מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים מ"ז [1] (2019)

שלושה מאמרי מחקר דנים בסוגיות הלכתיות שעמדו בפני יהודים שומרי מצוות בזמן השואה ולאחריה ובשינויים בתפיסת ההלכה ובפסיקותיה שנבעו מאירועי התקופה: משה טרשנסקי על רבי אפרים אושרי; דוד דויטש על התנהלותם בתקופת השואה של יהודים שראו עצמם כשומרי מצוות; ותהילה דרמון מלכה על בעיית העגונות לאחר המלחמה. במאמר המחקר הרביעי בוחנת מרים שולץ את הגיבורות המרטיריות של ספרות היידיש הסובייטיות. עוד בגיליון – שישה מאמרי ביקורת של מרי פוּלבּרוּק, דן סטון, דניס דֶלֶטַנט, יהודה באואר, בּוֹיד ואן דייק ואנט ויינקֶה. כרך מ"ז:1 מוקדש לזכרם של שלושה חוקרים ובו מאמרים על תרומתם לתחום: שמואל קרקובסקי (יהודית לוין ודוד זילברקלנג); רנדולף ברהם (רוברט רוזט); וזאב ולטר לקויר (ברנרד וסרשטיין).

תקציר

כתבי הרב אפרים אשרי משורדי גיטו קובנה, ובייחוד חיבורו שו"ת ממעמקים, מוכרים בקרב החוקרים והציבור הרחב כמקור המרכזי בה"א הידיעה על חיי הדת בגיטאות. גם חיבורו חורבן ליטע קנה לו מקום של כבוד בקרב חוקרי יהדות ליטא.

אולם, לצד חוקרים רבים שציטטו את דבריו, היו גם שהציבו סימן שאלה על אותנטיות כתביו. המאמר בוחן שאלה זו בחינה מעמיקה, תוך השוואת הכתבים למקורות היסטוריים מקבילים, ותוך השוואה פנימית של כתביו השונים של המחבר.

מסקנת הדברים היא שכמעט ואין פרטים שניתן לומר עליהם בוודאות שהם אינם מתאימים לעובדות, ברם, ישנם לא מעט פרטים שיש לפקפק באמינותם. הוצעו סיבות שונות שייתכן והובילו להתרחקות מהעובדות. בנוסף, הוצגה מגמה מרכזית בכתיבתו של הרב אשרי: חינוך לאמונה בבורא עולם ולשמירת מצוותיו, "למרות", ואפילו "בגלל" השואה. הרב אשרי היה מסוללי הדרך של הז'אנר המכונה קידוש השם בשואה. ז'אנר זה המדגיש את מסירות הנפש היהודית למצוות אף בגיא צלמוות, הפך את השואה מ"מוקש" תיאולוגי, למנוף לשמירת מצוות. אי לכך נראה לשייך את כתביו לסוגה הספרותית של היסטוריוגרפיה-אורתודוקסית המגויסת למשימה החינוכית, ועל כן יש לקרוא בהם בחשדנות, ואין להישען עליהם כעל מקור היסטורי ללא סימוכין ממקורות מקבילים.

תקציר

מה עשו יהודים בתקופת השואה כדי לקיים את הוראות ההלכה? מחקרים קודמים על קיום ההלכה במחנות הבהירו כי היהודים נדרשו לגבורה עילאית כדי להישאר נאמנים לדת וכי עובדה זו מצביעה, לכאורה, על חוסן ועמידות. אך מחקרים אלה עסקו בעיקר בפסיקות הרבנים, בלי להביא בחשבון את השינויים שעשו יהודים בהוראות ההלכה כך שיתאימו לחיים בתקופת הפתרון הסופי. המאמר  מתמקד בעדויות בכתב ובעל־פה החושפות מגמות לשינויים ועדכונים במודוס ההלכתי בעקבות רדיפות הנאצים. רבים תפסו את קיום ההלכה כאמצעי הישרדות, ולא כביטוי לרצון נשגב. אסירים דתיים חידשו מושגים  אֱמוּניים  בהסתמך על "קדושת החיים" האלוהית, כדי לשרוד בתנאי החיים במחנות. לעיתים קרובות נותרה אמונתם של אותם אנשים ללא שינוי אך הפעולות הקשורות בדת בוצעו בדרך שונה, כגון ברכה בפסח על הלחם כאילו הוא מצה, או סדר המציין את המכות שהביאו עליהם הרדיפות.

תקציר

אחד הנושאים הבוערים ביותר שהעסיקו רבנים בתום השואה היתה בעיית העגונות. אלפי נשים שהצליחו להינצל נותרו ללא כל מידע אודות בני זוגן, והוגדרו על פי כללי ההלכה היהודית כעגונות שאינן רשאיות להתחתן. המאמר סוקר את התופעה בכללה ומבקש להראות כי רבנים ניצולים היו הראשונים שנחלצו לעזרתן של אותן נשים, בימים ובחודשים הראשונים לשחרור, גם בהעדר ספרים ואמצעים. כפל הזהויות בו אחזו רבנים אלה בהיותם הן רבנים והן ניצולים אפשר להם להיות גשר בין ניצולי השואה לעולם היהודי הלכתי בימים הראשונים שלאחר המלחמה. 

דרך נושא התרת העגונות בשנים שמיד לאחר השואה, אבקש לטעון כי ההבדלים בין רבנים ניצולי שואה לכאלה שאינם באופן בו הציעו לפתור את נושא העגונות נבעו מחווית השואה שעברו ומהבנת המציאות שלאחר השואה, בכך המשיכו את דרך פסיקת ההלכה כפי שהתקיימה במהלך השואה.

תקציר

קידוש השם הוא ערך שכיח בלקסיקון הרדיפות היהודי זה מאות שנים; המונח מעניק משמעות לגזל ההיסטוריה ולראיית הקורבנות היהודים כמנצחים אולטימטיביים וקדושים. גל הרדיפות חסר התקדים, שגאה ופרץ מגרמניה הנאצית בשנות הארבעים של המאה העשרים, החמיר והקצין את חילוקי הדעות בנושא המוות על קידוש השם בקרב יהודים בעולם כולו ואף בברית־המועצות. שפת המרטיריות הוכחה כמועילה ביותר בניסיון למצוא נחמה כלשהי נוכח מאורעות השואה ולהבינם, וכן במטרה להצדיק את הזהות היהודית־סובייטית או להגדירה מחדש, ולשרת את המטרות הפוליטיות והאידיאולוגיות היידי־סובייטיות. הנרטיבים האלה נשאו לרוב אופי מגדרי ביותר. באמצעות עיון בעבודותיהם של דוד בֶּרגֶלסון, פרץ מַרְקִיש ודֶער נסתֶר, המאמר מתמקד בחלקן של הנשים בנרטיבים היידי־סובייטיים של מות קדושים, עוקב אחר התהליך שבו נשים יהודיות שמתו מות קדושים החלו להיתפס כגיבורות, ומנסה להבין כיצד השימוש בדמויות הנשים – לטובה ולרעה – משקף את דמות הגברים הכותבים, על מרקמם התרבותי, תקוותיהם ודאגותיהם.

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על: Götz Aly, Europa gegen die Juden, 1880–1945

תקציר

ספרו של גֵץ עַלי Europa gegen die Juden, 1880–1945, סקירה כלל־אירופית של האנטישמיות המודרנית, אומנם משכנע אך אינו מכיל הכול. סקירתו של עַלי נתמכת במחקרים מפורטים ובסיפורים אישיים. המחקר מסתמך על עבודה קודמת, וככזה הוא מקיף יותר וטיעוניו מורכבים יותר. אך בסופו של דבר חסר בו קו מחשבה מנחה. אצל הקוראים נותרות שאלות פתוחות בנוגע להתמרדות אפקטיבית ולאידיאולוגיה, וכן חסר הסבר מלא יותר לשאלה כיצד התפרצויות מקומיות של אנטישמיות הובילו לרצח ההמוני בשואה. ואף על פי כן, הודות להיותו עיתונאי ובזכות הקפדתו על סגנון מודרני, עַלי פורש בפני הקורא יריעה נרחבת ופרובוקטיבית של מידע.

מאמר ביקורת על: Joseph R. White with Mel Hecker, eds., United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos 1933–1945. Volume III: Camps and Ghettos under European Regimes Aligned with Nazi Germany

תקציר

סקירה זו של הכרך השלישי שלEncyclopedia of Camps and Ghettos 1933-1945  בהוצאת מוזיאון ארצות־הברית לזכר השואה (USHMM) בוחנת את היקף שיטת המחנות שהנהיגו בעלות הברית של גרמניה הנאצית. היא מראה כיצד אפיינו מחנות הריכוז את המשטר במדינות הציר, שהקימו מחנות משלהן בלי קשר לרייך השלישי. הסקירה מתייחסת למה שמגלה לנו מחקר מצוין זה על הגדרת "השואה"; נטען כי החוקרים יוכלו מעתה לבסס את הטענה כי שיתוף הפעולה עם פשעי הנאצים היה נפוץ ושכיח, וכי יהיה עליהם לשקול מחדש את הגדרתו של המושג "מחנה ריכוז".

מאמר ביקורת על:Alexandru Florian, ed., Holocaust Public Memory in Postcommunist Romania 

תקציר

כרך זה מסכם פרויקט מחקר על זיכרון השואה ברומניה הקומוניסטית, שנעשה בתמיכת משרד החינוך הלאומי הרומני. הפרויקט הוקם עקב השאלה: כיצד נוכל להסביר את העובדה ששבעים שנה לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, הזיכרון הציבורי של השואה עדיין שנוי במחלוקת ברומניה, וגישות הממזערות או אף מכחישות אותה הולכות ופושטות בקרב הציבור? מרבית נושאי המחקר בספר נקבעו בעקבות סקרים ארציים, שחזרו ונעשו חמש פעמים בין 2007 ל־2015 ובחנו את השפעת הדו"ח המסכם של הוועדה הבינלאומית בנושא השואה ברומניה (2004). מטרת הסקרים הייתה לחשוף את עמדות הציבור כלפי מרשל אנטונֵסקוּ וכלפי השואה ברומניה (קורבנות, רודפים, עומדים מהצד), ואת הפער החברתי בין מרבית הציבור הרומני למיעוטים האתניים. ניתוח תוצאותיו של הסקר אִפשר זיהוי של היבטים מסוימים במנטליות של החברה הרומנית, החיוניים להבנת הראייה המעוותת של השואה ברומניה. שלושה גורמים נתפסו כרלוונטיים ביותר לגישה הממעיטה בממדי הטרגדיה של היהודים: אתנוצנטריות, לאומנות ואנטי־קומוניזם, וגורמים אלה הם המהווים את תרומתו של ספר ייחודי זה.

מאמר ביקורת על: Rebecca Erbelding, Rescue Board: The Untold Story of America’s Efforts to Save the Jews of Europe

תקציר

על אף שם ספרה של רֶבֶּקה אֶרבֶּלדינג Rescue Board: The Untold Story of America’s Efforts to Save the Jews of Europe , מדובר בסיפור ידוע. ספרה מציג את המחקר המעמיק הראשון על הוועד לענייני פליטים (War Refugee Board–WRB), ומסקנותיה דומות למסקנותיהם של היסטוריונים שעסקו בנושא לפניה. אֶרבֶּלדינג מתמקדת בוושינגטון ובנפשות הפועלות ב־WRB. ספרה מחבר לכדי תמונה כוללת את המבנה, ההיסטוריה, העבודה והבעיות שאפיינו את ה־WRB על רקע המלחמה. אבל הספר אינו מתרכז בפעולות ההצלה אלא בביורוקרטיה האמריקאית בעת המלחמה. אֶרבֶּלדינג מעלה תובנות חדשות ומרשימות בנוגע לפעילותה הפנימית של ממשלת ארצות־הברית, אך מורגש כאן חסרונו של דיון במצב היהודים תחת שלטון הנאצים.

מאמר ביקורת על: Gerald Steinacher, Humanitarians at War: The Red Cross in the Shadow of the Holocaust 

תקציר

ספרו המעמיק של ג'רלד סטיינַקֶר, Humanitarians at War, הוא תוספת מבורכת למחקר המתפתח על הפרק האפל ביותר בתולדות הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (International Committee of the Red Cross - ICRC) . הספר חושף כמות עצומה של חומר ארכיוני מרתק ופותח בכך אפיקי חשיבה חדשים בכל הנוגע לתגובת ארגון זה למאורעות השואה. בו בזמן הוא מעלה השערות חמורות בקשר להשפעה שהייתה לעמדת ה־ICRC הן על המלחמה עצמה, הן על דפוסי החשיבה לאחר המלחמה בנושאים של הומניטריות, חוק ומלחמה.

מאמר ביקורת על:Hans-Christian Jasch and Wolf Kaiser, Der Holocaust vor deutschen Gerichten. Amnestieren, Verdrangen, Bestrafen

תקציר

ספר זה הוא תוספת מבורכת למכלול הגדל והולך של עבודות היסטוריוגרפיות העוסקות בתולדות משפטיהם של פושעי מלחמה בגרמניה בתקופה שלאחר המלחמה. בשונה מהנהוג, נקודת המוצא של מחבריו אינה הפער בין תרבות זיכרון השואה של גרמניה לבין הצלחתה המועטה בהעמדה לדין על פשעי השואה, אלא הם מתארים את פסיקות בתי משפט במערב גרמניה ובמזרחה במשפטים על רצח היהודים (Judenmord) לאחר 1945. המחברים לא שאפו לפרסם עוד מחקר אמפירי או להציג מערכת מושגים חדשה. הם משלבים סקירה כללית של המגמות בבתי המשפט עם דיון ראוי לשבח בפסקי דין נבחרים, מ־1940 ועד אחרוני משפטי אושוויץ. אף שהמחברים מצליחים להנגיש את הדוגמטיות המשפטית המסובכת לקהל הקוראים הרחב, טיעוניהם לוקים לעיתים בהתמקדות יתר במערכת המשפטית בלבד.