עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם

ובחרת בחיים. הנצחת זכרם של בני משפחת זיגמן מווינה

דף ממחברות הציור של הִילדה זיגמן מוינה, 1938דף ממחברות הציור של הִילדה זיגמן מוינה, 1938   תמונות נוספות

בשנת 1938 התחילה הנערה הִילדה זיגמן בלימודי אופנה בווינה. במסגרת זו יצרה את מחברות הציור המוצגות כאן. עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית היא נאלצה להפסיק את לימודיה ולברוח לאנגליה. את המחברות היא לקחה עמה מתוך תקווה לממש את שאיפותיה שם.

במשך שנת 1938, טרם פרוץ מלחמת העולם ה-2, מהלך חייה של כל משפחת זיגמן שובש לבלי הכר. הנס, הילדה וסרינה, שלושת ילדיהם הבוגרים של איזידור ולאורה זיגמן, הצליחו לברוח מאוסטריה, משאירים מאחריהם הורים ובני משפחה רבים עמם לא התראו יותר. במרס 1941 עוד הצליחו ההורים לחדש את הקשר עם ילדיהם באמצעות מכר, מהגר מווינה שהתגורר בארצות הברית. ממעט המכתבים ששרדו ניתן ללמוד על תקוותיהם וחששותיהם מפני העתיד.

"אנחנו מתפללים לאלוהים שנשמע בשורות טובות מכולכם. מה שלומכם יקירי? אנחנו מקווים שהכל כשורה ואנחנו מקווים שנקבל בדרך זו כמה שורות במענה למכתב זה כדי להשקיט את דאגותינו וגעגועי לבנו. אבא ואני מנשקים אתכם מעומק הלב."

הנס, הבן הבכור, נישא ב-1938 לקלרה לבית גולד (חברתה של אחותו הילדה). בני הזוג ברחו לצרפת והתיישבו באנסי, אך ב-1940 הגיע הצורר הנאצי גם לשם. הנס נשלח למחנה עבודה אך הצליח לברוח ולהסתתר עד לשחרור צרפת בשנת 1944, אז גילה שרעייתו קלרה גורשה ב-4 בספטמבר 1942 לאושוויץ, שם נרצחה.

אחותו הילדה בת ה-19 עבדה במשרה חלקית בחנות לאופנת נשים "מאיר" בווינה, במקביל ללימודי אופנה. בעקבות ההגבלות שחוקקו הנאצים בווינה היא נאלצה להפסיק את לימודיה. כשהנאצים שמו להם למטרה להשפיל ולבודד את היהודים על ידי פגיעה בעסקים יהודיים, עברה הילדה השפלה אישית כשנאלצה לשטוף את המדרכה מחוץ לחנות "מאיר".

עם הידרדרות המצב אך לפני פרוץ המלחמה, נאלצה הילדה להיפרד מחברה הנס שטרום אשר השיג ויזה לארצות הברית. הילדה הצליחה בסופו של דבר לצאת את וינה ללונדון בסיוע ממקור לא צפוי. מכר, חייל אוסטרי שמצא אותה בתור הארוך של יהודים שחיכו לקבל ויזות מחוץ ל"בית רוטשילד" בווינה, התערב לטובתה והיא קיבלה את הוויזה המיוחלת. למרות מאמציו של הנס לנסות למצוא דרך לעזור להילדה ולמשפחתה כדי שיצטרפו אליו, בסיכומו של עניין המלחמה הפרידה ביניהם. כשהסתיימה המלחמה והנס חזר לחפש אחריה, הילדה כבר הייתה נשואה.

באנגליה מצאה הילדה תעסוקה כעוזרת בית בעיר לסטר, שם עבדה חברה של אמה כמבשלת. למרבה הצער, "האוכל לא היה לפי טעמם של בני המשפחה". הם פיטרו את החברה והילדה עקרה איתה ללונדון, שם מצאה עבודה כתופרת בתעשיית הטקסטיל.

סרינה, הצעירה בילדי משפחת זיגמן, הצליחה לעזוב את אוסטריה באחד הקינדרטרנספורטים האחרונים שיצאו מאוסטריה לאנגליה לפני פרוץ המלחמה. לאחר תקופה קצרה אצל משפחה שלא התייחסה אליה כראוי, היא הצטרפה אל הילדה בלונדון.

ביולי 1941 הילדה הספיקה להודיע להוריה בווינה על אירוסיה ללו מזין, צעיר אנגלי שפגשה במהלך עבודתה כתופרת. ההורים, איזידור ולאורה, העבירו להם את הברכות הללו:

...בעזרת השם תהיו תמיד מאושרים ובריאים. קבלו את איחולנו הלבביים שכל משאלות לבכם תתגשמנה לטובה ושתמיד תהיו שמחים ומרוצים בחייכם – זה מה שחשוב. אנא, בתנו היקרה, כתבי לנו מתי תיערך החתונה כדי שנוכל לעשות משהו עבור המשפחה - גם אנחנו רוצים לחגוג את האירוע המשמח מרחוק. אוכל לספר לך שאבא עובד ואנחנו בריאים, שהאל רק ימשיך לעזור לנו...

למרבה הצער, תפילותיהם של איזידור ולאורה נותרו ללא מענה. במסגרת תוכנית "הפתרון הסופי" גורשו ביוני 1942 איזידור ולאורה מווינה לאיזביצה, פולין, שם נרצחו. כזה היה גורל המשפחה המורחבת, השכנים והחברים בווינה. בקיץ 1942, באותה עת בה נחתם גורלם המר של הוריה של הילדה, נישאו הילדה ולו מזין בלונדון. להילדה ולו נולדו שתי בנות, סוזן ולורין. סוזן מתגוררת באנגליה ולורין - בארצות הברית. הילדה נפטרה בשנת 2008.

הנס זיגמן נשאר בצרפת לאחר המלחמה ונישא לסימון-סוניה בוכרה. בתם שאנטל מתגוררת היום בישראל. הנס נפטר בשיבה טובה בצרפת בגיל 84. סרינה נישאה באנגליה לאריך וייס, פליט מווינה כמותה, והיא מתגוררת היום באנגליה.

ב-2007 לורין הארט, סוזן רתרפורד ושאנטל גוזלנד, שלוש נכדותיהם של איזידור ולאורה, תרמו את מחברות ציור האופנה של הילדה, תכתובת של משפחות זיגמן ו-וייס מתקופת המלחמה וצעיף, מזכרת אחרונה מקלרה זיגמן, אשתו הראשונה של הנס, ליד ושם.

פריטים אלו מספרים את סיפורה של המשפחה ומהווים זיכרון לבני המשפחה שלא שרדו את השואה.

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת לורין הרט, ארה"ב; סוזן רתרפורד, אנגליה; שאנטל גוזלנד, ישראל