שנים לאחר השואה, יד ושם ממשיך במשימה לשחזר את שמותיהם ואת סיפור חייהם של היהודים שנרצחו בשואה.

בפנייה ראשונית לארכיון אושוויץ התברר כי 26 מהנקברים היו יהודים, מגרמניה, צ'כיה, צרפת, הולנד, פולין והונגריה. 5 מהנקברים היו אסירים פוליטיים פולנים והאחרים - בני לאומים שונים. חלק ממספרי האסיר הועתקו ככל הנראה בצורה שגויה והמידע אודותיהם מתנגש עם מקורות אחרים.

עד עתה זוהו 16 מהנקברים היהודים. התחקיר התבצע תוך שימוש במקורות המידע הקיימים ביד ושם - ארכיון, דפי עד, פנקסי קהילות, ספרי זיכרון ועוד, וכן בארכיונים נוספים בפולין, בצרפת ובהולנד. באמצעות מקורות מידע אלה הצלחנו לבנות את סיפורי החיים של חלק ניכר מהיהודים ששמותיהם זוהו.

אנו פונים לכל אדם הנחשף לסיפור הצעדה וקרבנותיה – אם יש בידיכם מידע נוסף על האנשים ובני משפחותיהם אנא העבירו אותו ליד ושם. יהיה בכך משום תרומה משמעותית למשימה החשובה של חשיפת הפנים והשמות של קרבנות השואה ולמילוי הציווי של "לכל איש יש שם".