עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם

לוחית זיכרון וצמיד עם תמונתה של לולה גבירטיג, בתו הצעירה של המשורר מרדכי גבירטיג, שנוצרו על ידי ארוסהּ בועז לֶזֶר, במחנה העבודה אורניינבורג (Oranienburg)

צמיד מתכת עליו חרוטים שמו של בועז לזר, תאריך ומקום הולדתו, מספר אסיר, תאריך ומקום יצירה ובמרכזו תמונתה של לולה גבירטיג, בתו של המשורר מרדכי גבירטיג. ארוסהּ, בועז לֶזֶר, הכין את הצמיד במחנה עבודה לייצור מטוסים Oranienburg, ליד ברליןצמיד מתכת עליו חרוטים שמו של בועז לזר, תאריך ומקום הולדתו, מספר אסיר, תאריך ומקום יצירה ובמרכזו תמונתה של לולה גבירטיג, בתו של המשורר מרדכי גבירטיג. ארוסהּ, בועז לֶזֶר, הכין את הצמיד במחנה עבודה לייצור מטוסים Oranienburg, ליד ברלין   תמונות נוספות

ברביעי ביוני 1942   נרצח המשורר מרקוס (מרדכי) ברטיג, הידוע בשם העט מרדכי גבירטיג. גבירטיג (נולד ב-1877) התפרנס כנגר וכתב שירים במקביל לעבודתו. הוא אחד  מהנודעים ממשוררי היידיש בעולם היהודי. את הפואמה "העיירה בוערת" (Unzer Shtetl Brennt ) כתב בעקבות פוגרום שנערך בשנת 1936 ביהודי העיירה פשיטיק (Przytyk ) שבפולין. לאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים הפך השיר המנון וקול קורא למאבק בקרב הנוער בקרקוב ובקרב המוני היהודים בפולין הכבושה.

בשנת 1942 נרצח גבירטיג במהלך אקצית הגירוש הראשונה מגטו קרקוב.

למרדכי ורעייתו בלומה היו שלוש בנות, שיפרה, חוה והבת הצעירה לולה, ילידת 1917, שנהגה לשיר את שיריו של אביה. בתחילת המלחמה התארסה לולה עם בחור בשם בועז לֶזֶר, יליד קרקוב. לאחר שמרדכי נרצח ואשתו נשלחה למחנות ההשמדה, הוזמנו הבנות לבית גבירטיג להתגורר בכיכר זגודי 16 בחדרו של יעקב לזר, אחיו הגדול של בועז (שם גם עבדו במילוי צלוחיות וצנצנות בתמציות שונות). יחד איתם התגורר גם הבן הצעיר לבית משפחת לזר, שוּלֶם, אשר היה בין הראשונים שנלקחו לעבודות כפיה בבניית תשתית מחנה פלשוב. אחותם, פֶרְלַה לזר, היתה בין העובדות הראשונות במפעל האמייל של אוסקר שינדלר והודות לכך שרדה את המלחמה. עם פרוץ המלחמה גויס בועז לצבא הפולני ולאחר תקופה ברח יחד עם חיילים נוספים, עד שהגיע ללבוב, שהיתה תחת שלטון רוסי. כאשר בשנת 1941 כבשו הגרמנים את לבוב, החליט בועז להבריח את הגבול בחזרה לאזור הכיבוש הגרמני ולהתאחד עם משפחתו. בתקופה זו נרקמה ההיכרות בין לולה ובועז, שהסתתר יחד עם אביו לא רחוק משם, בכיכר זגודי 5. באוגוסט 1944 נשלחו לולה ואחיותיה, למחנה שטוטהוף, שם נרצחו.

בועז עבר בין מחנות רבים במהלך המלחמה ושרד. את שמות המחנות בהם היה ותאריכי ההגעה למחנות חרט על גבי לוחית כאשר עבד בעבודות כפייה במפעל Ernst Heinkel Flugzeugwerk , מפעל לייצור מטוסים ליד ברלין. באותו מחנה עבודה יצר בועז גם צמיד מתכת עליו חרוטים שמו, תאריך הלידה ומקום הולדתו, מספר האסיר שלו, '132162', וכן תאריך ומקום היצירה: '23.2.1945 Oranienburg '. במרכז הצמיד שם את תמונת אהובתו, לולה גבירטיג. את שני הפריטים יצר בועז באמצעות כלי חָרָטוֹת אשר היו במפעל בו עבד בכפייה כאסיר.

בתום המלחמה חזר בועז לפולין לחפש את ארוסתו ואת בני משפחתו. לאחר שגילה כי כל בני משפחת גבירטיג נספו, בועז ואחיו יעקב יזמו את חריטת שמותיהם של מרדכי גבירטיג, בלומה רעייתו ושלושת בנותיהם, על מצבת קברה של אמם של בועז ויעקב אשר נפטרה לפני המלחמה.

בועז שהה כשנה בפולין, פגש בבלנקה לבית פרנס (Parnes) אותה הכיר לפני המלחמה והשניים עברו לפריז, נישאו ועברו להתגורר בבלגיה. בשנת 1950 עלו בני הזוג ארצה.

את שני החפצים שהכין במחנה, שמר בועז עד יום מותו בשנת 2006. בתו, בתיה צ'ייקו לבית לזר, החליטה לתרום את הצמיד ואת לוחית הזיכרון לאוסף החפצים במוזיאון יד ושם. החפצים הזכורים לה מילדותה היו יקרים מאוד ללבו של אביה, סיפרה בתיה, וכאשר יצאה בתה לפולין במסגרת משלחת נוער, נתן בועז לנכדתו את הצמיד ולוחית הזיכרון וביקש ממנה לספר אודותיהם לחברי המשלחת.

תרומת החפצים למוזיאון יד ושם מאפשרת את קיום בקשתו של בועז לזר והיא להמשיך ולספר את קורותיהם של בני משפחת גבירטיג וגורלם לדורות הבאים.

אוסף החפצים, יד ושם
תרומת בתיה צ'ייקו, נתניה

תודתנו נתונה לגב' לילי הבר, בתו של יעקב לזר, על תמונת אביה ותצלום מצבת קבר סבתהּ בבית הקברות היהודי החדש בקרקוב, כמו גם על המידע הנוסף שמסרה על משפחות לזר וגבירטיג. 

אנו מודים למר נחום מנור על מתן הרשות לשימוש בתמונת משפחות מונדרר וגבירטיג במסגרת פרסום זה.