הנצחת קהילת וירצבורג
שומרי זכרם
ב-1945, עם תום המלחמה, הגיעו לווירצבורג 52 יהודים, 24 מהם בני הקהילה לשעבר. הם מצאו מקלט זמני במבנים ששימשו בעבר את בית החולים היהודי ואשר הפכו לדירות מגורים. הם החלו להתכנס לתפילה בציבור בבית שהשתייך קודם לראש המפלגה הנאצית האזורית, ואשר התיישבה בו משפחה יהודית. חיילים וקצינים יהודים בצבא האמריקני סייעו לשרידים שביקשו להיקלט במקום. דוד רוזנבאום נבחר כראש הקהילה הקטנה בווירצבורג ופעל בתחומי השיכון והפרנסה, חידוש התפילה בציבור ושיקומם ושיפוצם של בתי הקברות בפרנקוניה התחתית.
בין החוזרים במאי 1945 מטרזינשטאט היה גם ברנהרד ברנס (Behrens) שהיה ממונה בין השנים 1902-1942 על בית העלמין היהודי בווירצבורג. מועצת העיר וירצבורג הטילה עליו להחזיר למצב תקין את בתי העלמין היהודים בווירצבורג, היידינגספלד (Heidingsfeld) והכברג (Höcberg). בתקופת המלחמה הקים איכר נוצרי, באישור השלטונות, לולי תרנגולות בבית העלמין היהודי בווירצבורג, ונגרם נזק רב למקום. בקירות בתים ובחומת העיר נתגלו 17 מצבות יהודיות מהמאה ה-14. על ברנס הוטל גם להקים מצבת זיכרון לבני העיר שנרצחו בשואה. בנובמבר 1945 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון לקרבנות השואה שהוצב לצד מצבת זיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה משנת 1920. בבית העלמין היהודי בווירצבוג טמונות עצמותיו של גר-הצדק הברון ארנסט אברהם פון מנשטיין.
יהודי וירצבורג מונצחים ברחבי העיר בפרויקט ההנצחה האמנותי אבן-נגף (Stolpersteine) שיצר האמן הגרמני גונטר דמניג (Gunter Demnig). "אבני הנגף" שקועות במדרכות העיר מול בתי המגורים ובתי העסק של קרבנות הנאצים. על כל אבן מצוין שמו של הקרבן, תאריך לידתו ונסיבות מותו.
רוזי היקרה,
נשיקות ליום הולדתך, שולחת לך אמא.
היום יום ראשון, [1946] 18.8.
שום דבר חדש לא התרחש השבוע. רק הדברים הידועים האיומים מתגלים בכל חומרתם. יש לנו כעת רשימה של אנשי וירצבורג ששולחו לטרזיינשטאט עם תאריך מותם, או אלה ששולחו מזרחה. רק בודדים חזרו. את הרשימה הכין הגבאי לשעבר אגנץ רינדסקו פץ ואחרי מותו המשיכה אשתו לסדר אותה ושלחה אותה לאביך היקר. החברות של רות :אלזה ברבנון, אנה מנסטר, אנמרי ארנבכר, לורה קלמן, כבר לא בינינו [נספו]. אריך שלוס נמצא פה כבר כמה שבועות וראה במו עיניו איך הרגו את כל משפחת קלמן בריגה; לורה התייצבה מרצונה. רק יחידים ניצלו. ביניהם הבן של השוחט אריך וסרמן שכעת מחכים לבואו לאמריקה
...
מכתב אותו שלחה ארנסטינה (קצמן) הנובר מארה"ב אל רוזי הנובר בארץ ישראל.
הברון ארנסט אברהם פון מנשטיין
ארנסט פון מנשטיין נולד ב-1869 בתורינגיה שבגרמניה למשפחת אצולה נודעת. בערך ב-1890 הגיע לווירצבורג כחייל בגדוד הרגלים התשיעי בצבא הגרמני. בזכות כשרונותיו המוסיקליים הוצב בתזמורת הגדוד. בווירצבורג ובהיידינגספלד הסמוכה התוודע ליהדות וגילה רצון להתגייר. מוריו של הברון היו הרב ליפמן בר-במברגר ויונאס אנסבכר שהיה גם מוהל. את השלב האחרון בגיורו עבר באמסטרדם שם גם נימול. הוא חזר לווירצבורג, הפך לחבר בקהילה היהודית בעיר ונשא לאישה את הסופרת פרנציסקה בזולד, גיורת אף היא, שהייתה מבוגרת ממנו ב-19 שנים. הברון למד באוניברסיטת שטרסבורג היסטוריה של האמנות והוכשר להוראת אמנות. בווירצבורג עבד כמורה לאמנות במוסדות שונים ובכללם בבית המדרש למורים יהודים בווירצבורג.
בתקופת השלטון הנאצי אולץ הברון לעזוב את בתי הספר בהם לימד והותר לו לעבוד אך ורק בבית המדרש למורים. ניסיונותיו של פון מנשטיין להגר לארץ ישראל הוכשלו בידי השלטונות. רעייתו נפטרה ב-1941 ונטמנה בבית העלמין היהודי בעיר. את העיטורים על מצבתה הכין הברון עצמו. מוצאו של ארנסט פון מנשטיין – בנו המאומץ של אחיו היה המצביא הנאצי גנרל אריך פון מנשטיין - והגדרתו על פי חוק כ"ארי" מנעו את שילוחו למזרח אך הוא היה שותף לגורל היהודי והועבר ל"בית יהודי" בדומרשולשטרסה (Domerschulstrasse), שם שהה עד לאשפוזו בבית החולים בעיר. הוא נפטר בינואר 1944 בווירצבורג, בגיל 75, והנאצים ערכו לו טקס הלוויה, במהלכו נשאו אנשי אס-אה לובשי מדים את ארונו עטוף בדגל צלב הקרס וטמנוהו בבית העלמין העירוני. מ-1946 הרב ד"ר שמעון (זיגמונד) הנובר ששהה בארצות הברית לפעול יחד עם אחרים להבאת עצמותיו של הברון לקבר ישראל. ב-1960 הועברו עצמותיו של הברון פון מנשטיין לבית העלמין היהודי בווירצבורג ונטמנו לצד רעייתו.
אבן-נגף (בגרמנית, Stolpersteine)
פרויקט הנצחה אמנותי מתמשך בערים שונות באירופה שיצר האמן גונטר דמניג (Gunter Demnig). "אבני הנגף" של דמניג עשויות לוחות פליז שקועות במדרכות בערים שונות במטרה להזכיר לעוברים והשבים את קורבנות הנאציזם בכתובתם האחרונה. ניתן למצוא אותן ביותר מ-600 מקומות ישוב בגרמניה וכן באוסטריה, הונגריה, הולנד, בלגיה, הרפובליקה הצ'כית, נורווגיה ואוקראינה. כל אבן נגף היא תזכורת פרטית לקורבן הנאציזם שהיה קשור למקום בו הונחה.
גונטר דמניג אומר כי אדם נשכח רק אם שמו נשכח. אבני הנגף מחזירים את זכרון האנשים שחיו בבניינים לפניהם הונחו. כל אבן מתחילה במילים – "פה חי" - אבן אחת, שם אחד, אדם אחד.
