ימים אחדים לאחר תחילת מבצע ברברוסה נכבשה העיר ביאליסטוק – אחד המרכזים היהודיים הגדולים והתוססים בצפון-מזרח פולין, שעד אז הייתה תחת כיבוש סובייטי – בידי יחידה של הוורמאכט וגדוד המשטרה 309 .עד מהרה החל במקום פוגרום, שהידרדר בתוך שעות אחדות לכדי טבח המוני. מאות יהודים – גברים, נשים וילדים – נדחפו לתוך בית הכנסת הגדול במרכז העיר. לאחר מכן הוצת בית הכנסת בנפט וברימוני יד, ואנשי גדוד המשטרה השיכורים והמצוידים במכונות ירייה הקיפו את הבניין כדי למנוע כל אפשרות של בריחה ממנו. יותר מ-2,000 יהודים קיפחו את חייהם במהלך אותו יום בביאליסטוק.
יחידת הלימוד החדשה מגלה שאפשר לחשוף את הרבדים השונים של האירוע באמצעות בדיקת הבחירות האישיות והפעולות של היחידים שהיו מעורבים בו. כדוגמה מובא סיפורו של יוזף ברטושקו, "גוי של שבת" שהתגורר מול בית הכנסת, ובזמן הטבח ניסה לסייע ליהודים הלכודים בעזרת סימני ידיים מחלונו. הוא משמש כאחת הדוגמאות המעטות של תושבי ביאליסטוק הלא-יהודים שניסו להגן על שכניהם היהודים, בעוד שרבים מן התושבים הלא-יהודים קיבלו בברכה את הגרמנים ולעתים אף סייעו להם בפעולותיהם הרצחניות.
יחידת ההוראה אינה עוסקת אך ורק בקורבנות ובמצילים המקומיים, אלא בוחנת גם את מבצעי הפשע: למשל, קצין המשטרה סגן בוקס, אשר עדים דיווחו לאחר מעשה כי השתתף באופן פעיל בשריפת בית הכנסת ו"חייך כל העת" כאשר עשה זאת. וזאת בניגוד לקצין ורמאכט אלמוני, אשר עדי ראייה סיפרו כי ניסה לרסן את האלימות, וצעק כלפי אחד השוטרים ש"יניח לאזרחים חסרי מגן, שכנגדם שום מלחמה אינה מתנהלת".
מעדויות שונות עולה כי אין יסוד לטענות שהשמיעו לימים המעורבים באירוע, שלא הייתה להם ברירה אלא "למלא פקודות", וכי גם לפני מבצעי הפשע עמדה האפשרות לפעולה עצמאית.
אם כך, בחינת היחידים והחלטותיהם באותו יום מעלה תהיות: כיצד ייתכן שהתפתחה דינמיקה רצחנית שכזאת בתוך שעות ספורות בלבד? מה הניע אזרחים פולנים למסור את שכניהם היהודים לידי מבצעי הפשע הגרמנים? מדוע היו כאלה מבין המבצעים הגרמנים שהחליטו – בגלוי או בסתר – להתרחק מן האירועים הרצחניים? רק מאות ספורות מתוך יותר מ-50,000 יהודי ביאליסטוק שרדו בשואה. נואשים ושרויים בטראומה הם התפזרו לאחר המלחמה בכל העולם וניסו לבנות חיים חדשים. כמעט 60 שנה לאחר מכן הודה בן מידלר, אחד הניצולים שהתגורר אז בארצות הברית, כי "עדיין קשה לי לצחוק". המאבק של השורדים לחזור לחיים לאחר המלחמה עומד בניגוד חריף לאופן שבו המשיכו המבצעים את חייהם. לאחר המלחמה הצליחו רבים מהם לחזור ללא קושי רב אל מסלול חייהם שמלפני המלחמה. רק מעטים מהם נידונו למאסר במשפט שהתקיים ב-1968, ועד 1973 כבר שוחררו. נוכח הנתונים האלה, יחידת הלימוד עוסקת גם בשאלה מדוע מעטים כל כך ממבצעי הפשע היו מוכנים לקבל על עצמם את האחריות למעשיהם באותו יום גורלי.
היחידה פותחה בסיוע ICHEIC וקרן משפחת אדלסון.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 95.
