|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת

יד ושם סיפורה של הקהילה היהודית בפלונסק

הנצחת קהילת וירצבורג

דפי העד

יד ושם - המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה

מאגר שמות קורבנות השואה הוא מפעל הנצחה ייחודי של יד ושם המבקש להנציח את שמותיהם של שישה מיליון היהודים קורבנות השואה.

דפי העד שנמסרו ליד ושם החל משנות החמישים מכילים פרטים ביוגרפיים אודות רבים מהקורבנות וחושפים בפנינו את הסיפור היהודי בתקופת השואה ולפניה.

דפי העד הבאים חושפים את גורלה של משפחת זאכס (Sachs ) בווירצבורג.

משפחת זאכס

סימון-מיכאל זאכס נולד ב-1887 בווירצבורג לסמואל-נתנאל וחנה-הינד'לה לבית רוזנבאום. לסמואל וחנה נולדו שמונה ילדים. לסמואל היה מפעל טקסטיל שהעסיק כ-40 חייטים וייצר חליפות. שלושה מבניו עבדו במפעל, סימון, גוסטב-גרשון ו-בֶּנו-פנחס. במלחמת העולם הראשונה ייצר המפעל של משפחת זאכס מדים לצבא הגרמני. ב-1916, בזמן המלחמה, נהרג אדולף, בנו של סמואל כאשר שירת כחייל בצבא הגרמני בצרפת. מקום קבורתו לא נודע.

  • שטרומפפלברון, באדן, שנות השלושים המוקדמות. האחיות לבית מארכס, קלרה וקרולינה זאכס ובת דודתן אדלה בונדי בביקור בכפר הולדתן
  • בית משפחת מארכס בשטרומפפלברון, באדן
  • קרולינה זאכס לבית מארכס, וירצבורג, שנות השלושים
  • בנו-פנחס זאכס, וירצבורג
  • חנה זאכס, וירצבורג 1912-1913
  • סימון-מיכאל זאכס וקרולינה מארכס ביום אירושיהם, וירצבורג 1909
  • וירצבורג, אדולף זאכס. אדולף נהרג ב-1916 כחייל בצבא הקיסר הגרמני בחזית המערבית. מקום קבורתו לא נודע
  • וירצבורג, 1927–1928, קרולינה (לבית מארכס) וסימון זאכס
  • שנות העשרים, משפחת זאכס מווירצבורג בחופשה בנורדניי

במאי 1909 נשא סימון את קרולינה לבית מארכס. הם התגוררו בווירצבורג. לזוג  נולדו שני ילדים חנה (1910) ויוסף-ספל (1912). חנה רצתה להיות רופאה ואחיה יוסף רצה להיות מהנדס. 
גוסטב, אחיו של סימון נשא לאישה את אחותה של קרולינה – קלרה.  לזוג נולד בן אחד, מנפרד-מנחם. משפחת זאכס ניהלה אורח חיים דתי אורתודוקסי. חנה ויוסף למדו בבית הספר היהודי העממי ואח"כ למדה חנה בגימנסיה פרטית לנערות בווירצבורג והייתה חברה בתנועת הנוער "עזרא".

כאשר חנה הייתה כבת 16 ואחיה יוסף כבן 14, חלה סימון. הם עזבו את לימודיהם והחלו לעבוד בעסק המשפחתי. ב-1929 נפטר סימון ושנה לאחר מכן נפטר גוסטב. בנו של גוסטב, מנפרד, עורך דין שהתגורר במינכן, נפטר אף הוא ב-1929. ניהול המפעל המשפחתי נפל על אחיהם הרווק של סימון וגוסטב, בֶּנו ועל שני אחייניו.

ב-1935 עלתה חנה זאכס באנייה תל-אביב לארץ ישראל. את הסרטיפיקט (אישור העלייה) היא קיבלה בעזרתו של ד"ר וולך מבית החולים שערי צדק (בירושלים) שהיה סטודנט בווירצבורג והתארח בבית סבה של חנה, סמואל זאקס, בשבתות. משפחתה נשארה בווירצבורג. חנה הצליחה להביא עימה מגרמניה כמה מדברי הערך של המשפחה.

ב-1938, לפני ליל הבדולח, נקרא יוסף למשרדי הגסטפו. אחד מן הפקידים שהכיר את סבו של יוסף פנה אליו והציע לו להימלט כמה שיותר מהר מגרמניה. אביו של אותו פקיד עבד בתקופת המשבר הכלכלי של שנות העשרים אצל סמואל זאכס שלא פיטר אותו על אף השעה הקשה. יוסף עזב את גרמניה, הגיע לארה"ב והתגייס לצבא האמריקני.

דודם של חנה ויוסף, בֶּנו, נאסר ב"ליל הבדולח" ונשלח למחנה הריכוז דכאו. בדכאו נאמר לו לצאת את גרמניה תוך ששה שבועות. בנו עזב את גרמניה לבלגיה, ומשם יצא במאי 1940 באנייה האחרונה לאנגליה.

חנה זאכס נישאה ב-1939 למשה-יהושע ארלנגר (עלה לא"י ב-1932 משוויץ) שהיה אלמן. הזוג התגורר בת"א  ונולדו להם שני ילדים, רות ומיכאל. חנה גידלה גם את דוד, בנו של משה מנישואיו הראשונים. יוסף זאכס נישא בארצות הברית לבת דודתו שושנה לבית רוזלמרקס ולזוג נולדו שתי בנות.

בווירצבורג נותרו שתי האחיות קרולינה וקלרה. לקרולינה היה סרטיפיקט לארץ ישראל אך היא לא רצתה להותיר מאחור את קלרה לבדה. באפריל 1942 גורשו קרולינה וקלרה זאכס מווירצבורג למזרח.

חנה חוגגת השנה (2012) את יום הולדתה ה-102.