מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים מ"ד [2] (2016)

הגיליון נפתח במאמר של סטיוון כץ המנתח את תרומתו של אלי ויזל ז"ל ולאחריו – חמישה מאמרי מחקר ושלושה מאמרי ביקורת, המתמקדים במזרח אירופה בעת המלחמה ואחריה. המאמרים בודקים מקורות יהודיים, מקומיים וגרמניים, מגמות נוכחיות במחקרים בפולין וכן את הנצחת השואה במדינות קומוניסטיות לשעבר. נושאיהם: שירים שנכתבו על ידי הרמן קרוק בשנת 1944 במחנות לעבודת כפייה באסטוניה (גוּדרוּן שרֶטֶר); גנֵבת רכוש יהודי במזרח גליציה בידי גרמנים ומקומיים כאחד (אנה וילֶגַלה); תחרות בין הרומנים בהשתלטות על רכוש יהודי בבוקובינה (שטפן יוֺנֶסקוּ); ניתוח מגמות נוכחיות בחקר השואה בפולין (קטרין שטוֺל); תיאור דמות הרודפים והקורבנות במוזיאוני זיכרון במחוזות פוסט־קומוניסטיים (ליליאנה רַדוֹניץ'); קיץ 1941 במערב אוקראינה (פֶּר אנדֶרס רוּדלינג על קאי שטרוּבֶה); השואה באזור התת־קרפטי (רוברט רוזט על רז סגל); ומחקרים ומסמכים חדשים על השואה בקישינב (סימון גַיסבּילֶר על פול שפירו). שלושה מאמרים סוקרים ספרים החוקרים את השואה מפרספקטיבה רחבה (משה צימרמן על המהדורה החדשה והמבוארת של מיין קאמפף; כריסטופר ר' בראונינג על דיוויד סזרני; ואוטו דב קולקה על איאן קרשוֹ).

תקציר

מאמר זה, המוקדש לזכרו של אלי ויזל, מנסה לא רק לתאר את המאפיינים המרכזיים בחייו יוצאי הדופן של ויזל אלא גם להציג בקצרה את ההשפעות, האלמנטים והמוטיבים העיקריים ביבולו הספרותי העצום, וגם כמה קווים לדמותו. אלי ויזל, ניצול שואה שסיפור חייו היה מהמיוחדים ביותר במאה העשרים, נעשה בן שיחם ואיש סודם של מנהיגים פוליטיים ברחבי העולם, החל מנשיאי ארצות־הברית קרטר, רייגן, קלינטון, בוש הבן ואובמה, וכלה בנשיא צרפת מיטראן וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וראש הממשלה בנימין נתניהו. בו בזמן היה ויזל מיודד עם אינטלקטואלים ואנשי רוח, מפרנסואה מוֹריאק ופרימו לוי ועד האדמו"ר מלובביץ' מנחם שניאורסון והדלאי לאמה. החל משנות השישים היה מעורה היטב בנעשה וביטא את דעותיו בנוגע לסוגיות עכשוויות חשובות. על כך זכה בשנת 1986 בפרס נובל לשלום. בהיבט הפוליטי, האינטרסים של מדינת ישראל היו תמיד לנגד עיניו. ועל אף התהילה שזכה לה, הוא נשאר מורה מסור לתלמידיו וידיד נפש נאמן.

תקציר

הרמן קרוק, היסטוריון גטו וילנה, המשיך לכתוב את הכרוניקה שלו גם במחנה הריכוז באסטוניה. הוא כתב טקסטים ספרותיים־תיעודיים ושירים בפרוזה. מאמר זה משתמש בטקסטים שכתב קרוק עצמו ובעדויות ניצולים כדי לשחזר את חייו ויצירתו באסטוניה ולפרשם מנקודת מבט ספרותית. שלוש תמונות פואטיות שלו וכמה קטעי שירים הם במוקד המאמר. בשירים אלה מתבלטים בעוז הסובייקט האנושי והשפעותיו ההרסניות של מנגנון ההשמדה על האדם. מעל ומעבר לכך מתמקד קרוק במאבק על כבוד האדם במציאות כזאת. הוא מפתח צורת ייצוג שהמחברת מאפיינת אותה כ"אקזיסטנציאליזם של מחנה ריכוז". לגבי דידו של קרוק המאבק על קיום אנושי נטוע בערכי היסוד של המוסר היהודי ובאמונתו בחברה סוציאליסטית צודקת. בנוף הטרור שבו החליפה דואליות של מוות ותקווה את הדואליות של חיים ומוות, הוא יצר שירה של התנגדות.

תקציר

מאמר זה דן בסוגיה של הפקעת רכוש יהודי במזרח גליציה בתקופת הכיבוש הגרמני. גוף המאמר מקפיד להתבסס אך ורק על מסמכים אישיים, ובהם יומנים, סיפורי זיכרונות, עדויות וראיונות. במבוא מתארת המחברת את ההקשר ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה בגליציה, ובתוך כך השפעתו של הכיבוש הסובייטי שקדם לכיבוש הנאצי, ומסבירה במה נבדלה ביזת היהודים במזרח גליציה ממה שהתחולל באזורים אחרים בגנרלגוברנמן. הפרקים הבאים עוסקים בהיבטים שונים ובאמצעי הנישול, ובהם גזל בידי הגרמנים (הן גזל ממשלתי מאורגן, שכלל תרומות והחרמות, והן גניבות פרטיות) ו"גניבות שכנים" שהתבצעו בידי פולנים ואוקראינים. המאמר עומד על הקשר בין ביזה ואלימות, במיוחד כשמדובר בפוגרומים ובאקציות בגטאות. כן נדון האופן שבו הועבר הרכוש היהודי לידי האוכלוסייה הנוצרית המקומית: במסירה מרצון למשמרת, בתמורה למזון או באמצעות סחיטה או כגמול על שיתוף פעולה ברצח המונים. המאמר מספר גם על גורל הרכוש היהודי אחרי שמזרח גליציה הוכרזה "יודנריין" ועל מאמצי הניצולים להשיב לחזקתם את רכושם אחרי תום השלטון הגרמני. הערות אחרונות מדגישות את התפקיד שמילא הרכוש בסיכויי ההישרדות של בעליו ומסבירות את חשיבותה של סוגיית ההפקעה גם מעבר להיסטוריה הכלכלית של הרייך השלישי.

תקציר

במאמר זה בוחן יונסקו את הנהנים מהרומניאניזציה שהנהיג משטר אנטונסקו בבוקובינה בכלל ובעיר צ'רנוביץ' (שכונתה בשעתה "קליפורניה" של רומניה) בפרט, בין השנים 1943-1941. יונסקו משתמש בחומרי ארכיון רומניים ובעדויות של יהודים ושל לא־יהודים ומוצא שהרומניאניזציה עוררה תחרות עזה בקרב רומנים שביקשו לקצור רווחים מנכסי יהודים, ובמיוחד בין רומנים אתניים מקומיים לבין קולוניאליסטים שהובאו לצורך זה מאזורים אחרים ברומניה. לרומנים אתניים אלה, ששאפו להתעשר במהירות ולהשיג פטור מגיוס לצבא (ובכך להימנע מהצבה בחזית המזרחית), יצא שם של אנשים תאבי בצע ומושחתים שאינם בוחלים בכל אמצעי. בה־בעת היו בין סוכני הרומניאניזציה האלה גם מי ששיתפו פעולה עם עובדים מיומנים ויזמים יהודים מקומיים בניהול העסקים החדשים שנפלו לידיהם, ובכך אפשרו ליהודים להישאר בעיר הולדתם במעמד של מומחים חיוניים ותרמו לסיכויי ההישרדות שלהם.

תקציר

אין בנמצא מחקר סינתטי כולל על השואה בפולין הכבושה. אולם, מאז פרסום ספרו של יאן טומש גרוס שכנים (ב־2000 בפולנית וב־2001 באנגלית ובעברית) התפרסמו מחקרים אמפיריים חדשים פרי עטם של היסטוריונים פולנים ואלה שפכו אור על השתתפותם של פולנים בשואה. ההתמקדות הייתה ב"שלב האחרון של השואה", במה שכונה "ציד היהודים", דהיינו רדיפתם ורציחתם של יהודים במחוז הפולני אחרי תום השמדתם ההמונית של היהודים במחנות המוות הגרמניים ב"מבצע ריינהרד". מגמה שנייה בשיח השואה העכשווי בפולין היא ניסיונות לחולל רוויזיה במושג "העד האדיש" או "העומד מן הצד" – הקטגוריה השלישית בשילוש של ראול הילברג – מבצעים, קורבנות ועומדים מן הצד. אלז'בייטה ינציקה, המדגישה שהבעיה לא הייתה אדישות אלא דווקא היעדרה, מתארת את התנהגותה של חברת הרוב הפולנית ואת עמדתה כלפי המיעוט היהודי. מהו המושג החליפי שהיא מציעה? איזה פירוש של השואה עולה מגישתה? המאמר מראה שאחד המאפיינים של ההיסטוריוגרפיה הפולנית של השואה הוא היעדרה של האנטישמיות כהסבר.

תקציר

מוזאוני הנצחה שנפתחו במדינות הפוסט־קומוניסטיות אחרי 1989 מספרים את ההיסטוריה מחדש ומציגים היבטים "חדשים" של מלחמת העולם השנייה, שהושכחו או הושתקו בעידן הסוציאליסטי, החל בשואה ובפשעי הקומוניזם. מאמר זה מתמקד במרכיבים חזותיים בתצוגות קבע ושואל באיזו מידה ניתן למצוא מגמות חדשות במוזאולוגיה (הנסקרות כאן בדיון ביקורתי) במוזאונים פוסט־קומוניסטיים, מהמדינות הבלטיות עד יוגוסלוויה לשעבר. מגמות אלה כוללות אינדיווידואליזציה של הקרבנות באמצעות הצגת תצלומים פרטיים; הצגה של תצלומים כמסמכים היסטוריים ולא כעזרי המחשה גרידא; והבחנה בין תצלומים שצילמו הפושעים לבין אלה שצילמו קורבנות תוך סיכון חייהם. לטענת המאמר קיים מאפיין פוסט־קומוניסטי מיוחד: ההקבלה בין הכוכב האדום לצלב הקרס, או בין (דיוקנאות) היטלר וסטלין. אולם הגזירה השווה הזאת ברובד החזותי עומדת בסתירה לנרטיב של התערוכות עצמן, שבהן מוצגים פשעי הקומוניזם כגרועים יותר.

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על: Hartmann, Othmar Plöckinger, Roman Töppel, and Thomas Vordermayer, eds., Hitler, Mein Kampf: Eine kritische Edition

תקציר

בחלוף שבעים שנה ממותו של היטלר מותרת, על פי החוק הגרמני, הדפסת "מיין קאמפף". המכון להיסטוריה בת־זמננו במינכן פרסם את שני כרכי ספרו של היטלר בתוספת הקדמה ובצירוף כ־3700 הערות שוליים מפורטות, במטרה לספק חומרי רקע, לשפוך אור על השקרים, על התרמית ועל סילוף העובדות ומעל לכול – כדי להמציא מקורות להשקפותיו השגויות והמַטעות של היטלר. לכאורה דומה שהכוונה טובה וראויה. אבל על אף שפע ההפניות הביבליוגרפיות, הגרסה להיסטוריה היהודית כפי שמציגים אותה העורכים אינה מקצועית בעליל. יתרה מזאת: עורכי המהדורה, לאחר שהציגו את היטלר כ"אדם חושב" "הראוי לתגובה", נמנעים בדרך כלל מהצגת טיעוני נגד. כאשר יצירה, שחלקים ממנה מבטאים יומרה יותר מאשר מקצועיות, מוגשת בפני קהל קוראים גרמני חסר ידע, מדובר במיזם בעייתי; ביחוד כאשר מושא העבודה, המקור ההיסטורי, הוא פאר היצירה של היטלר, והנושא הוא היהודים ושנאת יהודים.

מאמר ביקורת על: David Cesarani, Final Solution: The Fate of the Jews 1933–1949

תקציר

ספרו של דוד סֶזרני מסכם עבור הקהל הרחב מחקר של השואה שהחל בשנות התשעים, הקורא תיגר על "תפיסות רווחות" של "גרסאות מקובלות". המחבר גורס כי האופי "המאולתר" והאקראי של המדיניות הנאצית, ובמיוחד מהלך המלחמה, היו הגורמים המכריעים. הוא מוסיף וטוען כי יש ליחס חשיבות רבה לעושק הכלכלי ולשים דגש רב יותר על הקורבנות, ובכלל זה על הניצול המיני והאונס של נשים יהודיות, וכן גם על כל מה שעבר על היהודים מיד לאחר המלחמה. כוחו של הספר הוא בנרטיב המשכנע והמאורגן להפליא שלו.

מאמר ביקורת על: Kai Struve, Deutsche Herrschaft, ukrainischer Nationalismus Gewalt: antijüdische: Der Sommer 1941 in der Westukraine

תקציר

המחקר של קאי שטרוּבֶה על מאורעות קיץ 1941 במערב אוקראינה צפוי להתקבע לזמן רב כעבודה מייצגת בזכות היקפו העצום והודות לבהירותו ולירידה לפרטים. שטרוּבֶה כותב בפירוט רב על פני 739 עמודים כתובים בצפיפות, ומסכם בצורה מסודרת את מסקנותיו בפרק בודד אחד. מחקרו האקדמי השקול של שטרוּבֶה צריך להפיג כל ספק שנותר בנוגע למעורבותו של OUN-B (ארגון הלאומנים האוקראינים) באלימות האנטי־יהודית שסחפה המונים, ועתה ברור שמדובר בעובדה היסטורית המתועדת היטב. השאלה אם החברה האוקראינית מוכנה ומסוגלת להתייחס להיבטים הקשים של אירועי העבר הקרוב היא סוגיה פוליטית. אם וכאשר ירגישו האוקראינים שהם מוכנים להתחיל בתהליך זה, המחקר המשובח של שטרוּבֶה יתברר כחיוני ביותר.

ביקורת על הספר Ian Kershaw, To Hell and Back, Europe 1914-1949

תקציר

סקירת ספרו המקיף של איאן קרשו על ההיסטוריה של אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים מתמקדת בתולדות היהודים על רקע תהומות ההרס המציינים תקופה זאת בתולדות אירופה. רק לעתים נדירות, אם בכלל, זכתה ייחודיותה של השמדת יהודי אירופה – "הפתרון הסופי" ומשמעותו בהיסטוריה העולמית – לניסוח צלול וברור כל כך. תובנותיו של קרשו בנוגע לתפיסתם העצמית של היהודים נוכח הקץ מגדירות ממד חדש של הבנה בכתיבתו. לאורך כל הספר הוא גם מגלה רגישות רבה לנוכחותו של הפן היהודי בתמונת ההיסטוריה הכללית של אירופה.

ביקורת על הספר Raz Segal, Genocide in the Carpathians: War, Social Breakdown, and Mass Violence, 1914-1945

תקציר

רז סגל בוחן פרק בהיסטוריה שאינו ידוע מעבר לחוגם של קומץ מומחים – שואת יהודי קרפטורוס. הוא מתאר את ההיסטוריה הזאת מזווית רחבה בכוונה לשפוך אור לא רק על רדיפת היהודים אלא גם על סיפורן של הקבוצות האתניות האחרות באזור, ובעיקר הקרפתו־רותנים ובני רומה. סגל טוען שהיחסים הטובים ששררו לפני כן בין יהודים וקרפתו־רותנים נעכרו בראש ובראשונה בגין טינתם של הקרפתו־רותנים כלפי שכניהם היהודים בעקבות התמורות הפוליטיות והחברתיות בתקופה שאחרי הסכם מינכן ובתקופת הכיבוש ההונגרי. סגל גם מדגיש את התפקיד שמילא חזון "הונגריה הגדולה" כמקור לחורבן יהודי האזור, ובמקביל לרדיפתם של קרפתו־רותנים ובני רומה. סגל מאפיין את הרדיפה ההונגרית של כל שלוש הקבוצות כג'נוסייד. אף שזוהי קביעה מעוררת מחשבה, בעיני כותב הביקורת אין היא משכנעת.

מאמר ביקורת על הספר Paul A. Shapiro, The Kishinev Ghetto 1941-1942: A Documentary History of the Holocaust in Romania’s Contested Borderlands

תקציר

זוהי מונוגרפיה מאת פול א' שפירו על גטו קישינב הכוללת סדרת תצלומים מרשימה, כרונולוגיה של הגטו ושל הכיבוש הרומני בבסרביה ומבחר בן 49 מסמכים – שרבים מהם לא פורסמו עד כה – בתרגום לאנגלית. זהו ספר חובה לכל המעוניינים, ככלות 75 שנה מפרוץ השואה במזרח, לדעת יותר על השואה שחוללו מבצעים רומנים ברומניה ובשטחים שהיו בשליטת רומניה. ספרו של שפירו הוא תוספת חשובה למחקר בנושא. בה בעת הוא מהווה תזכורת לכך שנותרה עוד עבודה רבה בחקר ההיסטוריה של רומניה והשואה.