אחת המטרות המרכזיות של בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה היא ללוות פרחי הוראה ולהנחות אותם כיצד ללמד את נושא השואה על-פי חלוקה גילאית, מגזרית ודיסציפלינרית. שתי הנחות עומדות בבסיס התפיסה הזאת ופיתוחה. הראשונה היא שכל מורה הוא קודם כל איש חינוך, וככזה ראוי שיהיו לו הכלים לדבר על נושא השואה מתוך אמונה ביכולתו להוביל שיח חינוכי-ערכי בונה. שיח מעין זה אינו רואה את תכלית המפגש החינוכי בעיסוק ברצח, אלא בהתמודדות עם הצדדים השונים של מציאות השואה (הקורבנות היהודים, העומדים מן הצד, הרוצחים ומשתפי הפעולה). נכון הדבר שהנושא עולה בעיקר לקראת ימי זיכרון שונים, אבל גם אז צריך לדעת מה אומרים ומה לא, ובעיקר איך אומרים.
הנחת היסוד השנייה היא כי מורים, וודאי אלה המלמדים בכיתות הגבוהות, מזוהים ומזדהים עם תחום הדעת שלהם, ועל כן אך טבעי שיסתכלו על המציאות מבעד למשקפיים שתחום זה מספק להם.
במובן הזה, החיבור האינטרדיסציפלינרי בין זיכרון השואה ותחום הדעת של המורה מחייב אותנו להתאמה רגשית, ערכית ונושאית לצרכיו הרחבים של המורה, בהנחה שהלה בתורו ייצור בהמשך התאמות מדויקות יותר לתלמידיו הספציפיים.
בהתאם לכך נעשו במהלך שנת הלימודים תשפ"א יוזמות אחדות שביקשו לממש את תפיסת העולם הזאת ולמנף אותה. המטרה בפנייתנו למכללת וינגייט הייתה להעמיק בתפקידו הרגשי והערכי של הספורט בחיי היומיום של היהודים שחיו תחת הכיבוש הנאצי. בעשותו כן ניתח צוות מדור מכללות במחלקה להכשרת מורים בישראל את המושג ספורט מן הבחינה הערכית וחיבר את סך חלקיו מחדש כך שיותאם לעולם החינוך הגופני. אנשי הצוות ראו יחד עם פרחי ההוראה כיצד תנאי הקיצון של תקופת השואה מחדדים את מקומם של הערכים העומדים מאחורי פעילות ספורטיבית (התמדה, כוח רצון, עבודה למען הקבוצה ועוד), ודנו עמם כיצד הללו עשויים להיות רלוונטיים לחייו של התלמיד.
דוגמה נוספת לעשייה פדגוגית מעין זו הייתה פעילותנו עם פרחי הוראה במקצועות המדעים במכון ויצמן. במפגש זה ניסה צוות המדור לעורר בקרב המורים והתלמידים הן חשיבה על הערכים שמאפשרים את עולם המדעים (חשיבה ביקורתית, חשיבה רציונלית, שקדנות ועוד) הן חשיבה על האופן שבו המדעים יכולים להשפיע על תחומים כמו מוסר וחברה. מפגש בין מאורעות ספציפיים בסיפור השואה לבין המדעים המדויקים יכול להעצים את תחום הדעת ולהבהיר את גדולתו. דוגמה אחת שניתן לחשוב עליה היא מחקר הרעב שנעשה בידי רופאים יהודים בגטו ורשה. בדומה לשיח סביב החינוך הגופני, גם כאן ניתן להעמיק ביכולתו של המדע לאפשר לאדם להחזיק בצלם האדם גם כאשר הוא נמצא בתהום הנשייה.
"לא האמנתי שניתן ליצור חיבורים כל כך משמעותיים בין הוראת הכימיה לבין מאורעות השואה", אמרה מורה אחת שהשתתפה במפגש. "כל חיי עסקתי במדעים, ומעולם לא חשבתי שיש חיבור כל כך חזק בינם לבין היסטוריה, הוראה ומוסר. זה יכול להיות מאוד משמעותי עבור התלמידים, וליצור בהם מחויבות לזיכרון השואה".
"תלמידי בתי הספר בתחומי המדעים לא תמיד עוצרים לחשוב על דרכי המחשבה שהוקנו להם ועל המשמעויות של הידע אותו צברו בבית הספר", מסבירה מנהלת המחלקה להכשרת מורים בישראל שרית הוך-מרקוביץ. "לטענתנו, המפגש בין תחומי המדעים לבין מאורעות היסטוריים מסוימים בתקופת המשטר הנאצי והשואה יכול לעורר עניין רב ונקודת מבט חדשה, רלוונטית ורעננה הן על המקצוע הן על זיכרון השואה".
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 97.
