עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם

תמונות מחיי המחנה

חגורת מתכת ובה עדות על גורלם של האסירים במחנה ואפניארקה בטרנסניסטריהחגורת מתכת ובה עדות על גורלם של האסירים במחנה ואפניארקה בטרנסניסטריה יוליוס פרנקל (1898-1967)
יוליוס פרנקל (1898-1967)

חגורה זו, העשויה אלומיניום ונחושת, נעשתה בעבודת יד על ידי יוליוס פרנקל (1967-1898) שהיה טכנאי רדיו במקצועו, אסיר במחנה ואפניארקה בחבל טרנסניסטריה.

יוליוס, יהודי ופעיל ליברלי שהתנגד לתנועה הפשיסטית המקומית בעירו טורדה שברומניה, הוגלה בשנת 1942 למחנה הריכוז ואפניארקה.

שתים עשרה החוליות בחגורה זו מתארות מאורעות מחיי האסירים במחנה, למן ההגעה בקרון הדחוס ועד לרגע בו נשלחו למחנה אחר. כך מנציחה החגורה, ומשמשת עדות לגורלם האכזר של האסירים במחנה זה.

מטיאס גל, ניצול המחנה, מספר על החיים במחנה על פי הדמויים המופיעים על חוליות החגורה:

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
רפליקה, באדיבות יוליוס פרנקל, ירושלים

חוליה מס' 1: הנסיעה

חוליה מס' 1: הנסיעה

הנסיעה למחנה המוות ארכה שמונה ימים. הקרונות היו ארונות מתים גדולים על גלגלים, אשר אליהם הועמסו האסירים. תוחלת החיים של האסירים הייתה בת חודשים ספורים בלבד.

חוליה מס' 2: שער המחנה

חוליה מס' 2: שער המחנה

חוליה זו מתארת את שער המחנה. האסירים הוקפו בשלוש גדרות תיל ומספר מגדלי שמירה.

חוליה מס' 3: המבנים

חוליה מס' 3: המבנים

אלו הם המבנים הצפופים אליהם הוכנסו האסירים בכל ערב. חלונות המבנים היו שבורים, לא היו מיטות וכינים נושאות טיפוס הסתובבו בכל מקום. לפני המבנים היו שדות עשב אותו אכלו האסירים מפעם לפעם. מעבר לשדה היה מבנה ששימש כמטבח. לצדו עברה התעלה בה עשו את צרכיהם. מעבר לגדרות היה בית קברות מוקף בשלושה עצי שזיף. ההרגשה בואפניארקה הייתה שהמוות הוא ודאי. השאלה היחידה הייתה האם ירעבו, יירו בהם, ידבקו בטיפוס או יוכרעו מהמחלה ששיתקה את כולם.

חוליה מס' 4: מסדרי האסירים

חוליה מס' 4: מסדרי האסירים

חוליה זו מציגה את מסדרי האסירים בפיקוח השומרים. כאן קיבלו האסירים את הפקודות היומיות שהיו לעיתים קרובות מלוות באיומים בירייה בראש אם לא יבצעו בדיוק את הנדרש.

חוליה מס' 5: השינה

חוליה מס' 5: השינה

האסירים ישנו אחד על השני, צפופים כמו סרדינים, שורה אחר שורה. לאחר שהתעוררו בסופו של לילה רדוף, הם רק קיוו שיצליחו להתחמק מהכינים והקרציות אשר זחלו סביבם בכדי שלא ידבקו בטיפוס.

חוליה מס' 6: שתיה

חוליה מס' 6: שתיה

היה מקור מים אחד ליותר מ-1500 אסירים. הברז רק טפטף. כאן הצטופפו יחד ובסבלנות המתינו לתורם בתקווה לקבל חצי פחית של מים לשתייה.

חוליה מס' 7: הכלבים

חוליה מס' 7: הכלבים

השומרים נעזרו בכלבים בכדי לאיים על האסירים ולאמלל את חייהם עוד יותר.

חוליה מס' 8: האוכל

חוליה מס' 8: האוכל

בחלק זה רואים את שקי המספוא שנשאו האסירים אל מטבח הכלא. המנה היומית כללה 200 גרם לחם, ופעמיים מנת מספוא חם. בחודשי החורף אספו שלג מהחצר והמסו אותו על מנת להכין את הארוחות במטבח.

חוליה מס' 9: התקווה

חוליה מס' 9: התקווה

לאחר כניעת הנאצים בסטלינגרד המצב במחנה הוקל במעט. הותר לתרבות להתפתח במחנה השבויים. סופרים ומדענים החלו להיפגש באופן מאורגן במחנה. נכתבו שירים ודוקלמו, אחרים ציירו תמונות. הייתה אף מקהלה ששרה בהופעה את הסימפוניה ה-9 של בטהובן. בחוליה זו מתאר פרנקל את התקווה ומצב הרוח החדש במחנה.

חוליה מס' 10: בעיות בעיכול המזון

חוליה מס' 10: בעיות בעיכול המזון

לאחר שאכלו את המספוא, האסירים נשאו כמעט מיד בתוצאות - ריצה לתעלה. הם לא היו מסוגלים לעכל סוג מזון זה. אסירים רבים סבלו מסיבוכים בדרכי השתן והעיכול כתוצאה מאכילת המספוא.

חוליה מס' 11: הליכה בעזרת קביים

חוליה מס' 11: הליכה בעזרת קביים

חלק מן האסירים נעשו משותקים, והתהלכו רק בתמיכת קביים. רופאים מאסירי המחנה אבחנו כי המספוא שאכלו הרעיל אותם וגרם לנכות ואף למוות. האסירים החליטו לא לאכול יותר את המספוא. הם העדיפו ירייה בראש מאשר מוות איטי שנגרם מהאוכל. כתוצאה מכך אספקת המזון השתנתה. הם אף הורשו לקבל חבילות מזון קטנות מקרובי משפחה.

חוליה מס' 12: השחרור

חוליה מס' 12: השחרור

עם נסיגת החזית הנאצית, מחנה ואפניארקה נסגר. השערים נפתחו והאסירים נשלחו לחופשי או לכלא אחר. יוליוס פרנקל, יחד עם 600 האסירים האחרים שנשארו בואפניארקה, נלקחו למחנה מאסר בגרוסולבו (Grosulovo). יוליוס שוחרר ב-23 באוגוסט 1944 מכלא טארגו ג'יו (Targu-Jiu).