"ורשה 7 במאי 1943, אני צאלק פרחודניק, מהנדס-אגרונום המייצג יהודי משכיל ממוצע ]...[ אין זו עבודה ספרותית מכיוון שאין לי שאיפות ולא כישרונות כאלה. אין אלה תולדות יהדות פולין מאחר שחסרים לי נתונים לשם כך ]...[ זהו יומנו של יהודי ובני משפחתו היהודית. לאמיתו של דבר, זהו וידוי חיי, וידוי כן, אמיתי, ורק חבל שאינני מאמין שאלוהים מוחל עוונות. אשתי בלבד, מכל בני האדם, הייתה יכולה להעניק לי מחילה, למרות שלא הייתה צריכה לעשות זאת. אבל היא לא חיה. אובדנה נגרם במידה שווה על ידי הוונדליזם הגרמני ועל ידי קלות דעתי. על כן מבקש אני לראות את יומני כווידוי שלפני המוות. אינני משלה את עצמי. במוקדם או במאוחר גם גורלי יהיה כגורלם של כל יהודי פולין". מתוך יומנו של צאלק פרחודניק
משפחת פרחודניק הייתה משפחה יהודית אמידה מאוטבוצק, עיירת מרפא ונופש בנפת ורשה. אשר, אבי המשפחה, הקים וניהל בית מלאכה לכובעי נשים והגיע להישגים כלכליים. בניו, פסח ובצלאל (צאלק), הוכשרו כמהנדסים באוניברסיטת טולוז בצרפת. ב-1938 נישא צאלק לאנה (אניה) לבית נוספלד, שבית הקולנוע המקומי "אואזה" היה בבעלות משפחתה. בתם היחידה אטלי (אטושקה) נולדה ב-1940. לאחר הכיבוש הגרמני סירב צאלק להצטרף למנגנון היודנראט. אבל בהמשך, כדי להימנע מגירוש למחנה עבודה, הצטרף למשטרה היהודית בגטו אוטבוצק. צאלק ארגן לבתו בת השנתיים מקום מסתור, אך לא הספיק להעבירה לשם. בהתאם למסרים שקיבל הוא היה משוכנע שמשפחתו לא תיפגע בזכות תפקידו.
במהלך האקציות של אוגוסט 1942 גורשו אחותו של צאלק, רחלה פרוינד (לבית פרחודניק), אשתו אנה ובתו אטלי לטרבלינקה ונרצחו שם.
צאלק בן ה-26 ראה עצמו אחראי למותן של אשתו ובתו, ל"אובדן שנגרם במידה שווה על ידי הוונדליזם הגרמני ועל ידי קלות דעתי", כפי שכתוב ביומנו.
בדצמבר 1942 הגיע צאלק למחבוא בצד הארי של ורשה, שם הוסתר עם הוריו. האח הבכור, פסח, הצליח עוד קודם לכן לברוח לברית המועצות. אשר, שהיה בעל מראה ארי, עזב את המסתור וחי בגלוי בזהות בדויה על מנת לדאוג לפרנסת אשתו ובנו. האב נתפס ונרצח בספטמבר 1943 .אשתו שרה ובנו צאלק החזיקו מעמד במסתור כמעט עד שחרור ורשה, אך נהרגו בזמן דיכוי המרד הפולני באוקטובר 1944.
במקום המסתור שלו בוורשה חיבר צאלק במשך שלושה חודשים, בין מאי לאוגוסט 1943, כרוניקה שבה תיעד את החיים בגטו אוטבוצק ואת חיסול הגטו. את הכרוניקה הפקיד בידי עורך דין פולני שסייע למשפחה. את היומן, ובו תיאור חייו במסתור בשנה שלאחר מכן, הסתיר זמן קצר לפני מותו בסיוע אישה פולנייה שעבדה בבית המשפחה לפני המלחמה, ובידיה הפקיד גם את צוואתו. הצוואה עשתה איתה את הדרך למחנות העבודה בגרמניה וחזרה לפולין - וכך הגיעה לידיו של פסח, אחיו של צאלק, היחיד מבני המשפחה הקרובה שנשאר בחיים. בעקבות גילוי הצוואה פעל פסח לקבל לידיו את כתביו של אחיו, ובהמשך - גם על מנת לפרסם אותם. הכתבים אכן פורסמו בישראל תחת הכותרת התפקיד העצוב של התיעוד: יומן מחבוא. היומן זכה להדים גם בחו"ל, שם פורסם בשפות שונות.
עותק המקור של הצוואה נמסר ליד ושם במסגרת המבצע "לאסוף את השברים", יחד עם אוסף מקיף של מסמכים ותצלומים. אם היה היומן בגדר מצבה על רצח אשתו ובתו של צאלק, אוסף המסמכים והתצלומים שהגיע עתה ליד ושם הוא התשתית למצבה, התיעוד לשטף החיים לפני המלחמה ולצוואתו של יהודי צעיר שחש שסיכוייו לשרוד הולכים וקטנים. מוסר החומר, אשר רשף, בנו של פסח פרחודניק, היה "שמח שכל המסמכים יהיו יחד".
"הכרתי כל דבר – ידעתי על היומן ועל הצוואה של צאלק. אבא היה איש פרקטי: הוא מאוד רצה שהיומן יתפרסם. היה חשוב לו שנדע [מה קרה שם]. מבחינתי, זוהי ההיסטוריה שלי".
מאז תחילת מבצע "לאסוף את השברים" לפני כעשור, כ-14,850 בני אדם תרמו ליד ושם יותר מ-338,600 פריטים; בהם כ-198,500 מסמכים, יותר מ-121,100 תצלומים, כ-5,885 חפצים, 800 יצירות אמנות וכ-210 סרטי מקור. החומר המתקבל עובר תהליך קפדני של רישום, שחזור ושימור, ומונגש בהדרגה לעיון הציבור. למידע נוסף: 02-6443888, collect@yadvashem.org.il
יד ושם מפעיל את מבצע "לאסוף את השברים" בתמיכת משרד ירושלים ומורשת.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 97.
