עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם

הגדה לפסח שנכתבה ביומן שניהלה רגינה הוניגמן במחנה גברסדורף

היומן שכתבה רגינה הוניגמן במחנה העבודה גברסדורף ובו הערות וברכות של חברותיה האסירותהיומן שכתבה רגינה הוניגמן במחנה העבודה גברסדורף ובו הערות וברכות של חברותיה האסירות רגינה הוניגמן לאחר השחרור, 1947רגינה הוניגמן לאחר השחרור, 1947 דף הפתיחה של היומןדף הפתיחה של היומן עמוד 48 ביומנה של רגינה הוניגמן ובו סדר פסח על פי האסירות במחנה העבודה גברסדורףעמוד 48 ביומנה של רגינה הוניגמן ובו סדר פסח על פי האסירות במחנה העבודה גברסדורף עמ' 49 ביומנה של רגינה הוניגמן  ובו "מה נשתנה", ארבע הקושיות של ההגדה, וחלקים נוספים בהגדהעמ' 49 ביומנה של רגינה הוניגמן ובו "מה נשתנה", ארבע הקושיות של ההגדה, וחלקים נוספים בהגדה עמ' 51 ביומנה של רגינה הוניגמן עם השיר "דיינו"עמ' 51 ביומנה של רגינה הוניגמן עם השיר "דיינו" עמוד עם ברכות של הלה צימבלרעמוד עם ברכות של הלה צימבלר בנותיה ונכדתה של רגינה הוניגמן בפתיחת תערוכת "כתמים של אור", אוסטרליה 2009בנותיה ונכדתה של רגינה הוניגמן בפתיחת תערוכת "כתמים של אור", אוסטרליה 2009

עבדים היינו במצרים, פעם, ועכשיו שוב בגברסדורף. בהיסטוריה היינו נתונים לחסדך/לרחמיך לא לבלוע אותנו (בקריעת ים סוף). לא נוכל להתחמק מגזרות הקדוש ברוך הוא אך [אז] הלכנו משם לעולם החופש של כנען...לכנען נשלחנו לארץ של פרחים ופריחת החופש בארץ המובטחת. יום הגאולה יבוא לגברסדורף. השערים ייפתחו וההמון ירוץ החוצה, עצוב, בודד ומותש, "חברה"
[עמ' 49 ביומן הסרוק]

חג הפסח המסמל חופש ותקווה קיבל משמעות מיוחדת במחנה העבודה גברסדורף שבסודטים. אל מחנה זה גורשו נשים צעירות ונשלחו לעבודות כפייה. רגינה הוניגמן, אחת מאסירות המחנה, ניהלה יומן בתקופת מאסרה, ובין דפי היומן מקופלת גרסה ייחודית של הגדת פסח, וכן אמרות ושירים שחיברו חברותיה של רגינה במחנה. 

רגינה הוניגמן נולדה ב-12 לדצמבר 1918 בזווירץ שבפולין. עם הכיבוש הנאצי, אולצה כל משפחה יהודית בעיירה לשלוח בן משפחה אחד לעבודות כפייה במחנה גברסדורף. כך מצאה את עצמה רגינה עובדת מבוקר עד ליל בבית חרושת לחוטי פשתן.

היומן שניהלה רגינה במחנה מתאר את חיי היום יום של הנשים, והטקסטים ספוגי האירוניה, שנכתבו על ידי רגינה וחברותיה, מספרים רבות על איתנות הרוח של אותן נשים צעירות ועל תרומתה של החברות ביניהן להתמודדות עם המצוקה והקשיים.

"[…] [...]. סוף-כל-סוף, מתקרב הרגע המיוחל. אנו הולכות לישון ומתוך העייפות נעצמות העיניים... אך אנחנו, החולמות על החופש, לא יכולות להירדם...קריאה יוצאת מהלב הכלוא ואנחות רבות טובעות בדמעות...חיוך הירח, רחש עצים – ומלבנו עולה שיר החופש. לא רפות ידינו כי מרד בלבנו. נזכה למחר טוב יותר בארץ-ישראל.
אמן!!!

בבוא חג החירות בעודה במחנה כתבה רגינה ביומנה קטעים מהגדת פסח בתוספת הערות על חיי הנשים במחנה:

"סדר" ההגדה
בהגדה המסורתית           תוספת של נשות גברסדורף

קדש                              "Jude " – יהודים 
ורחץ                             "לרחוץ בדמעותנו"
כרפס                             "תפוחי אדמה בקליפתם"
יחץ                               "עבודה בשתי משמרות"
מגיד                              התחלת המשמרת"
רחצה                            "רחיצת ידיים לפני שניגשים למכונה"
מוציא מצה                     "תפילה למכונות"
מרור                             "עבודה"
הלל                               "ברכה אם נקבל מרק ירקות"
 נרצה                            "אם לא נקיים את כל הדברים האלו המחנה יהרוג אותנו,
                                      אך יש לי סוד – עוד נחזור הביתה."

מה נשתנה – מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

בגלל שבאומללותנו, כיהודים אנחנו חזקים יותר. הלילה ארוך וחשוך. לשווא הכמיהה, הבדידות בלב היהודי נמשכת. החושך הוא צל בלתי נראה. השחר בפתח, עוד יום של תקוה...מתי בחיינו יבוא יום ולא נאכל ירקות מרים מדי לילה? מתי יהיו לילדינו היהודים חיי בריאות?.

השיר המסורתי דיינו המביע הודות לקדוש ברוך הוא על כל המתנות שהעניק לעם ישראל עבר גם הוא התאמה למציאות חייהן של נשות גברסדורף:

[…]
בדיחות, תוססות , מוות, רעב
!דיינו
מגיע שוב הלילה
!דיינו
לאחראית הקבוצה יש מיטה
!דיינו
כשמתאים לה היא מכה אותנו
!דיינו
אנחנו לא שמות על הסטירות
!דיינו
אך [הקבוצה] בלאגר יכולות לצחוק
!דיינו
[…]

רגינה שרדה את המלחמה אך ממשפחתה הקרובה שרד רק אחיה, הוריה ואחיותיה נרצחו באושוויץ.

בסוף המלחמה הגיעה רגינה למחנה העקורים בברגן בלזן. היומן המשיך לשמש אותה וחתימות ואמרות של ניצולים נוספים נכתבו במחברת. את בעלה לעתיד, אליאס לוסטיגמן, פגשה במחנה העקורים והשניים נישאו בשנת 1947. הזוג היגר לאוסטרליה ושם נולדו שתי בנותיהם, פיי ואסתר.

רגינה נפטרה בשנת 1992 ולאחר פטירת בעלה בשנת 2005, תרמו בנותיה את יומנה למשמרת ביד ושם.


מבקשים את עזרתכם להרחבת התחקיר על יומנה של רגינה הוניגמן

ביומנה של רגינה הוניגמן מוזכרים שמותיהן של נשים שהיו עמה במחנה גברסדורף. איתור נשים אלה או קרובי משפחתן יסייע להרחבת התחקיר אודות המחברת המיוחדת הזו ויאפשר ללמוד פרטים נוספים על הנשים האמיצות הללו ועל החיים החדשים שבנו לאחר המלחמה כששוחררו מעבדות לחרות:

אם יש באפשרותכם להוסיף מידע לגבי אחת הנשים ברשימה או לגבי מחנה גברסדורף בכלל, נא צרו קשר עם אוסף החפצים של מוזיאון יד ושם בטלפון 972-2-6443598 או בדואר אלקטרוני: museum.artifacts@yadvashem.org.il

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם,
תרומת פיי אייכנבאום ואסתר גורדון, מלבורן, אוסטרליה