ללשכתו של הארכיבישוף היווני האורתודוקסי יואקים אלכסופולוס וסיפר שהגרמנים ציוו עליו להתייצב למחרת היום עם רשימה של כל יהודי וולוס. הרב פסח הפציר בארכיבישוף לברר מה כוונתם של הגרמנים. הארכיבישוף פנה לקונסול הכבוד הגרמני, ותשובתו הייתה שטוב יעשו היהודים אם יעזבו מיד את העיר. הארכיבישוף כתב מכתב לראשי הכפרים, לאנשי המחתרת ולאנשי הכמורה בבקשה לסייע ליהודים להימלט בכל דרך.
בזכות שיתוף הפעולה הזה נמלטו היהודים ונפוצו להרים. טרם עזיבתם באו יהודים רבים לארכיבישוף והפקידו בידיו את חפצי הערך שלהם. כ-130 איש שנשארו בוולוס נעצרו בלילה שבין 24 ל-25 במרץ 1944, אך רוב בני הקהילה שמנתה 900 נפשות ניצלו. כאשר חזרו לאחר השחרור, פרסם הארכיבישוף הודעה הקוראת לכל מאמיניו להשיב ליהודים את חפציהם ואת ספריהם.
גם בפירנצה שבאיטליה נחלץ רב הקהילה, הרב נתן קאסוטו, לעזרתם של בני הקהילה והפליטים הרבים שהגיעו לעיר. רכוב על אופניו, היה הרב עובר מבית לבית ומפציר ביהודים להסתתר מחוץ לעיר, בכפרים נידחים ובמנזרים. פנייתו לארכיבישוף אליה דלה קוסטה הולידה שיתוף פעולה ייחודי בין רב הקהילה לבין הארכיבישוף של העיר. דלה קוסטה פנה לאנשי הדת הכפופים לו ולמנזרים ורתם אותם לרשת ההצלה. בעדותו סיפר האב צ'יפריאנו ריקוטי שהארכיבישוף הפקיד בידו מכתב למנזרים "שרבים מהם לולא המכתב אולי לא היו פותחים את שעריהם". בסוף 1943 בעקבות הלשנה נתפסו רבים מחברי ועד ההצלה. הרב קאסוטו נתפס ושולח לאושוויץ, וחברי הרשת היהודים האחרים ירדו למחתרת. על אף הסכנה קיבלו עליהם אנשי הכמורה והנזירות אחריות מלאה להמשך הפעילות, ומאמצי ההצלה בפירנצה, שהחלו בזכות שיתוף הפעולה בין הרב לארכיבישוף, נמשכו עד סוף הכיבוש הגרמני, ובזכותם ניצלו מאות יהודים ואפילו אלפים.
הרב אלי בלוך מאלזס הגיע עם פרוץ המלחמה לפואטיה והחל לסייע לפליטים הרבים שהגיעו לאזור ולעצורים במחנות. כך פגש באב ז'אן פלורי שהיה הכומר של הצוענים במחנה פואטיה. בקיץ 1942, עם תחילת השילוחים, חברו השניים לפעילים יהודים אחרים ופעלו להברחת ילדים יהודים מן המחנות ולמציאת מקומות מסתור. לאחר שהרב בלוך נעצר בפברואר 1943, ביקר אותו האב פלורי במחנה וקיבל ממנו את המפתחות לשולחן הכתיבה שלו כדי לסלק מסמכים מרשיעים. הרב עצמו לא הצליח להציל את בתו שלו, וב-17 בדצמבר 1943 שולחו בני הזוג אלי וז'ורז'ט בלוך ובתם הקטנה מרים לאושוויץ ונרצחו. כפי שקרה בפירנצה, הכומר המשיך את פעולת ההצלה גם לאחר ששותפיו היהודים נעצרו או ברחו. כאשר העניק יד ושם את התואר חסיד אומות העולם לאב פלורי, כתב אביו של הרב אלי בלוך, הרב יוסף בלוך:
"האב פלורי היה ידיד נאמן של בננו [...] איפה שהרב לא היה יכול לפעול למען יהודים מסכנים נרדפים או כלואים, האב פלורי הוא שלקח את מקומו".
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 83.
