במהלך מלחמת העולם השנייה, וביתר שאת בשנים שלאחריה, התעלמו שלטונות ברית המועצות ממידע על הטרגדיה היהודית הייחודית שהתרחשה בזמן המלחמה בכל רחבי אירופה, כולל בברית המועצות, ואף פעלו באופן יזום להסתרתו. להשתקה הזאת, שכללה מניעת כניסה לארכיונים הסובייטיים, הייתה השפעה עצומה על חקר השואה, ובין השאר היא אילצה חוקרים במערב לכתוב את תולדות השואה במזרח תוך הסתמכות על מסמכים גרמניים, והביאה לכך שלאחר המלחמה התמקד חקר השואה בגטאות ובמחנות ההשמדה הנאציים בפולין, ובמיוחד באושוויץ. גם המלחמה הקרה, וכן האנטישמיות הסובייטית החריפה לאחר המלחמה, תרמו להסתרת מידע מהימן על השמדת היהודים בשטחי ברית המועצות. היסטוריון הקולנוע ג‘רמי היקס הצביע על כך שלמעשה לא היה תיעוד ויזואלי של השואה בשטחי ברית המועצות - שואה שבוצעה ברובה בירי - וכך קרה שרק לאחר התפרקות האימפריה הסובייטית החלו חוקרים לחבר היסטוריה מקיפה יותר של השואה בשטחים שנכללו בעבר בברית המועצות.
בהקשר הזה, הסדרה בת תשעת הפרקים בעקבות השואה הלא ידועה מרחיבה מאוד את הזיכרון הקולקטיבי של השואה, תוך שהיא ממשיכה את המסורת של קלוד לנצמן בסרטו המונומנטלי שואה (1985). במאי הסדרה, בוריס מפציר, הוא קולנוען ישראלי ואסיר ציון לשעבר, שביים במהלך הקריירה רבת ההישגים שלו יותר מ-30 סרטים והפיק יותר מ-200 סרטי תעודה.
מפציר וצוותו חושפים אירועים שעד כה לא היו חלק מהזיכרון הקולקטיבי של השואה. ”אין כמעט חומר ארכיוני מוסרט מן האזורים שבהם צילמתי“, מסביר מפציר. ”הסיבות העיקריות לכך הן איסור של משרד התעמולה הנאצי על צילום מעשי זוועה, בהתאם לפקודה מפורשת שניתנה בדצמבר 1941, וכן העובדה שארכיוני הסרטים הסובייטיים ואמצעי ההפקה וההפצה של הסרטים בברית המועצות נמצאו תחת פיקוח הדוק של הממשלה. החלטתי ללכת בדרכו הקולנועית של לנצמן, דרך של ריאיון ניצולים ומקומיים לא-יהודים שהיו עדים לזוועות, וכן של היסטוריונים וארכיונאים, על רקע מראות עדכניים של הערים, העיירות ואתרים אחרים שבהם בוצעו הרציחות“.
התוצאה היא ייצוג קולנועי מפורט ומקיף של השואה בברית המועצות לשעבר, תוך הדגשת מורכבותה והשוני המהותי בינה לבין רצח ההמונים המתועש במחנות ההשמדה, אשר היה לסמל הדומיננטי של השואה בתודעה הגלובלית לאחר המלחמה. ”משימתי הייתה מורכבת עוד יותר בגלל העובדה שעסקתי ביסודות", מוסיף מפציר.
”היה עלי להסביר מה קרה, היכן קרה, מי היו הקורבנות ומי ביצעו את הפשעים. לנצמן, לעומת זאת, סיפר סיפור שהוביל לנקודת סיום אחת ידועה מאוד: מחנות ההשמדה".
ב-2013 השלים מפציר את תפקידו ביד ושם כראש מדור ברית המועצות לשעבר של פרויקט איסוף שמות קורבנות השואה. מאז התמסר להפקת הסדרה בעקבות השואה הלא ידועה שצולמה בליטא, לטביה, אוקראינה, ביילורוסיה, רוסיה, מולדובה ורומניה.
”כל פרקי הסדרה מסתיימים בקרדיט המביע את תודתי העמוקה לאנשי יד ושם, מקור הידע וההשראה שלי“, אומר מפציר.
הסרט התשיעי והאחרון בסדרה, תעלומת הספר השחור, מבוסס על פרסום באותו שם שנערך בידי הסופרים היהודים הסובייטים איליה ארנבורג ווסילי גרוסמן. הסרט מציג שפע של מסמכים, עדויות וחומרי ארכיון נוספים, ומאיר כמה מן הסיבות שבגללן סיפור הרצח של היהודים בברית המועצות לשעבר לא היה מוכר לקהל הרחב ואף הושתק במידה רבה.
כל סרטי הסדרה זמינים לצפייה ישירה בכל העולם באמצעות אתר הפרויקט וערוץ היוטיוב שלו, וכולם, כולל חומרי הגלם של הסדרה שצולמו בידי מפציר וצלם הקולנוע רון כצנלסון, הופקדו במרכז הצפייה של יד ושם
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 95.
