יד ושם יזם את פרס הספר כדי לעודד מחקר פורץ דרך בתחום השואה. הזוכים נבחרים בידי חבר שופטים בין-לאומי בראשותו של פרופ' דן מכמן, ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה והמופקד על הקתדרה לחקר השואה ע"ש ג'ון ניימן ביד ושם. בחבר השופטים השנה כיהנו גם פרופ' קונרד קוויט (המוזיאון היהודי בסידני, אוסטרליה); ד"ר סוזנה היים (המכון להיסטוריה בת זמננו, גרמניה); פרופ' דינה פורת, היועצת האקדמית הבכירה ביד ושם; וד"ר יעל נידם-אורביטו, מנהלת מכון המחקר. טקס הענקת הפרס נערך באירוע מקוון בשפה האנגלית במעמד תורמי הפרס בריאן ולי יופה ובני משפחתם, וכלל דברי ברכה מפי יושב ראש יד ושם דני דיין ומפי נציג המשפחה בריאן יופה, וכן סקירת פרסומיהם של כלת וחתן הפרס והרצאות של השניים.
ספרה של פרופ' אדלר, העוסק בפליטים היהודים-פולנים ששרדו בשואה בפנים ברית המועצות, בוחן במבט מקיף את התהליך שהציל רבים מהם ובו מצאו את עצמם יהודים-פולנים בברית המועצות. "הספר מציג תמונה מקיפה ורגישה של גורל הפליטים ששרדו בשולי ברית המועצות מנקודת מבטם ובכך הוא מרים תרומה חשובה לחקר השואה", הסביר פרופ' מכמן. "זהו הספר הראשון הבוחן במחקר מעמיק כיצד שרדו פליטים יהודים-פולנים את המלחמה בברית המועצות, והוא מספר את סיפורם מזווית ראייתם האישית".
"כתוצאה מהחלטתם לברוח אל פנים ברית המועצות, שהתקבלה לעתים קרובות בחיפזון ותמיד ללא ראיית הנולד, רוב שורדי המלחמה היהודים-פולנים נעלמו למעשה הן מההיסטוריה הן מהזיכרון", קבעה פרופ' אדלר בהרצאתה. "עד שהם השתלבו מחדש במה שנשאר מהחברה היהודית-פולנית, נדחקו סיפורי ההישרדות שלהם לשוליים לעומת סיפוריהם של אלה שחוו את השואה. איזו תמונה הייתה מתקבלת לו נכללו חוויותיהם ביוזמות ההיסטוריות והמנציחות שלנו? איזו משמעות הייתה מתקבלת לו הורחב טווח ההישרדות כדי לכלול קבוצה זו?"
ספרו של ד"ר שאלתיאל תורם תרומה משמעותית להבנת השואה בסלוניקי בפרט וביוון בכלל. הוא בוחן את העמדות וההתנהלות של הארגונים היווניים המרכזיים – הכנסייה, בתי המשפט, האוניברסיטה המקומית, האיגודים המקצועיים, הצלב האדום – ושל היהודים עצמם הן בסלוניקי הן באתונה. "לאחר ההקדמה המתודולוגית", העיר פרופ' מכמן, "פותח ד"ר שאלתיאל את ספרו בתיאור הרס בית הקברות היהודי בסלוניקי אחרי המלחמה, מהלך המתואר כאקט שהמשיך את שאירע בשנות השואה בכך שהוסיף להיעלמותה המוחלטת כמעט של הקהילה היהודית המפוארת והחיונית שחיה במקום. זה היה ביטוי לנטילת אנושיותם של המתים בכלל, אך באופן סמלי יותר, זה היה אקט של מחיקת זכר הנוכחות היהודית באתר מרכזי בעיר".
"ספר זה הוא פרי עשר שנות מחקר ונובע מפרויקט אישי שבא להבין מה אירע בעיר הולדתי סלוניקי במלחמת העולם השנייה, במיוחד בכל הקשור לקהילה היהודית הגדולה וההיסטורית שלה", הסביר ד"ר שאלתיאל. "רציתי לחקור כיצד הגיבו המוסדות העיקריים של העיר תוך התפתחות הדרמה של היהודים, והתוצאות לא היו מעודדות כלל. בעוד שנמסרו דיווחים מדויקים על האירועים וניתוחים של התוצאות הטרגיות, העמדה הרווחת הייתה עמדה של שתיקה. המצפן המוסרי שלהם היה די מבולבל, ואינטרסים קצרי טווח הועמדו בראש סדר העדיפויות".
דני דיין הודה למשפחת יופה על תרומתה לפרס ועל ידידותה רבת השנים עם יד ושם. "יש שוני בין שני הספרים, אך הם חולקים נושא משותף", קבע דיין.
"האחד עוסק בקהילה אשכנזית, והאחר בספרדית; האחד בוחן את גורל השורדים, והאחר עוסק בקהילה שחוסלה לחלוטין בשואה; אך שניהם מראים לנו שאנו עוסקים באירוע אחד, בתופעה אחת, בטרגדיה בעלת התגלמויות רבות המאוחדות בידי התוכנית השטנית של גרמניה הנאצית להכחיד את העם היהודי כולו".
בהרצאותיהם הודו שני הזוכים ליד ושם על התפקיד המרכזי שמילא בהתפתחות מחקריהם האקדמיים. "שנת מחקר ביד ושם הייתה קריטית לפרויקט זה", אמרה פרופ' אדלר, "לכן קבלת הפרס היא בעלת משמעות מיוחדת עבורי''. "ליד ושם היה תפקיד מכריע במחקרי", העיר ד"ר שאלתיאל, שזכה במלגת דוקטורט מיד ושם ב-2012" .במשך השבועיים ששהיתי בקמפוס בירושלים, תוך שאני מנצל את משאבי הספרייה והארכיונים הנרחבים שלו, הייתה לי גם ההזדמנות הייחודית לדון בטענות המרכזיות של התזה שלי [שעליהן מבוסס הספר] ולהתייעץ עם הפרופסורים מכמן ו[היועצת האקדמית הבכירה] דינה פורת, כמו גם [החוקר הבכיר במכון המחקר] ד"ר דוד זילברקלנג, וכל המפגשים האלה הניעו אותי להמשיך במחקר שלי".
"פרס יד ושם לספר מחקר הופך את אירועי העבר לעדכניים", אמר התורם בריאן יופה.
"מידע חדש וסיפורים המבוססים על עובדות ממשיכים להפיח חיים ותקווה בטרגדיה של העבר. הם מחדשים את הסיבות להקמתו של יד ושם [...] העבר הוא ההווה, וזיכרונו המתמשך הוא גם העתיד. אני מודה למחברים על שהפיחו חיים ביד ושם ובכל מה שהוא מייצג".
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 97.
