תצוגת השחרור

גואש על נייר, 71.5x46.8 ס"מ
לבקובסקי מתאר את רחוב יאטקובה כמקום שומם והרוס ובכך מעורר געגועים לעולם שהיה ואיננו עוד. ההריסות מהוות עדות דוממת לגורלה המר של הקהילה היהודית של וילנה בתקופת השואה ומזכירות את תרבותה העשירה לפני המלחמה.

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם

דיות על נייר, 29.5x39.5 ס"מ
כאשר חזר הכטקופף לוורשה לאחר השחרור, מצא בה הרס וחורבן אותם תיעד ברישומיו. האותיות העבריות מעל הקשת מימין מרמזות על החיים היהודים שנהרסו. תיאור עיי החורבות מבטא גם את מצוקתו הנפשית של האמן ומבליט את תחושת הבדידות שחש לאחר השואה.

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם

גואש על נייר 37.8x55 ס"מ
כאמן מלחמה בחיל האוויר הקנדי, אבא בייפסקי תיאר בנוף כמעט מופשט ומונוכרומטי את אימת מראות ערימות הגופות שגילה עם שחרור המחנות. הגופות הכחושות והאקספרסיביות הופכות לצורות מפורקות דוממות הנעלמות אל תוך האופק החשוך. בכך מבטא האמן את ההלם שאחז בו ואת חוסר יכולתו לתפוש את הזוועה והיקף הרצח.

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם

עיפרון, דיות ומגוון על נייר, תרומת אלכסנדר אולר, 29.6x21 ס"מ
דוד אולר, ניצול אושוויץ, מתאר את עצמו כחוש ועייף נתמך על כתפו של חייל אמריקאי. עיניו העמומות מביעות תמיהה על ההכרזה ש"הכל נגמר עכשיו". השאלה שכתב האמן בכותרת: "האם זה חלום?" מדגישה את פליאתו.

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת אלכסנדר אולר

צבע-מים וגואש על נייר, תרומת האמן, 47x62.5 ס"מ
בק הצעיר מתבונן ברגישות בפליטים ניצולי השואה הרבים סביבו. גברים, נשים, וילדים מחוסרי כל המצטופפים יחדיו תחת מחסה של מבנה מזדמן. הם עטופים בשמיכות כאשר רכושם הדל ארוז בשק נדודים. תנוחות הדמויות וצבעוניותן הקודרת משדרות ייאוש ולאות.

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת האמן

גואש על נייר, תרומת האמן, 35.7x26.8 ס"מ

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת האמן

עיפרון על נייר, 20.5x13 ס"מ
אולומוצקי מתעדת ברישום את הרגע שבו היא זוכה לשוב ולישון במיטה לאחר שנתיים במאסר במחנות. רזה ותשושה, אולומוצקי בת ה-26 אוגרת כוחות במיטה עם כריות ומצעים, בחדר המקנה לה רוגע ופרטיות.

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת האמנית

עיפרון צבעוני וצבע-מים על נייר, 10x15 ס"מ

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת האמן

עיפרון צבעוני וצבע-מים על נייר, 10x15 ס"מ

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת האמן

עיפרון צבעוני וצבע-מים על נייר, 10x15 ס"מ
סטפן (שמחה) כהן, ניצול אשוויץ, המוכר בשם העט תומס גבע, שולח לאושוויץ ביוני 1943, שם שובץ לעבודות כפייה בפלוגת הבנייה בלבנים. עם פינוי המחנה בינואר 1945 שולח לגרוס־רוזן ומשם לבוכנוולד. באפריל 1945 שוחרר בידי אנשי צבא ארצות־הברית. על תחושת השחרור כתב: "כאילו נולדנו מחדש. [...] לא ידעתי מעולם מה פירוש הדבר להיות חופשי. הייתה זו התחלה של חיים חדשים, עולם חדש, עידן חדש". בעודו חולה ותשוש, צייר במחנה במשך כשבועיים סדרת רישומים המתעדים את מאסרו.

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת האמן

טכניקה מעורבת, 23x24x20 ס"מ
זהו יומנה של ליזֵֵלוֹטֶֶה וַַלץ (1990-1922 לערך, שוויץ) עובדת רווחה שליוותה קבוצה של נערים במחנה הסגר רפואי בגורניגל לקראת הגעתם לבית הבראה ריינפלדן־צוגרברג בשווייץ. לאחר הפּרֵֵדה מהם הכינה יומן זה ובו תיעדה את רשמיה מהתקופה ומהיכרותה עם הנערים. ביומן שמרה איורים, תצלומים, גזרי עיתון ושירים, שהיא אספה וכן גם ציורים שיצרו ונתנו לה הנערים, בהם גם ציוריו של תומס גבע, שהעתיקה בקפידה: "התקופה שחלפה הותירה תמונות מזעזעות חתומות בנשמות [הנערים]. אלה מהם שהיו מוכשרים אמנותית מצאו כך הקלה. [...] סטפן כהן [תומס גבע] צייר את כל החוויות שלו. הוא נתן לי את החוברת שלו ורשות להעתיק את הכל. גם הצבעים מדויקים"

קומת האמנות ע"ש מושל, אוסף האמנות, יד ושם
תרומת אמילי אייסמונד וּולטר פיסטר, שווייץ