"אנו עומדים פה, ביומו הראשון של המסע הראשון שיצא לפולין, מטעם רכבת ישראל.
באנו לפולין המרושתת לאורכה ולרוחבה באלפי קילומטרים של מסילות ברזל, כמו היו נימים, ורידים ועורקים החוצים את גופה. מסילות ברזל מחלידות שלפני קצת יותר מ-70 שנה, הובילו מיליוני יהודים לגטאות, מחנות ריכוז והשמדה. מסילות ברזל שחצו בינינו לבינם, מסילות ברזל שתסמלנה לעד את השיטה, הדיוק והקפדנות הגרמנית במכונת ההשמדה שיצרו, בכדי לממש את תכניותיהם השטניות.
באנו רק עכשיו, אולי באיחור.
אולי כבר לפני שנים רבות היינו צריכים לקום ולבוא אל אדמה הזאת ולהכריז 'ישנה רכבת יהודית בארץ ישראל'! רכבת שהוקמה על חורבותיה של אימפריה אחרת שנוצחה, רכבת שעולה וצומחת על מנת לאפשר לעם היהודי להשתרש בארצו, להתפזר בה, להקים משפחות חדשות בכל קצותיה - ימה וקדמה, צפונה ונגבה".
דברים מרגשים אילו נאמרו על ידי נציגי משלחת "רכבת ישראל" בטקס הפתיחה באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה.
ב 26 ביוני 2016 יצאה משלחת של 39 עובדי "רכבת ישראל" במסע הראשון לפולין. המסע יצא בחסות "מסעות מורשת" באגף הנצחה וקשרי קהילה ביד ושם שייעודו הכנה, ליווי והדרכת קבוצות מבוגרים ממקומות עבודה.
חברי המשלחת עברו הכנה מקיפה ומגוונת ביד ושם. במהלך שלושה מפגשים שמעו משתתפי המסע הרצאות על העולם היהודי בין שתי מלחמות עולם, על חסידי אומות העולם ועל קהילת יהודי סלוניקי וגורלם במחנה אושוויץ. המשתתפים סיירו במוזיאון לתולדות השואה, ביד לילד ובאתר יד ושם, וכן צפו בסרט עדות ובנוסף בסרט עלילתי בליווי הרצאות רקע ודיון.
בחמשת ימי המסע ביקרו חברי המשלחת בערים ובעיירות בהן התקיימה בעבר קהילה יהודית פורחת ביניהן ורשה, לובלין וקרקוב, וכן סיירו במחוזות השואה והכאב- בשרידי הגטאות, בקברי אחים ובמחנות ההשמדה.
במפגש הסיכום שמעו חברי המשלחת הרצאה על זיכרון השואה בחברה הישראלית וסיירו ב"שביל המחבר", מיד ושם דרך בית הקברות הצבאי עד לסיום במעמד מרגש לצד קברו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל.
עובדי רכבת ישראל יצאו למסע נוסף לפולין בחודש מאי 2017.
המשתתפים כותבים ביומן המסע שלהם :
יפעת לוי - סמנכ"לית משאבי אנוש
לפני חמש שנים בערך נולד אצלי הרעיון והרצון להוציא משלחת של עובדי רכבת ישראל לפולין.
כבר במהלך תכנון הנסיעה וההכנות אליה היה ברור, כי לא מדובר בנסיעה רגילה לאתר היסטורי, כי הרגש והשכל מתערבבים בזמן השהות שם, והנסתר רב על הגלוי.
וכמו בהכנות בארץ, גם בפולין , הכול מתערבב והשאלות מתרבות, ואפילו מזג האוויר מתעתע, והעומס (בכל המובנים ) גדול. תחושות משתנות, רגשות מעורבים , ואפילו הבלבול מוחלט , אין שום דבר שהוא סדור או ברור. חלפו עברו ימים ואני עדיין מחפשת תשובות לשאלות ההן ולשאלות חדשות שהתעוררו במהלך המסע, נזכרת במקומות שלי היו הקשים ביותר - מיידנק ובירקנאו, ואת המקום המעודד וקרן האור שלי הייתה במסע הזה – המפגש עם חסידת אומות העולם, ומבינה, כי זו לא קלישאה - ששם רואים ומבינים את הדברים אחרת.
אני ממליצה לכל ארגון ומעסיק להשתתף ולקחת חלק פעיל במסע לפולין אשר תרומתו לעובדים, חברי המשלחת, הן ברמה האישי, והן הארגונית, בולטת גם כיום, כשנה לאחר שובנו.
ההתבוננות על החיים בכלל, ועל החיים במדינת ישראל בפרט, משתנה. המסע מעצים ומפתח אותנו כאנשים, כעובדים בארגון המאפשר לנו זאת, כתושבי ואזרחי המדינה, כחברים וכבני אדם, ומאיר שאלות ערכיות ומחייב התמודדות עם עצמנו ועם סביבתנו ברבדים שונים. אין לי ספק כי עובדי רכבת ישראל אשר שבו מן המסע גאים בעצמם, ובמקום עבודתם ומעריכים אותו עוד יותר מקודם.
אתי לויה אוחיון - מנהלת שירותי רווחה , חטיבת משאבי אנוש ולוגיסטיקה
לתחושתי האישית לא ניתן באמת לסכם מסע לפולין. גם משום שהוא איזושהי נקודת פתיחה לתהליכים רבים שעוד מתערבלים בתוכי , וגם משום שהמילים לא יכולות להכיל את הצבעים, הריחות והתחושות המדויקות. ואם הייתי נשאלת באופן אישי , "אז למה בעצם את נוסעת ?" התשובות היו מגוונות ... "בשביל לדעת, להבין", "לראות, להרגיש" , ""בשביל כל מי שהיה שם" - כי זו הייתה ההרגשה המסוימת שנקראת – "אני מוכרחה לנסוע".
המסע לפולין הוא מסע ייחודי, מרגש, מלמד, מפתח ואיכותי. אני חושבת שרובינו, אם לא כולנו, מצאנו במסע משהו בעצמנו, תובנות חדשות וחוויות שלעולם יזכרו. מסע לפולין הוא אבן דרך בחיינו. ואם תשאלנה השאלות למה את נוסעת ומה החשיבות של מסע זה אשיב - "כדי לדעת. לדעת מה עלינו לזכור ולא לשכוח."
עידו דולב - מנהל יחידת השירות | חטיבת נוסעים
אני עידו, בן 36 ועובד ברכבת ישראל, כמנהל שירות.
המסע נולד אצלי כמענה לצורך שלא מומש אף פעם במלואו, משימה מכורח ההיסטוריה המשפחתית והלאומית שיש עליי למלא ולא ברור מתי ואיך.
יצאתי במוטיבציה גבוהה, ערוך ומוכן, לאחר שצרכתי מידע ובניתי ציפייה. רציתי ותכננתי לקבל תשובות לשאלות ה"למה" (בעיקר ל"למה זה קרה" ו"איך") ולהבין יותר – עם שאינו יודע את עברו וכו' וכו'
שבוע אינטנסיבי כל כך. ממשי וחד מאוד במקומות וברגעים ומפוזר עד לא ברור ביכולתי לתפוס את שארע. וכך, מבלי שרציתי, חזרתי אף רחוק יותר מתשובות ברורות. המסע שינה את הדרך בה אני תופס את חיי ומבין את התמונה הגדולה, קשר את מאווי וייעודי בעברי וגרם לי בעיקר לשאול יותר.
חזרתי אותו אדם אך נשארתי עם סימני שאלה גדולים אף יותר, שדווקא אלו הם הגורמים לי להבין את חשיבות עבודתי ומקומי בחברה בישראל.
כמנהל במגזר הציבורי משמעות המסע אף מתחדדת לאור הבנתי את שארע ויכולת השפעתי ומחויבותי כיום כלפי החברה. על כן לדעתי על כל אדם בחברה הישראלית לצאת למסע, לנסות להבין ולענות על שאלות, לגבש תשובות או תובנות.
