עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם

כלי שחמט מתוך ערכת המשחק שלקחו בני משפחת פרייברג למסתור

חיילי שחמט שלקחו עמם בני משפחת פרייברג למסתורחיילי שחמט שלקחו עמם בני משפחת פרייברג למסתור חיילי שחמט שלקחו עמם בני משפחת פרייברג למסתורחיילי שחמט שלקחו עמם בני משפחת פרייברג למסתור חיילי שחמט שלקחו עמם בני משפחת פרייברג למסתורחיילי שחמט שלקחו עמם בני משפחת פרייברג למסתור שולמית פרייברג (שנייה למעלה מימין) בצ'רנוביץ, 1945שולמית פרייברג (שנייה למעלה מימין) בצ'רנוביץ, 1945 שולמית פרייברג והוריה אריה ושושנה (מימין) בדרך לארץ ישראל, 1950שולמית פרייברג והוריה אריה ושושנה (מימין) בדרך לארץ ישראל, 1950

לאחר שרצחו הגרמנים את רוב תושביה היהודיים של העיירה מונסטז'יסקה, גורשו יהודי העיירה שנותרו בחיים, בהם שושנה ואריה פרייברג ובתם שולמית בת ה-11, לגטו בעיר בוצ'אץ'. בני המשפחה שרדו שורת אקציות בגטו במקומות מסתור שונים. "תכננתי איך להינצל", סיפרה בעדותה שולמית, "חשבתי – אני אשתדל שכשיאספו אותנו, לעמוד באמצע, לא בקצוות, ואז אני אחזיק בשתי הידיים של הורי, וכאשר אני אראה שיורים לידי אני אמשוך אותם וניפול כולנו כאילו שהכדורים פגעו בנו".

באקציה הרביעית הסתתרו בני משפחת פרייברג במרתף של מחסן בגטו. על מקום הכניסה למרתף הניח אחד מתושבי הגטו גרוטאות מהמחסן.

"לא עבר זמן רב ושמענו צעדים מעלינו. דפיקות עם עקב לשמוע אם במחסן הזה יש מרתף או אין מרתף, וירייה באוויר כדי להפחיד את הילדים אם יש ילדים... ואז שמענו שזורקים גרוטאות מעלינו. אחרי שיצאנו התברר לנו ששמשון קרייטנר הסווה (את הכניסה למרתף) עם חלק קטן של הדברים ... באו האוקראינים או הגרמנים... וראו ערימה גדולה בצד אחד, ערימה קטנה בצד השני. ההיגיון אמר להם שהכניסה לבונקר היא איפה שהערימה הגדולה, ואז קיבלנו את ההסוואה המושלמת. העבירו את כל הגרוטאות לכיוון (הפתח) שלנו".

לאחר שיצאו מהמסתור שמעו שושנה ואריה שגטו בוצ'אץ' מחוסל והיהודים הנותרים נשלחים לגטו בעיר אחרת. הם החליטו לברוח עם בתם ולחפש מסתור בכפר סמוך.

תמורת כסף הצליחו לארגן מקום מסתור עבור שמונה אנשים - שולמית והוריה, שני דודים, בן דוד וזוג נוסף בעל אמצעים שהשתתף בתשלום למסתירים. עם עזיבת הגטו לקחו עמם בני המשפחה ציוד הכרחי לקיום והגנה מהקור, דלי למים ודלי לצרכים, סידור תפילה וכן משחק קלפים וערכת כלי שחמט.

"כשהלכנו לבונקר לקחנו איתנו גם קלפים וגם שחמט מתוך הנחה, תקווה, שיהיה מקום ואפשרות לשחק, קצת להעביר את הזמן".

מיוני 1943 עד מרץ 1944 עברו בני המשפחה 16 מקומות מסתור והצליחו לחמוק ממעצר, גם כשנתגלו על ידי מקומיים שהתכוונו להסגירם למשטרה. במרבית מקומות המסתור לא היה מספיק אור כדי לשחק בשחמט וכך להפיג מעט את הפחד, הרעב והקור.

עם הזמן הלכו והתמעטו הפריטים שברשותם. חלק מהחפצים נלקחו על ידי המסתירים ואחרים נותרו מאחור בעת מנוסת בני המשפחה כשנחשף מקום המסתור. באחד המעברים אבדו חלק מכלי השחמט.

"נדדנו. מזוודות לא היו. דברים היו בשקים וכמובן כל מה שהיה לנו שמנו בשק. אבא הלך קדימה עם אמא ואני הלכתי אחריהם. נדדנו, הלכנו ... ברחנו מהסכנה, ואז פתאום ראיתי על הכביש קטעים של סט (שחמט) בדיוק כמו שלנו, אז הרמתי ואמרתי – אם יחסר לנו יהיה במה להשלים, וככה הרמתי, עד שהבנתי שזה שלנו".

לאחר המלחמה שהו בני משפחת פרייברג במחנות עקורים בגרמניה, משם עלו לישראל.

אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם
תרומת שולמית (פרייברג) אברדם, חיפה