המכתב האחרון של ליאו כהן נמצא בתוך יומן הפעילות של "שאלה ברנרדינה" – בית ילדים יהודי שפעל בימי המלחמה בעיר שרדון בשווייץ והתנהל על פי ערכים יהודיים וצופיים. במסגרת המבצע הלאומי "לאסוף את השברים" נמסרו לאחרונה ליד ושם שני יומנים של סוזן טייב-לוי לבית מרבורגר, חברת צוות בית הילדים. ביומנים, שהיו סגורים שנים רבות, היו גזירי נייר מודבקים שהצריכו טיפול במעבדת השימור של יד ושם. "בזכות מצבן הטוב של המחברות, היו מעט פעולות שימור, כמו תיקון קרעים, הדבקה של מגזרות שהתנתקו ויישור קפלים", הסביר עובד במעבדת השימור. "במחברת הפעילות היו גזרי נייר, שסוזן השתמשה בהם להמחשה מעניינת לילדים, והאתגר המרכזי היה שימור גזרי הנייר שלא ימשיכו להיקרע".
ליאו כהן, יליד ליבק בגרמניה, היגר ב-1933 לפריז. ב-1936 הוא התחתן עם רחל לבית שלוס, שהיגרה אף היא מגרמניה. נולדו להם שלושה ילדים: נעמי (1938), אריאל (1940) ואביבה (1944). מימיו הראשונים בצרפת היה ליאו פעיל בהנהגת תנועת הצופים היהודים בצרפת (EIF), והוביל את ההנהגה הרוחנית של התנועה. הוא חינך לערכים יהודיים ולאהבת הדת וארץ ישראל, וכן לימד עברית והקים את מקהלת הצופים ששרה ניגונים דתיים ושירי ארץ ישראל.
ב-1939 גויס כהן ללגיון הזרים, ולאחר שחרורו עבר עם משפחתו למואסק ומשם לחווה בלוטרק. לאחר התבוסה של צרפת במלחמה הקימה תנועת הצופים מערך הצלה ומסתור בדרום צרפת, ולאחר כיבוש הדרום היא הקימה גם מערך למאבק מזוין. ב-2 במאי 1944 הוברחו רחל ושלושת הילדים לשווייץ, ואילו ליאו נשאר בצרפת והמשיך בתפקידו כמנהיג רוחני. שבועיים אחר כך הוא נתפס כשניסה להבריח קבוצת צעירים. הוא נחקר בידי הגסטפו ונשלח לדרנסי. משם הוא גורש למזרח בשילוח האחרון מדרנסי לאושוויץ, ושם נרצח. בנובמבר 1944 נערכה בבית הילדים "שאלה ברנרדינה" פעולה שהוקדשה לו. בתיעוד הפעולה ביומן נכתב: "מכתב הפרידה מאת מנהיגנו היקר ליאו כהן שנסע ליעד בלתי ידוע".
היומנים, וכן אלבום תצלומים של בית הילדים, נמסרו ליד ושם בידי רֶמי טייב, בנה של סוזן (דפים מתוך היומנים מוצגים באתר האינטרנט של יד ושם בשפה הצרפתית). סוזן, ילידת ברלין, עזבה את גרמניה ב-1933 עם הוריה, אחיה ז'אק ויוסף ואחותה הקטנה איבון. המשפחה נדדה בהולנד ובצרפת עד שהתיישבה בטולוז, שם הצטרף ז'אק למחתרת הצרפתית. במאי 1944 הוברחו סוזן, הוריה ואחיה הקטנים לשווייץ. תחילה עבדה סוזן כמטפלת אצל כמה משפחות, אבל אביה חשש שבתו תתקשה לשמור על אורח חיים יהודי עקב עבודתה אצל נוצרים. הוא סיפר לה על "שאלה ברנרדינה", שהיה ביתם של כ-30 ילדים יהודים, רובם פליטים מצרפת וגרמניה.
סוזן בת ה-16 הצטרפה אפוא לצוות של בית הילדים. היא השתמשה בניסיונה כחניכה ומדריכה בתנועת הצופים היהודים בטולוז: "טיפלתי בילדים וארגנתי להם פעילות בקבוצות גיל שונות, משלוש עד חמש-עשרה", היא סיפרה בעדותה. "ארגנתי לילדים פעילות בשיטת הצופים, כפי שהייתי עושה בעבר בתור מדריכת צופים. בכל יום ראשון קיימנו פעולות 'עונג שבת' כולל שירים, משחקים וטיולים בסביבה. יצאנו לשוט באונייה באגם לרגלי הר מונט פלרין [...] מראה מרשים, ובחורף אפילו יפה יותר כשהיה מכוסה בשלג. החלקנו עם מגלשיים מעץ, ובקיץ שחינו באגם ועשינו פיקניק. זה היה נפלא. בכל פעם שאפשר היה ללכת, יצאנו לשחייה עם הילדים. זאת הייתה חוויה גדולה עבור הילדים, ואני ידעתי איך להסתדר איתם. בחורף עשינו פעולות בבית וגם בסביבה. היו לנו חיים יפים".
לאחר המלחמה חזרה סוזן לצרפת. ב-1968 היא עלתה לישראל וב-2010 הלכה לעולמה. כשמסר לאחרונה את הפריטים ליד ושם, אמר רמי טייב לאורית נוימן, ראש מדור איסוף וקטלוג באגף הארכיונים:
"זהו יום השנה של אמי. אני מאוד מתרגש. אחי ואמי נפטרו וראיתי מה קורה כשמפנים בית. חששתי שכך יהיה גם עם המחברות של אמא. לכן החלטתי שכדאי שהמחברות יישמרו ביד ושם לדור הזה ולדורות הבאים".
עד ינוראר 2019, תרמו 11,800 בני אדם ליד ושם 265,000 פריטים, בהם 153,000 מסמכים, 101,000 תצלומים, 4,644 חפצים, 719 יצירות אמנות ו-185 סרטי מקור במסגרת המבצע "לאסוף את השברים". לתיאום פגישה ניתן לפנות למוקד "לאסוף את השברים": 02-6443888 או collect@yadvashem.org.il
יד ושם מפעיל את מבצע ”לאסוף את השברים” בתמיכת משרד ירושלים ומורשת.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 88.
