בראיון ליד ושם ירושלים סקר ד"ר זילברקלנג יותר משני עשורים בתפקיד ואת הדרך שבה נעשה כתב העת מקור מוביל של מחקרים בנושאים הקשורים לשואה.
במה עסקת לפני כניסתך לתפקיד העורך הראשי של "יד ושם - קובץ מחקרים", ומה היו היעדים שהצבת לקידום כתב העת?
ביוני 1996, כאשר נכנסתי לתפקיד עורך כתב העת, הייתי דוקטורנט באוניברסיטה העברית וההיסטוריון של פרויקט פיתוח המוזיאון החדש של יד ושם. לאחר שהשלמתי את כתיבת הפרוגרמה ההיסטורית-הרעיונית עבור המוזיאון החדש שנפתח ב-2005, החלפתי את ד"ר אהרן וייס בתפקיד עורך ראשי של יד ושם – קובץ מחקרים. זה היה לאחר שעבדתי במשך עשר שנים כעורך-המשנה של and Genocide Studies Holocaust בעריכתו של היועץ האקדמי של יד ושם פרופ' יהודה באואר. מן ההתחלה הצבתי לכתב העת יעדים מסוימים, כמו חיזוק הפרופיל הבין-לאומי והמוניטין האקדמי שלו, ולצורך מימוש היעדים האלה הנהגתי תהליך ביקורת עמיתים קפדני ובין-לאומי שבו ארבעה או חמישה קוראים למאמר היו לנורמה המקובלת. מספר החוקרים ברחבי העולם שאני בקשר איתם הגיע למאות רבות, ורבים מהם הגישו מאמרים ומאמרי ביקורת. ב-23 השנים האחרונות הוגשו לכתב העת יותר מ-1,000 מאמרים, אשר הוגשו בתריסר שפות ונכתבו בידי מחברים מכ-30 מדינות בשש יבשות. פחות מ-25 אחוז מהם פורסמו - עובדה שמשקפת את הסטנדרטים הגבוהים שלנו.
דבר אחד ברור: התפקיד הזה הציב אותי בחוד החנית של חקר השואה בעת שנעשו כמה מפריצות הדרך הגדולות בתחום הזה. יכולתי למלא תפקיד חשוב בהפצת ידע אקדמי ברמה הגבוהה ביותר ותובנות אנליטיות על השואה ב-35 כרכים באנגלית ובעברית שכללו 390 מאמרים (213 מחקרים, 146 ביקורות ו-31 מאמרים שניתחו את עבודתם של חוקרים שנפטרו לא מכבר) העוסקים בנושאים רבים - קורפוס עבודה חשוב שאני ויתר חברי המערכת של כתב העת יכולים לשאוב ממנו סיפוק רב.
כיצד הרחיב "יד ושם – קובץ מחקרים" את היקפו במשך השנים?
בתקופת כהונתי הרחבנו את גבולות הזמן והמקום של יד ושם – קובץ מחקרים, ופרסמנו מאמרים שעסקו בקשת רחבה של תחומים, בהם היסטוריה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, תולדות האמנות, הנצחה, ספרות, מוזיקולוגיה, פילוסופיה, תיאולוגיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. הנהגתי מדור חדש ובו מאמרי ביקורת מעמיקים על ספרי שואה חשובים שראו אור - עד היום 146 מאמרים מאת יותר מ- 110 מבקרים על 176 ספרים שפורסמו בשפות רבות. הוספתי גם מבוא בכל גיליון, הנהגתי כללי סגנון בית, עדכנתי את עיצוב העטיפה, ובשנת 2007 עברנו לפורמט חצי-שנתי. אנחנו גם מפרסמים הרבה יותר חומר ויזואלי - עשרות רבות של תצלומים, מפות, טבלאות וכדומה - אשר העשירו את הדיון האקדמי שלנו.
מהם האתגרים ומקורות הסיפוק שמצאת בתפקיד הזה?
האתגרים ומקורות הסיפוק הם רבים. כמה ממקורות הסיפוק ברורים. הראשון שבהם הוא צוות יוצא מן הכלל שהידע הקולקטיבי והתובנות מעוררות ההתפעלות של חבריו חייבו אותי להיות ערני וממוקד. עוד מקורות סיפוק בולטים הם ההזדמנות ללמוד באופן תדיר (אפילו ממאמרים שלא התקבלו), הקשרים הרבים שקשרתי ופיתחתי במהלך השנים עם חוקרים אחרים בכל העולם, והשיחות המעמיקות הרבות שהיו לי עם חוקרים. הסיוע למחברים לערוך ולשפר את מאמריהם היה מאתגר ובדרך כלל גם מספק מאוד. שילוב הערות הלקטורים וזיקוקם לכדי סיכום ברור ומועיל של הערות עבור המחבר הוא חלק חשוב מהעבודה. כל המאמרים שפרסמנו הרוויחו מהתהליך הזה. זה מתקשר גם לעובדה שיד ושם – קובץ מחקרים מתפרסם בשתי שפות (כל מאמר מופיע באנגלית ובעברית). במהלך התרגום והעריכה אנו מוצאים באופן בלתי נמנע אי-התאמות, לפעמים משמעותיות, שלעתים קרובות מחזירות אותנו למחבר לצורך הבהרות. במקרים רבים חשפנו טעויות במקור שהמחברים לא הבחינו בהן והיו אסירי תודה על כך. העבודה האינטנסיבית שלנו הניבה מאמרים טובים ומדויקים יותר.
כיצד התפתח חקר השואה מאז נכנסת לתפקיד?
בשנות התשעים של המאה הקודמת נפתחו ארכיונים בברית המועצות לשעבר ובמדינות אחרות, ובעקבות כך החלו להתפרסם מחקרים שהשתמשו בתיעוד שהיה בהם. כתוצאה מכך יכולנו לפרסם מאמרים פורצי דרך רבים, כמו יומנים מימי השואה שעד כה לא היו ידועים, ומאמרים על יחסם של פולנים כלפי יהודים בשואה, על פעולות האיסוף והשילוחים של יהודים ממערב אירופה ועל כל מיני היבטים של השואה שכמעט לא היו ידועים – על ברית המועצות, סלוניקי, פינלנד, מנהיג צלב החץ פרנץ סלשי, הפטריארך הרומני-אורתודוקסי והמנהיג הפוליטי מירון כריסטאה, תפקידה של פורטוגל בהלבנת זהב נאצי גנוב, ההתייחסות לשואה של מוזיאונים למלחמת העולם השנייה במדינות קומוניסטיות לשעבר, ועוד. רבים מהמאמרים האלה והממצאים שנחשפו בהם ממשיכים להדהד ולעורר דיון. למשל, מאמרים שעסקו ביחס של אוכלוסיות מקומיות ליהודים במהלך השואה ולאחריה. כמן כן פורסמו שני כרכים של יד ושם – קובץ מחקרים בשפה הרוסית כדי להנגיש מחקר חשוב לאוכלוסייה דוברת רוסית.
לאן לדעתך יפנה חקר השואה בעשור השלישי של המאה ה-21?
קשה לנבא. יש הרבה נושאים שממתינים למחקר יסודי. למשל, רוב הקהילות טרם נחקרו וחסרים גם מחקרים על אזורים רבים. גם עבודת הכפייה, שיש לה מקום מרכזי בחוויה היהודית בשואה, היא עדיין נושא פתוח באופן יחסי. אני יכול למנות עוד נושאים רבים שעדיין לא נחקרו ביסודיות, והרבה שאלות בסיסיות שעדיין אין לנו תשובות מספקות עליהן. כך או כך, אני בטוח בדבר אחד: עדיין יש הרבה מה לחקור והרבה דברים שאנחנו עוד לא מבינים, ורב הנסתר על הגלוי. חוקרים יזדקקו לשנים רבות כדי לעבור על מאות מיליוני הדפים של התיעוד הרלוונטי, ועוד הרבה שנים נוספות כדי שנעכל את מה שהתיעוד הזה מספר לנו. אני בטוח שהיורשת שלי, ד"ר שרון קנגיסר-כהן (מנהלת מרכז דיאנה ואלי זבורובסקי לחקר תוצאות השואה והשלכותיה במכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם) תאמץ את האתגר הזה, תסייע בהנהגת סטנדרטים גבוהים אף יותר ותפרסם עוד מחקרים רחבי טווח בתחום חקר השואה.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 91.
![ד"ר דוד זילברקלנג](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/styles/main_image/public/Resize of David Feb 14.JPG?itok=FQIUhNFa "ד"ר דוד זילברקלנג")
![ד"ר דוד זילברקלנג](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/Resize of David Feb 14.JPG "ד"ר דוד זילברקלנג")
