איך תכנה ההיסטוריה את היום הזה? דף לימוד
בית כנסת חרב בקניגסבך, גרמניה, לאחר ליל הבדולח, 10 בנובמבר 1938
איך תכנה ההיסטוריה את היום הזה? דף לימוד
בית כנסת חרב בקניגסבך, גרמניה, לאחר ליל הבדולח, 10 בנובמבר 1938
לפני 86 שנים, ב-9 וב-10 בנובמבר 1938, התחולל ברחבי גרמניה הנאצית האירוע האלים אשר כונה לאחר מכן 'ליל הבדולח'. בדף לימוד זה נעסוק בשאלת משמעות הזיכרון של אירוע קשה זה בעזרת מכתבים בני הזמן, עדויות של יהודים שחוו אותו ודבריהם של היסטוריונים.
אהרון ארנולד רוזנפלד, יליד 1870, וינה, כתב לבנו חיים (רוברט) שעלה לארץ ישראל והתגורר בחיפה:
הבית המבורך [בית הכנסת] הותקף, כל החלונות נופצו, הספסלים נשברו, הפרוכת נקרעה לחתיכות וספר תורה הושלך החוצה. כמו כן, כל תכולת בית הכנסת נהרסה, ספרי התורה הושלכו על האדמה ונקרעו, ושלושה ספרים הוצאו עם ארון הקודש. לוחות הזיכרון השחורים על הקירות נשברו. כמו כן [בתי הכנסת] של חסידי בויאן ואמת ושלום הוצתו, גם בשטאט-טמפל פרצה דליקה... ובבית יוסף הכל נהרס.
לאחר "ליל הבדולח" כתב הרב ד"ר לויער ממנהיים אל הרב ד"ר יצחק אונא, רבה של מנהיים, שעלה שלוש שנים קודם לכן לארץ ישראל והתגורר בירושלים:
בס"ד, יום ד', כ"א בכסלו תרצ"ט (14.12.1938).
אדוני הנכבד, חבר יקר נ"י [נרו יאיר]!
זה עתה קבלתי את מכתבך היקר מיום י"א בכסלו. כבר מזמן הייתי כותב לך, אך "ליבי בל עמי", ועדיין לא אוכל לעצור כוח כדי להעלות על הכתב כל מה שהתרחש באותו יום שחור - "ממש חורבן הבית". אני יודע רק מה שאירע אצלי. אחרים יודעים מה קרה עוד בעיר. בשעה 6 בבקר של יום 10 בנובמבר, כשעמדתי להתלבש, נשמעו שלש יריות תותח כסימן של שעת האפס לקראת…
שמעון שלנו וכן העוזרת היהודית שלנו נכנסו לבהלה. הרגענו אותם. באותו רגע שמענו חבטות חזקות ופריצת דלתותיהם של ביתנו ושל בית הכנסת, קולות ניפוץ וריסוק בבית התפילה, שם נופץ הכול לרסיסים, אפילו לוחות השיש לפני ארון הקדש נופצו, ספרי התורה נגררו החוצה ונשרפו. בני אדם (ביטוי זה אינו הולם) עברו וצחקו כפי שנאמר "שחקו עלינו".
טלפנתי לקונסול שלי. הוא הבטיח לי עזרה, אך היא לא באה. טלפנתי פעמים אחדות למשטרה, שהבטיחה עזרה גם היא, אך לשווא. לבסוף ענתה לי המשטרה שאין ביכולתה להגן עלי כי אין לה די אנשים ועלי לשאת בגורלם של שאר היהודים.
למטה בחצר השתוללו הפורצים והאספסוף במדים. לא יכולנו לצאת מן הבית. בית הכנסת, חדר הלימוד וכו' כבר נחרבו. ברחוב לפני חנותו של מר אופנהיימר נשרפו לעינינו ספרים וספרי תורה. ...
אנחנו עם כמה בחורי ישיבה נשארנו עוד כלואים. השלמנו את גורלנו ואמרנו את "השמות", ויחד אתנו ילדינו. שמעון הוסיף עוד "אבינו מלכינו קרע רוע גזר דיננו"... מה לעשות עתה? שני בתי כנסת נחרבו, כמעט כל חברי מועצת בית הכנסת נעצרו ונשלחו לדכאו...
לעיתים אני מעלה על זכרוני את נבואת ירמיהו (י"ב ט"ו): "וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ".
מאז צאתי ממנהיים נודדת שנתי בלילות... הקהילה היהודית נשברה. "ה' ירחם". יהי רצון הקב"ה לשלוח לנו גואל צדק!".
י' אונא, למען האחדות והייחוד, משנתו וחייו של הרב יצחק בן מוהר"ר משה אונא, ירושלים, תשל"ה, עמ' 157-159.
הנס רייכמן, ממנהיגי הקהילה היהודית בגרמניה, תאר בכתביו דיווחים שקיבל במשרדי הקהילה ואת המשמעות שנתן לאירועים בזמן התרחשותם:
מרחבי הארץ מדווחים כי בכפרים שוב מתלקחות פעולות של יחידים. מנפצים חלונות ראווה, מבהילים אנשים בלילה מדירותיהם, בתי כנסת ובתי קברות מושחתים, ונראה שהרחובות הם שוב אזור ציד מותר. ...
בקסל עדרים פראיים חדרו לבית הקהילה ולבית הכנסת, הרסו את הריהוט, השליכו את תיקי הקהילה לחצר וגרמו נזקים כבדים כל כך לבית הכנסת ולבית הקהילה, עד שהמשטרה נאלצה לסגור אזור ברדיוס גדול סביב שני המבנים. לא נודע על שום מניע למעשה. באותם לילות נעשו מעשי עוולה דומים גם בקהילות יהודיות קטנות במחוז ... לשווא התקשרו למשטרה שתפעל נגדן. היא הגיבה בתירוצים קלושים.
... עדיין לא ברור לנו, עדיין לא יכול להיות לנו ברור, שאקציה [פעולה] מסוימת "התפוצצה" כאן בטרם זמנה, אבל ההסתה של החודשים האחרונים היא חומר נפץ מסוכן, שסופו להשתחרר בהתפוצצות מתוכננת מראש.
הטלפון הראשון הגיע שוב מבראון: "שמעת מה קרה? בתי הכנסת בוערים. אני בא עכשיו מפרינצרגנטן שטרסה (prinzregentenstrasse). ליוותי לשם את בני. בית הכנסת עולה בלהבות וחלונות הראווה של החנויות היהודיות שראיתי נופצו". ...
[אדון פאלוט] מדווח שבית הכנסת באסן עולה בלהבות, ושבמחוז קורה "אותו הדבר". הוא מוסיף כי גם באופן כללי המצב גרוע מאוד.
"איך תכנה ההיסטוריה את היום הזה?" שואל פוקס.
[עניתי:] "עשרה באב, אבל היום עוד לא נגמר".
הנס רייכמן, אזרח גרמני ויהודי נרדף. פוגרום נובמבר ומחנה הריכוז זקסנהאוזן. בעריכת גיא מירון. יד ושם, 2018.
צבי אבירם שנולד בברלין שבגרמניה סיפר בעדותו:
ואני מתקרב לבית הכנסת הגדול אורניינבורג שטראסה. [רחוב] זה היה פאר של בתי הכנסת. רצו לשרוף את בית הכנסת ומכבי האש כיבו את האש. אני רואה את זה, ואני כבר לא יכול להישאר שם. אני רץ הביתה, כולי רועד בכל הגוף, ובוכה, ומסתכל אם מישהו רודף אחרי. אני מגיע הביתה ופורץ בבכי וצועק לאמא: אמא, אמא, הם שורפים הכל, הם שורפים הכל. זה היה נורא. איזה הרגשה יש לילד, ילד בן 11, יהודי, שוראה את זה, מה הוא חושב? מה הוא יכול לחשוב? ... למה הם עושים דבר כזה? איך הוא יכול בכלל להבין את העולם?
הלכתי על המדרכות כשזכוכיות מתנפצות מתחת לרגלי. ברחוב הסמוך, פזננשטראסה, עלה באש בית הכנסת העתיק ביותר בברלין. על כל המדרכה מול בית הכנסת עמד המון חוגג שהביט בשריפה כשהוא מריע וצוחק. הלהבות האירו את השמים. כל מה שרציתי היה להסתלק משם. להסתלק משם.
סוזן נוילנדר (17), גרמניה, מבעד לעינינו, יד ושם, 2004, עמ' 57.
Fisher, Josey G. The Persistence of Youth: Oral Testimony of the Holocaust, Greenwood Press, New York, 1991
עדויות נוספות:
שריפת ספרי התורה היתה מעשה מכוּון שהתרחש בפומבי ובמופגן בכל רחבי גרמניה; ...
בעיני הגרמנים בשנת 1938 ייצג התנ"ך בין השאר את המסורות והעבר של היהדות והנצרות; ולכן בשריפת ספרי התורה ביטאו הנאצים את תפיסתם בהתייחס לזמן ולמקורות ההיסטוריים. ...
בעיני הנאצים היו היהודים סמל למקורות שצריך היה לעקור משורש כדי שגרמניה החדשה תוכל לקום. רעיון היהודי כמחזיק במקורות – באלה של ההווה, של העבר ושל העתיד, של המודרניות, של האומה ובסופו של דבר של האנושות – היה הבסיס לרצון לשלוט בזמן, ולחלום אשר אפשר את רדיפת היהודים והשמדתם.
אלון קונפינו, בשביל הזיכרון, יד ושם.
"השם שניתן ליממת הטרור היה "קריסטלנכט", ליל הבדולח ... בעבור מבצעי ההרס שיקף השם את תחושת הניצחון והבוז שלהם כאחת; ניצחון על מה שהרסו, צחוק למחשבה על צליל הזגוגיות המנופצות. אולם כל יהודי בגרמניה נתקף באותו ליל פחד ומצוקה. ...
ליל הבדולח שימש פתיחה לחורבנו של עם שלם, ודוגמה למה שיכול לקרות כשחברה נופלת לאינסטינקטים השפלים ביותר שלה."
מרטין גילברט, ליל הבדולח, ידיעות ספרים, 2005, עמ' 8.