מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים מ"ה [1] (2017)

גיליון זה שופך אור על עמדותיהם של תושבים מקומיים כלפי היהודים בעת השואה ואחריה, ועל השימוש הנרחב בתיעוד שבעל פה כמקור ראשוני. בין השאר כלולים בו המאמרים הבאים: יאן גרַבּוֹבסקי ודַריוּש ליבּיוֹנקה מנתחים את המוזיאון הפולני החדש במרקובה, העוסק בפולנים שהצילו יהודים בתקופת השואה; יוּרי רַדצֶ'נקו כותב על הזיכרון האוקראיני של השתתפות מקומיים בשואה באזור דונבּס; בַּרט ואן דֶר בּוֹם מערער על מחקר בנוגע לעמדות ההולנדים כלפי השואה; יֶז'י פרידֶל בוחן את יחס הצ'כוסלובקים לבריחתם של יהודים פולנים שנמלטו לפני המלחמה מפולין לצ'כוסלובקיה; ואנה מריה דרוּבּוֹקי – על הצלחות צנועות וכישלונות גדולים במאמצים לקבלת שילומים עבור ניצולי שואה ביוון. הגיליון כולל גם מאמרי ביקורת של עמר ברטוב על ניסיונו של כריסטיאן גרלך להציג היסטוריה מקיפה חדשה של השואה; עמוס גולדברג על ספרה של לאה פרייס על פליטים יהודים בגטו ורשה; ואפרים זורוף על ספרם של מיכאל בַּזילֶר ופרנק טוּרקהיימֶר על משפטי שואה שנשכחו.

תקציר

בחודש מרס 2016 נפתח במרקובה מוזיאון משפחת אוּלמה, המוקדש לפולנים מצילי היהודים; המוזיאון התווסף לרשימה ארוכה של מוסדות המנציחים את חסידי אומות העולם הפולנים. אך המוזיאון במַרקובה, בהיצמדו אל "התחושה הטובה", פוסח על פרקים רבים מתקופת המלחמה הנוגעים ליהודים ולפולנים. פולנים אחדים מהעיירה מרקובה הפגינו אומץ לב והקרבה כדי להציל יהודים, אבל באותה עיירה גם היו פולנים שרצחו יהודים בלהיטות רבה. לאמיתו של דבר, היו מקרים שבהם אותם אנשים עצמם שהצילו יהודים – גם רצחו יהודים. מרקובה, במובן זה, לא הייתה שונה מעיירות אחרות ברחבי פולין הכבושה. היעדר מרכיבים כאלה של אירועי המלחמה, שבהם גברו תאוות הבצע, הרוע, האנטישמיות והרצח על המידות הטובות וההקרבה, מניח לקהל המבקרים במוזיאון להתעלם מהדיסוננס הקוגניטיבי המתקשר בדרך כלל לניסיון להבין אירועים היסטוריים קשים מדי, תובעניים מדי ומשום כך – גם מייצגים את מציאות המלחמה בדרך מהימנה יותר. אלימינציה כזו היא הונאה היסטורית.

תקציר

מאמר זה בוחן כיצד מאפיינת האוכלוסייה הנוצרית בדונבס את יחסיה עם היהודים לפני המלחמה. באילו קלישאות אנטישמיות משתמשים הנוצרים המקומיים – אוקראינים, רוסים ואחרים? כיצד מתארת האוכלוסייה הנוצרית בחבל דונבס את המשטרה ואת גופי הממשל? האם המקומיים רואים במשתף הפעולה "אחד משלהם" או "אחד משלנו?" מה אומרת האוכלוסייה המקומית כיום, יותר משבעים שנה אחרי תום הכיבוש הגרמני, על מעורבותם של המשטרה והמנהל המקומי בשואה בחבל דונבס? מי היו השוטרים ואנשי הממשל המקומי לפני המלחמה? מה עלה בגורלם אחרי המלחמה? מאמר זה משתמש במקורות חדשים שלא התפרסמו מארכיונים בגרמניה, באוקראינה, בארצות־הברית ובישראל כדי לברר מה אומרים היום תושבי חבל דונבס על פעילותם של הלאומנים האוקראינים באזור בשנות המלחמה.

תקציר

בהיסטוריוגרפיה הבין־לאומית מתואר על פי רוב יחסם של העומדים מן הצד כיחס של אדישות וקבלה. על בסיס ניתוח של דוחות דעת קהל ויומנים אישיים מתקופת המלחמה נטען כאן כי תיאור זה אינו הולם את יחסם של הולנדים רגילים בתקופת הכיבוש הגרמני. הצופים מן הצד בהולנד, הגם שנותרו סבילים נוכח רדיפת היהודים, ראו בה את אחד הפשעים העיקריים שפשעו הכובשים בעם ההולנדי ומעשה המנוגד לערכי האומה ההולנדית הסובלנית לכאורה.

תקציר

מאמר זה מתמקד בבריחתם של יהודים מפולין לצ'כוסלובקיה מסוף מלחמת העולם השנייה עד לפוגרום קלצה ב־4 ביולי 1946. רוב המחקרים הקודמים על הגירתם של יהודים מפולין אחרי המלחמה מתרכזים בתקופה שאחרי פוגרום קלצה, אז למעשה החלה יציאתם ההמונית של יהודי פולין, ולעתים נדירות מאוד נעשה בהם שימוש במקורות הנוגעים בדבר המצויים בארכיונים הצ'כיים והפולניים. מאמר זה, המתבסס על מסמכים פולניים וצ'כוסלובקיים, מנתח את עמדותיהם השונות של גופי מִנהל צ'כוסלובקיים. הוא מראה שתנועתם של יהודי פולין מערבה דרך צ'כוסלובקיה לארץ־ישראל החלה מיד אחרי תום המלחמה, כשעדיין לא שררה הסכמה כללית בשאלה איך לנהוג בפליטים אלה. גורם נוסף היה המדיניות הצ'כוסלובקית הקבועה שלפיה יש להחזיר יהודים פולניים שאין ברשותם מסמכים בני תוקף אל מעבר לגבול, שעמדה בעינה זמן רב. אולם, ביוני 1946 עובדה תוכנית לארגון הטיפול בפליטים יהודים וזו יושמה אחרי פוגרום קלצה.

תקציר

מטרת המאמר להסביר את "התנועה להעברת השילומים" ביוון כסיפור משפטי וכדרמה אנושית, על ראשיתה שהתעכבה מאוד, הצלחותיה הקטנות וכישלונותיה הגדולים. סיפור השילומים ביוון עודנו בבחינת פרק לא ידוע בהיסטוריוגרפיה של יהדות יוון. בשנים האחרונות מתגבשת ביוון סאגת פיצויים והמערכה סביב הפיצויים הגרמניים נהפכה לסוגיה פוליטית מרכזית. אולם, יוון כחברה נמנעה מדיון בסוגיית הפיצויים לקרבנות השואה, להוציא טענה בדבר הזהב שנגנב על ידי הנאצים, שצמחה לממדי מיתוס. הואיל ופיצויים הם חלק מההיסטוריה של הפוליטיקה במאה העשרים והם מלמדים שלזיכרון יש גם תוצאות פוליטיות, מטרת המחברת היא לחקור את השפעתם של השילומים הגרמניים על שיקום החיים היהודיים, הקהילות היהודיות היווניות והפעילות התרבותית של יהדות יוון בדור שאחרי השואה.

 

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על: Christian Gerlach, The Extermination of the European Jews

תקציר

מאמר ביקורת זה טוען כי מחקרו של כריסטיאן גרלך מציב את רצח היהודים בהקשר הלכי הרוח והאינטרסים של הגרמנים, האלימות ההמונית נגד לא־יהודים, מדיניותן של מדינות אחרות והתנהגותן של חברות אחרות. הוא מגיע למסקנה כי אף שגרלך מספק מידע דרוש מאוד על המהלכים הרצחניים שביצעו גרמניה ושותפיה נגד לא־יהודים, אין הוא מבהיר אם השואה הייתה לשיטתו רק אחד מפשעים רבים שביצעו גרמנים ואחרים או כוח מניע של המדיניות הגרמנית, ואם הגרמנים פעלו מתוך גזענות שובניסטית כללית או ששאפו להרוג יהודים במיוחד.

מאמר ביקורת על: Lea Prais, Displaced Persons at Home: Refugees in the Fabric of Jewish Life in Warsaw, September 1939-July 1942

תקציר

ספרה של לאה פרייס מציג ניתוח יוצא דופן של מצב הפליטים בגטו ורשה. בסקירה זו כלל המחבר גם השוואה בין מחקרה של פרייס על פליטים יהודים בוורשה ובין כתביה המרשימים של חנה ארנדט על מצבם של הפליטים בתקופת המלחמה ואחריה; ההשוואה מדגישה עד כמה מיוחדת התופעה שפרייס דנה בה, ועד כמה מחקרה הוא מיוחד במינו.

מאמר ביקורת על: Michael J. Bazyler and Frank M. Tuerkheimer, Forgotten Trials of the Holocaust 

תקציר

עקב מחסור מצער במחקר על הניסיונות להעמיד לדין פושעי מלחמה נאצים ומשתפי פעולה, נרתמו למשימה מייקל בָּזילֶר ופרנק טוּרקהיימֶר, פרופסורים למשפטים מארצות הברית; הם בוחנים סיכומים של עשרה משפטים על פשעים מתקופת השואה, שלדעתם "נשכחו" למרות חשיבותם. המשפטים התרחשו בטווח השנים 1943–1999, בשלוש יבשות, בשבע מדינות השונות זו מזו במערכות המשפט שלהן ובמצבן הפוליטי, ונשפטו בהם מכלול רחב של פושעים נאצים; ככאלה, עשרת המשפטים מספקים חתך מייצג של מאמצי מערכות המשפט ברחבי העולם לבוא דין וחשבון עם פושעי מלחמה נאצים.