|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת

יד ושם סיפורה של הקהילה היהודית בפלונסק

עקבותיהם נשארו

רות הקטנה
רות פאני הנובר 1923 - 1943

  • רות הנובר
  • הרב ד"ר הרב ד"ר שמעון (זיגמונד) הנובר
  • רוזי הנובר (אדם)
  • הרב ד"ר הרב ד"ר שמעון (זיגמונד) הנובר ורעייתו השניה ארנסטינה (קצמן)
  • משפחת הנובר, וירצבורג. למטה מימין, ארנסטינה, הרב ד"ר שמעון . למעלה מימין לשמאל, רות הקטנה (הנובר) ורות הגדולה (קצמן)
  • חברי ילדות, לודוויג פפויפר, לימים יהודה עמיחי, ורות פני הנובר, וירצבורג סביבות 1928. שניהם למדו בבית הספר העממי היהודי בווירצבורג
  • "אבן נגף" הנושאת את שמה של רות הנובר בווירצבורג
  • שמה של רות הנובר מונצח על המצבה של אמה קלרה הנובר, לבית דויטש, בבית העלמין היהודי בווירצבורג

רות פאני נולדה ב-1923 בווירצבורג לרב ד"ר הרב ד"ר שמעון (זיגמונד) הנובר וקלרה לבית דויטש. אחותה הבכורה רוזי נולדה ב-1917 בפירט (Fürth). הרב ד"ר הנובר שימש כרב של וירצבורג והמחוז מ-1920.

ב-1932, כשמלאו לרות 9, מתה אמה קלרה. באותו הזמן התאלמנה אחותה של קלרה, ארנסטינה קצמן (Katzman). ארנסטינה עברה עם שלושת ילדיה, אלזה (1911), לאו (1913) ורות (1921), לווירצבורג וב-1933 נישאה לגיסה זיגמונד הנובר. כעת היו שתי בנות ששמן רות במשפחה. רות-פאני הנובר נקראה רות הקטנה ובת דודתה רות קצמן הנובר נקראה רות הגדולה.

רות הקטנה למדה בגן ובבית הספר היהודי בווירצבורג והייתה חברה קרובה ושכנה של בן גילה לודוויג פפויפר, לימים יהודה עמיחי. ב-1934 כשמלאו לרות 11 היא נמחצה על ידי מכונית כשרכבה על אופניה ונפצעה קשה, רגלה נקטעה והותקן לה קב מלאכותי. ב-1936 עלתה משפחת פפויפר לארץ ישראל. משפחת הנובר נשארה בווירצבורג משום שהרב הנובר חש אחריות כלפי הקהילה. רוזי סיימה את בית המדרש למורים יהודים בווירצבורג וב-1937-38 היתה מורה בבית ספר יסודי בקלן. רות הגדולה למדה אף היא באותו בית מדרש. רוזי ורות הגדולה היו חברות בברית חלוצים דתיים (בח"ד) ועלו לארץ ישראל באוקטובר 1938. הן התאכסנו בתחילה אצל שכניהם משכבר משפחת פפויפר בירושלים. ילדיה של ארנסטינה, אלזה ולאו עזבו את גרמניה והגרו לארגנטינה.

בנובמבר 1938 ב"ליל הבדולח" נאסר הרב הנובר יחד עם מאות גברים יהודים מווירצבורג ונשלח למחנה הריכוז בוכנוולד. בדצמבר 1938 שוחרר הרב מהמחנה תוך הבטחה לגסטפו שהוא יוצא את גרמניה תוך חודשיים. עד אז היה עליו, בפקודת הגסטפו, לחזור ולטפל בענייני קהילת וירצבורג. זיגמונד וארנסטינה הנובר פנו לכל מי שאפשר כדי להסדיר את הגירתם מחוץ לגרמניה לאנגליה או לארצות הברית. כל המאמצים לקבל אשרת הגירה עבור רות הקטנה עלו בתוהו. בינתיים התארגנה משלחת הצלה לילדים מגרמניה להולנד ורות הנובר יצאה את גרמניה בינואר 1939 להולנד. שם נקלטה אצל כמה משפחות אמנה והמשיכה בלימודים בבית הספר. מהולנד שלחה רות מכתבים לבני משפחתה וחבריה. הרב וארנסטינה החליטו לעבור לאנגליה ומשם להמשיך במאמציהם להוציא את רות מהולנד. הם קיבלו אשרת כניסה לארצות הברית שהגבילה את כניסתם עד ל-5 במרס 1940. בפברואר 1940 עזבו זיגמונד וארנסטינה את אנגליה בתקווה שיוכלו להוציא את רות לאחר שיגיעו לארצות הברית. גם הניסיונות להשיג עבור רות הקטנה סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל נכשלו.

במאי 1940 נכבשה הולנד. אחר זמן מה נשלחה רות הנובר למחנה וסטרבורק. משם ב-18 במאי 1943 שולחה לסוביבור.

רות רות רות שהקדמת לפני למות,
עכשיו שני הענקים,
יתגדל ויתקדש ישמרו על מותך
במקום שני הענקים,
יברכך וישמרך
שנכשלו ולא שמרו על חייך. יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, שירי עמיחי, כרך 5, עמ' 272