עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם

תיבת מסע

ארגז ביצים בו השתמשה משפחת כהן בכדי לשאת את חפציה למקומות המסתור השונים בהם הסתתרה בזמן השואהארגז ביצים בו השתמשה משפחת כהן בכדי לשאת את חפציה למקומות המסתור השונים בהם הסתתרה בזמן השואה   תמונות נוספות

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, התדרדר מצבם של יהודי גרמניה. אדולף כהן ואלפרידה שטראוס חיפשו דרך לעזוב. בשנת 1935 הם נישאו וביקשו לעלות יחד לארץ ישראל. לאחר שסירבו השלטונות להנפיק להם אשרות הגירה לפלסטין, היגרו בני הזוג להולנד.

ב-15 ביולי 1942 נדרשו בני הזוג, שעתה נוספו להם שני בנים- מיכאל ואוריאל, להתייצב כדי להישלח למחנה עבודה. הם החליטו לא להיענות לצו ולהסתתר. תעשיין בשם ברינזיל, אחד מלקוחותיו של אדולף, עזר לבני המשפחה למצוא מסתור. מיכאל, הבן הבכור הוסתר לבדו עד לסוף המלחמה אצל משפחת ואן ליט בעיירה גלדרופ בסמוך לאיינדהובן. אדולף האב, הוסתר אצל משפחת ואן פוט בבנקום ליד ארנהיים. אלפרידה האם והבן הצעיר אוריאל הוסתרו יחד בקרבת מקום. ארגז הביצים שימש כמזוודה בכדי לשאת את רכושם המועט של בני המשפחה בעת המעבר למקומות המסתור השונים.

בבנקום קבלו בני המשפחה את עזרתו של כומר פרוטסטנטי מקומי בשם ברוקמה אשר פנה בדרשותיו לבני הקהילה שלו בבקשה לסייע בהסתרת בני משפחת כהן. בשנת 1943 התאחדו אדולף, אלפרידה ובנם הצעיר והסתתרו בביתה של משפחת ואן ביק באותו הכפר, שם נשארו יחדיו עד לסוף המלחמה ב-1945. 

בזכות אומץ לבם ותעוזתם של אזרחים הולנדיים אלו אשר סיכנו את חייהם על מנת לעזור למשפחת כהן, הצליחו בני המשפחה כולה לשרוד את המלחמה. מסתיריה של המשפחה הוכרו לימים על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת אוריאל כהן, ירושלים, ישראל