אחד הסרטים הבולטים בנושא ההצלה הוא הבלתי נראים (קלאוס רפלה, 2017, גרמניה), השוזר יחד עדויות של ניצולים וסצנות דרמטיות כדי לגולל את סיפורם של ארבעה צעירים יהודים גרמנים, ששרדו בברלין בזהות "ארית" עד סוף מלחמת העולם השנייה. במאי הסרט סיפר לעובדי מרכז הצפייה ביד ושם כיצד האשימו אותו בניסיון "לרכך" את תחושת האשם של הגרמנים בכך שהציג על המסך את מה שבאמת היה היוצא מן הכלל: סיפורים על מצילים גרמנים מכל שכבות החברה. רפלה השיב לספקנים שכוונתו הייתה דווקא להבליט את העובדה שמעשים כאלה היו היוצאים מן הכלל, תוך הדגשת העובדה שהיו אנשים טובים, אמנם מעטים, גם באחת השעות האפלות ביותר של האנושות.
הדרמה ההיסטורית אשתו של שומר גן החיות (ניקי קארו, 2017, ארצות הברית) מבוססת על רומן של דיאן אקרמן ומספרת את סיפורם של יאן ואנטונינה זבינסקי. ד"ר זבינסקי, אינטלקטואל והומניסט ידוע ופעיל במחתרת הפולנית האנטי-פשיסטית, היה מנהל גן החיות של ורשה, ויזם יחד עם רעייתו את הפיכת הגן למקום מקלט עבור יהודים רבים בזמן המלחמה (ב-1965 העניק יד ושם לבני הזוג תואר חסידי אומות העולם). הסרט עושה שימוש בשחזורים קודרים של החיים תחת הטרור הנאצי בגטו ורשה, שכמעט לא זכו לתיאור ראוי בסרטי דרמה. הבמאית גם מציגה את היהודים הנמלטים מן הנאצים ברגישות, כדמויות מועצמות ולא כקורבנות חסרי אונים, וכמי שמסוגלים לפתח מערכות יחסים בעלות משמעות ביניהם וגם עם מציליהם.
הבנקאי של המחתרת (יורם לורסן, 2018, הולנד) הוא דרמה היסטורית המבוססת על סיפור חייו של ואלרבן ואן האל, שמימן את המחתרת ההולנדית במלחמת העולם השנייה לאחר שהיה עד לדיכוי הברוטלי של היהודים ושל הולנדים אחרים תחת הכיבוש הנאצי. הסרט הוא מותחן קצבי, המעוצב במיומנות רבה ועוסק באנשים הגונים המעזים לקחת את גורלם בידם כדי לקדם את ניצחון הטוב על הרע. הסרט קטף ארבעה פסלי "עגל הזהב" (האוסקר ההולנדי), בהם פרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקן הטוב ביותר, וייצג את הולנד בתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בתחרות פרסי האקדמיה ה-91. הסרט מופץ כיום בנטפליקס.
שני סרטים בנושא מצילים אשר יצאו לאחרונה, אבל טרם הופצו בארץ, כבר זכו לשבחי מבקרי הקולנוע. The Birdcatcher (רוס קלארק, 2019, נורווגיה) מתאר את הידידות שנרקמת בין אסתר, נערה יהודייה, ואקסל, נער בן גילה הסובל משיתוק מוחין ובן למשפחה התומכת בכובשים הנאצים. אקסל, שמשפחתו מתנכרת אליו בגלל מוגבלותו, מוצא מכנה משותף דווקא עם מי שלימדו אותו לשנוא. "אין זה רק סיפור על מלחמת העולם השנייה, מדובר בסיפור אוניברסלי וכזה הרלוונטי כיום יותר מאי פעם ב-50 השנים האחרונות", אומר במאי הסרט רוס קלראק. ”למרבה הצער, אנו עדים לתופעות המזכירות את התקופה לפני מלחמת העולם השנייה. כדאי לעסוק שוב בסיפורים האלה. אני מקווה שאנשים יפנימו את המסר".
The Light of Hope (סילביה קואר, 2018, ספרד) מגולל את הסיפור המדהים של אליזבת אידנבז, אחות משווייץ שסייעה בהצלת חייהן של מאות נשים הרות וילדיהן שברחו ממלחמת האזרחים בספרד ומאימי מלחמת העולם השנייה באמצעות בית היולדות שלה בעיר הצרפתית אלן. פרופ' אלחנדרו באר, בעל הקתדרה על שם סטפן ס’ פיינשטיין ומנהל המרכז ללימודי שואה ורצח עם באוניברסיטת מינסוטה, ציין: "יש להבליט את הלקחים שאנו לומדים מאותה התקופה. היה כל כך הרבה רוע – ואור בתוך הרוע [...] בדמויות של אנשים כמו אידנבנז אפשר למצוא ערך ייחודי ומאחד. ניתן ללמוד מהן כל כך הרבה".
הצגת הסרטים האלה – וסרטים דומים להם – בתוך הקשרם ההיסטורי חשובה ביותר. סיפורים אלה חייבים להישמע, ובו בזמן יש ללמד את הציבור כמה הם נדירים, ובכך כמה הם עוד יותר מיוחדים וראויים לציון.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 90.
