תערוכה מקוונת זו המבוססת כולה על אוסף המוזיאון לאמנות של יד ושם מציגה בציורים ורישומים שנוצרו בין 1945 ל-1947 מגוון דרכים שהניצולים התמודדו בהן עם השחרור.
קטעי עדות של שורדי השואה: נחום בנדל, עליזה לוסיה אבנון, ולטר צבי בכרך, ריטה וייס, מרים עקביא והרטה גולדמן
בסימן שמונים שנה לכניעת גרמניה הנאצית
אוקטובר 1945
בפרסום ביידיש בבוכנוואלד בשם "תחיית המתים" במאי 1945, כתבו השורדים:
"אנו מודעים היטב לכך שקשיים גופניים ופסיכולוגיים שונים נעשו חלק מאתנו בתקופה הקשה במחנה ... איבדנו קשר עם החיים הנורמליים ומטרתנו הנחרצת היא לשוב ולמצאו! ... שאיפתנו היא לחזור לחיינו החדשים כאנשים בריאים ונורמליים."
תערוכות מקוונות
עם שחרור המחנות, לצד כל הקשיים ותחושת החוסר והאובדן, החלו שורדי השואה לשקם את עצמם. הם ביקשו למצוא משמעות חדשה לחייהם ולבנות אותם מחדש. הסיפורים האישיים, החפצים, יצירות האמנות והמסמכים ההיסטוריים מאוספי יד ושם שבתערוכה מציגים היבטים שונים של השחרור; הם מלמדים אותנו על האתגרים שבפניהם עמדו ניצולי השואה, על הניסיון להשתקם ולבנות חיים חדשים, ועל כוחה של הרוח האנושית.
"ילדותי האבודה"
חומרים חינוכיים
החזרה לחיים
מתוך: בשבילי הזיכרון - תכנית חינוכית בנושא השואה
מתוך אוסף האמנות של יד ושם
שחרור מיידנק ואושוויץ: עדותו של אמן
מתוך "עושים זיכרון": הפודקאסט של יד ושם
האם מרבית הניצולים בחרו בנתיב הנקמה? אילו התחבטויות ליוו אותם? ולמה שמרו על שתיקה גם שנים אחר כך?
עבור רבים מניצולי השואה, רגע השחרור לווה בתחושות קשות של בדידות וכאב. בעקבות ההבנה שבני משפחתם אינם עוד בין החיים, ושאין להם עוד בית ומולדת שיוכלו לחזור אליהם, הם נאלצו לאסוף את שברי החיים ולהתחיל מחדש.