עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם

דניאל סמואל – דני גוטיה , בשרות המחתרות

אקדח וערכת זיוף חותמות, ומסמכים ששימשו את איש המחתרת דניאל סמואלאקדח וערכת זיוף חותמות, ומסמכים ששימשו את איש המחתרת דניאל סמואל   תמונות נוספות

זיוף מסמכים למען הצלה ממוות – אחת מפעילויות המחתרת היהודית בצרפת .

זיוף מסמכים נראה לכאורה כפעולה חסרת גבורה במסגרת המחתרות אך למעשה מסמכים מזוייפים אלה במקרים רבים הצילו חיים. פעולת המחתרות אינה מתרכזת בחיסול האויב אלא בהצלה של היהודים הנדונים לגרוש ולהשמדה.

קבוצת חפצים גדולה של איש המחתרת היהודית, דניאל סמואל , מאפשרת מעקב אחר תהליך עבודת הזיוף של מסמכים ששימשו להצלת יהודים בצרפת ומהווה תיעוד לפעילותם של אנשי המחתרת בתקופת השואה.

דניאל סמואל, או בשמו המחתרתי דני גוטייה (Denis Gauthier), נולד בשטרסבורג ב29 באוגוסט 1921. הוריו – ליאון ויהודית סמואל עברו מפריס לשטרסבורג לצורך החלמתו של ליאון שנפצע במלחמת העולם הראשונה. שנה לאחר מכן נולד אחיו קלוד.

לליאון ויהודית סמואל  היו מספר ניסיונות עסקיים בתחום האופטיקה . בהמשך הם החליטו להפרד. יהודית שבה עם שני הבנים לפריס, שם עבדה במכירת משקפיים בשווקים ועקב עבודתה נדדה ממקום למקום, כשהבנים גדלים אצל סבתם. מגיל 14 החל גם דניאל לעבוד בתחום האופטיקה.

ביוני 1940 עם כניסת הנאצים, נסו רבים מתושבי פריס  ועמם בני משפחת סמואל. עם שובם  לעיר החל דניאל לעבוד אצל אופטיקאי, עד שגויס בסוף 1941, ל- "Chantiers de la Jeunesse”, ארגון של ממשל וישי בו חויבו בגיוס צעירים בגילאי 18-20 לתקופה של חצי שנה. מדי הארגון היו למעשה מדים של הצבא הצרפתי. דניאל סיים את שירותו בארגון זה ביולי 1942.

מספר חדשים לאחר שחרורו עבר דניאל, עם קלוד ואמם אל העיר ניס, שהייתה באזור החופשי.  הם התגוררו בבית דודים שהיו פעילים במחתרת וכתובתם היוותה תיבת הדואר של קבוצת מחתרת שכונתה "לה סיזיאם" ("La Sixieme Eclaireurs Israelites de France") ארגון מחתרת יהודי. תקופה מסויימת פעלו דניאל וקלוד יחד, כשתפקידם  היה בין היתר, לדווח על תנועות מכוניות  גרמנית.

בבית הדודים פגש דניאל סמואל את מוריס קאשו (Maurice Cachoud)  (שמו האמיתי - מוריס לובנברג), אחד ממנהיגי המחתרת היהודית "לה סיזיאם" . הוא התרשם עמוקות מאישיותו של איש המחתרת ובעקבותיו הצטרף גם הוא לקבוצה.  מוריס, שהיה אחראי על תחום זיוף המסמכים במחתרת, שלח את דניאל עם תעודת זהות ותעודת לידה מזויפות תחת השם הבדוי דני גוטייה (Gauthier) מניס לליון, שם הוא למד כיצד לזייף חותמות ומסמכים. היות ונחן בכשרונות וביכולת של גרפיקאי, הפך "דני גוטייה" למומחה לזיוף חותמות. הדייקנות והסבלנות שרכש בהיותו אופטיקאי סייעו לו בתפקיד החדש, שבו נדרש לגלף בדיוק רב סמלים שונים, ואותיות כתב שאותם היה צריך  לגלף בכתב ראי.

כחומר גלם להכנת חותמות היה דרוש לינוליאום. הוא ניצל את נסיעותיו בלילה ברכבת  לפריס ומקומות נוספים וחתך חתיכות מרצפת הקרון. על פי עדותו "הוא היה חותך מהלינוליאום שמתחת לכיסאות מתוך כבוד".

בתחילת 1943 נשלח "דני גוטייה"  לסן אטיין, שם יצר קשר עם ארגון "עזרה לאמהות" (“L’aide aux meres") וסייע בזיוף פנקסי מזון עבור ילדים יהודים מוסתרים.   במסגרת עבודתו המחתרתית במקום הכין מסמכים מזויפים גם למשפחת לוי, משפחתה של מי שעתידה בסוף המלחמה להיות אשתו, שהסתתרה עם הוריה במקום. בסן אטיין הוא יצר קשר גם עם מר מישלון שהנהיג קבוצה של נוצרים צעירים שפעלו במחתרת. גב' מישלון עבדה בדואר והייתה מעבירה אליו את המכתבים ישירות.

באותו זמן כבר לא היה לאון סמואל – אביו של דניאל סמואל  – בין החיים. הוא נעצר בפריס ביולי שנת 1942, נשלח לפיטיוויה וחודשיים לאחר מכן גורש לאושויץ שם נרצח. בפברואר 1944 נעצרה דודתו של דניאל על ידי הגסטפו בניס אך הצליחה לברוח ושרדה את המלחמה. למרבה הטרגדיה בעקבות מעצרה, נעצרה  גם יהודית, אמו של דניאל, ואחיו הצעיר קלוד שהיה פעיל בארגון מחתרתי אחר - ORA Organisation de résistance de l'armée. יהודית סמואל ובנה קלוד נשלחו למחנה דראנסי ומשם גורשו אל מחנות המוות בפולין , שם ניספו.

תקופת השרות הצבאי בסוף המלחמה

ביולי 1944 שוחררה העיר סן אטיין והמחתרות התגייסו לצבא צרפת החופשית ליחידות שנלחמו לצד בעלות הברית בהמשך הלחימה. "דני גוטיה" חזר לשמו המקורי, דניאל סמואל, התגייס ליחידה האלפיניסטית. הוא נפצע בעת לחימה באזור האלפים על גבול צרפת ואיטליה.

התקופה לאחר המלחמה

בנובמבר 1945 התחתן דניאל סמואל עם מרטין לבית לוי אותה הכיר כאשר הכין לבני משפחתה את התעודות המזויפות שהצילו את חייהם. בשנת 1947 חזרו השניים לפריס והתגוררו אצל משפחתה של מרטין. הם פתחו חנות אופטיקה בפריז, ובהמשך שגשג והתרחב העסק. בשנת 1952, בלחץ חמיו, שינה דניאל את שם משפחתו באופן רשמי חזרה לשמו המחתרתי גוטייה, מהלך שלא היה שלם עמו. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים ושלושה מהם חזרו לשם המשפחה סמואל בבגרותם.

במהלך השנים נמנה דניאל בין ראשי קרן היסוד בצרפת וכיהן כנשיא הנהלתה וכן כנשיא הקהילה היהודית הליברלית.

שלושה מבניו של דניאל – קלוד (שנקרא על שם אחיו קלוד שנרצח) רמי ואוליביה ז"ל , עלו לארץ ישראל. טרי מתגורר בטולוז.

את החפצים שנותרו בידיו עם תום המלחמה שמר דניאל סמואל כל חייו ולאחר מותו החליטו בני משפחתו לתרום אותם לאוסף החפצים של מוזיאון יד ושם.