|  הודעות לעיתונות  |  צור קשר  |  חנות מקוונת
Yad Vashem Homepage
Yad Vashem סיפורה של הקהילה היהודית במיר

תולדות קהילת מיר עד השואה

מוסדות חינוך

  • תעודה של התלמיד יצחק רזניק מבית הספר העממי הפולני במיר, 1937
  • יום טיול ביער של תלמידי בית הספר העממי הפולני במיר
  • מורים ופעילים של בית הספר "שול קולט", מיר 1928
  • מורים ותלמידים של בית הספר העממי פולני במיר, 1938 בערך. בין התלמידים יהודים רבים
  •  חברות מבית הספר העממי פולני במיר. שורה ראשונה: מימין – מרה (מרים) גילמובסקי (פרטיזנית וגיבורת ברה"מ), שורה אמצעית: מימין – פסיה שקלאר, משמאל  – סוניה גלבר
  • מורים וחברי ועד בית הספר העממי יהודי (יידישע פאלקס שול) במיר, 1937. המורה לעברית פיקוס – קיצוני משמאל (עם המקל)
  • חברי ההנהלה והתלמידים של בית הספר העממי במיר
  • קבוצת חברים מבית הספר העממי פולני, מיר, חורף 1934. שורה ראשונה, שני משמאל: אהרון (ארל) כצנלסון
  • תלמידי בית הספר העממי יהודי (יידישע פאלקס שול) בקיטנת קיץ, 1932 בערך. במרכז: המורה לעברית – פיקוס. שורה ראשונה, יושב קצוני מימין: צבי כצנלסון; רביעי מימין: חברו משה רבינוביץ
  • חבר המורים והתלמידים של בית הספר העממי יהודי (יידישע פאלקס שול) במיר
  • בבית הספר העממי פולני במיר. בבית הספר למדו יהודים ולא יהודים. שורה ראשונה – שניה מימין: רייזל (שושנה) יורשן; שלישית מימין: הניה גולדין; חמישית מימין: פריידל (עליזה) רזניק
  • מכתב תודה למוריס זיסקינד שביקר במיר ב-1937 עליו חתומים תלמידי בית הספר העממי היהודי (יידישע פאלקס שולע) במיר. מוריס זיסקינד היה ידידו של דוד דנציג יליד מיר שהיגר לדרום אפריקה
  • חבר המורים והתלמידים של בית הספר העממי יהודי (יידישע פאלקס שול) במיר, 1937. בעת בקור של מוריס זיסקינד (שורה עליונה, רביעי מימין), ידיד של דויד דנציג יליד מיר שהיגר לדרום אפריקה, בדרכו לבקור משפחתי בעיירת הולדתו בליטא
  • חבר המורים, הפעילים והתלמידים  של בית הספר העממי יהודי (יידישע פאלקס שול) במיר, 1937.
  • ילדי בית הספר במיר, 1926. אידה (יהודית) שמושקוביץ (יושבת ראשונה משמאל), בתם של שמואל שמושקוביץ ולאה לבית רקוביץ

הבנים בקהילה למדו בחדרי מלמדים ובתלמוד תורה בן ארבע כתות. בכיתה העליונה למדו גפ"ת (ראשי תיבות של גמרא, פירוש רש"י ותוספות - שיטת לימוד מקובלת בתלמוד) והיא שימשה מעין מכינה לישיבה. בנוסף לישיבת מיר הייתה בעיירה גם "ישיבה קטנה".

הפילוסוף והסופר היהודי שלמה מימון, בן המאה ה-18, נשלח בגיל שבע ללמוד ב"חדר" במיר. באוטוביוגרפיה שלו מתאר מימון את הלימודים ב"חדר":

"אחי שהיה כבן שתים עשרה, הושכן בביתו של מלמד מפורסם ושמו יוסל. הלה היה מוראם של הנערים, שבט אלוהים; הוא רדה בנערים המסורים לידו באכזריות שלא נשמע כמוה, היה מלקה אותם על עברה קלה שבקלות [...] בית הספר [היהודי] הנו על פי רוב סוכה קטנה מלאת עשן, שהתלמידים יושבים שם מקצתם על ספסלים ומקצתם על גבי הקרקע. הרב יושב [...] על השולחן, מחזיק בין ברכיו סיר, שהוא שוחק בו טבק להרחה [...] ומפקד על מחנהו. "העוזרים", ראשי-דוכנא, משננים לחניכיהם את לימודם איש בפינתו ורודים בהם בעליצות כמלמד עצמו. [...] כאן כלואים התלמידים מן הבוקר ועד הערב ואין להם שעות חופשה אלא בערבי שבתות וראשי חודשים לאחר הצהרים. בנוגע ללימוד עצמו, הרי לכל הפחות לקרוא עברית לומדים שם כהוגן".

שלמה מימון, חיי שלמה מימון: כתוב בידי עצמו, ע' 38-39.

בסוף המאה ה-19 ייסדה "מלכה הרבנית" ("מלכה די רביצין") במיר "חדר לבנות". ב"חדר לבנות" למדו בנות העיירה קרוא וכתוב, קצת חומש ופרקי תהילים, ובעיקר - כתיבה נאה. ברוריה רטנר-רוזנבלום, ילידת מיר, מספרת שהוריה הביאו אותה ל"חדר" של מלכה בהיותה כבת שלוש והיא נמנתה עם 60 תלמידותיה.

ב-1917 נפתח במיר בית ספר שחינך ברוח יהודית-לאומית. תקציבו מומן משכר הלימוד ומהכנסות החוג לדרמה. בין מצדדי העברית לתומכי היידיש ניטש מאבק על תכני הלימוד ועל בחירת שפת הלימוד. בית הספר התקיים גם לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1920, לאחר ויכוחים סוערים, צורף בית הספר לרשת החינוך "שולקולט" ואחר כך לרשת "ציש"א". רוב פעילי בית הספר והורי התלמידים היו שייכים למחנה הציוני סוציאליסטי והמאבק בין העברית ליידיש הסתיים בפשרה. בבית הספר למדו גם היסטוריה יהודית, תנ"ך – סיפורי המקרא – ועברית. במיר היה גם בית ספר עממי פולני שלמדו בו גם יהודים. משפחות יהודיות רבות שלחו את ילדיהן לבית הספר הפולני כיוון שהלימודים בו היו חינם.

This exhibition was made possible through the generous support of:

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Conference on Jewish Material Claims Against Germany works to secure compensation and restitution for survivors of the Holocaust.

Since 1951, the Claims Conference - working in partnership with the State of Israel - has negotiated for and distributed payments from Germany, Austria, other governments, and certain industry; recovered unclaimed German Jewish property; and funded programs to assist the neediest Jewish victims of Nazism.

To learn more about the Claims Conference, click here.

Conference on Jewish Material Claims Against Germany

The Foundation in Memory of Mir Jewry in Belarus