"במשך הקריירה האקדמית שלי התעניינתי מאוד במגוון נקודות מבט אפשריות על העבר הלא רחוק", מסבירה ד"ר פישר. "במיוחד נמשכתי לגישות החברתיות והתרבותיות-היסטוריות, והייתי סקרנית לגבי הקשרים הפנימיים והמתחים בין נרטיבים היסטוריים ולאומיים שונים בתוך אירופה ומחוצה לה. בעת לימודי לתואר שני בין-תחומי בבית הספר ללימודים סלביים ומזרח אירופיים התמחיתי בתולדות רומניה – המיעוטים שלה ואזורי הספר שלה.
"עבודתי הנוכחית בנושא ההנהגה היהודית ברומניה בשואה נולדה מתוך סקרנות לגבי מגוון סתירות לכאורה ופער מחקרי מובחן. מה שבולט במיוחד הוא שבעוד שיש מחקר רב על השואה ברומניה וקיימות ראיות רבות לפשעים שבוצעו, אירועים אלה מתוארים לעתים ככאלה שנשכחו, שהיו לא ידועים או שהושתקו. מציאות של אנטישמיות והכחשת שואה ומזעורה ברומניה שלאחר המלחמה ואף לאחר התקופה הקומוניסטית תרמה ללא ספק למצב זה. אך אני סבורה שהאופי הייחודי של יחסי הכוחות ברומניה בזמן המלחמה והשואה, שהוליד הן צורות ייחודיות של רדיפה הן הזדמנויות ייחודיות להישרדות, הוא עוד סיבה לפרדוקס הזה".
אכן, ההיסטוריה של רומניה בשואה היא כשלעצמה מלאת סתירות. מצד אחד, הנהגת המדינה הייתה אחראית לרצח של יותר יהודים מכל בעלת ברית אחרת של גרמניה הנאצית, ורומניה הייתה שנייה רק לגרמנים בתחום ההריגה (בין 280,000 ל-380,000 בני אדם). מצד שני, מספר היהודים ששרדו בשואה ברומניה עולה במספרים מוחלטים על מספר היהודים ששרדו בכל מדינה אירופית אחרת, ובתום המלחמה הייתה הקהילה היהודית ברומניה השנייה בגודלה באירופה (אחרי ברית המועצות). זאת ועוד, רוב המנהיגים היהודים הרומנים שרדו בשואה, ומוסדות יהודיים רבים המשיכו לפעול במדינה במהלכה.
היעד העיקרי של מחקרה של ד"ר פישר הוא לחקור בשיטתיות כיצד התמודדו מנהיגים יהודים ומוסדות עם סוגי הדיכוי המשתנים וכיצד הגיבו להם. הוא בוחן את האסטרטגיות, הטיעונים והבריתות שהם פיתחו ויישמו בתקופה שבין 1938 ו-1948, וכן את האמונות, את האידיאולוגיות ואת הא-סימטריות בכוח המגוונות שקבעו והגבילו את האופציות שלהם.
כעמיתת מחקר ביד ושם יכלה ד"ר פישר לבחון מקורות ממגוון רחב של ארכיונים. "התצהירים והמסמכים האישיים של דמויות מפתח יהודיות-רומניות היו שימושיים במיוחד", היא אומרת. "אוסף פילדרמן, לקט עצום של מסמכים שנאספו בידי וילהלם פילדרמן, המנהיג היהודי-רומני הבולט ביותר בתחילת המאה ה-20 ,הוא משאב מיוחד במינו. עוד מציאה מרתקת הייתה ריאיון שנערך עם המזכיר האישי של פילדרמן, צ'רלס גרובר".
בהרצאת עמיתת המחקר שלה הבליטה ד"ר פישר את שתי הדמויות האלה ואת נקודות המבט והאסטרטגיות המשתנות שלהן לגבי המשטר הרומני, ובפרט כלפי הרודן הרומני יון אנטונסקו. הסבירה ד"ר פישר:
"כדי להבין את הפרדוקס של יהדות רומניה בשואה, יש לבחון מי היו מנהיגי יהדות רומניה, כיצד הם פעלו, עם מי הם פעלו ועם אילו דילמות מעשיות ואתיות ספציפיות הם התמודדו במצבים המשתנים של המלחמה".
ד"ר פישר בחנה עצומות שנשלחו למנהיגי רומניה בזמן המלחמה (נוהג נפוץ בארצות שונות ברחבי אירופה). כדוגמה היא מציגה עצומה אישית במיוחד ששלח פילדרמן אל מרשל אנטונסקו באוקטובר 1941 ומגנה את גירוש יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה. "זהו מוות, מוות, מוות של אנשים חפים מפשע שאינם אשמים בדבר פרט להיותם יהודים", הוא כתב. האומץ ושיעור הקומה של פילדרמן מובנים לגמרי בעצומה זו, כמו גם האופי האישי של המשטר וכיצד האמינה המנהיגות היהודית שאפשר לשכנע או לתמרן אותו לנתיב שונה. "העובדה שלעצומה לא הייתה כל השפעה מיידית אינה רלוונטית כאן", העירה ד"ר פישר. "מה שחשוב הוא התפיסה של כוחה והשפעתה של המנהיגות היהודית, שיכולה להיות המפתח לפתרון הפרדוקס הרומני".
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 96.
