"התצלום: אין הוא יודע לומר מה שהוא מניח לנו לראות?"
רולאן בארת
גורמים שונים עסקו בתיעוד ויזואלי במלחמת העולם השנייה: הנאצים הבינו את כוחה של תקשורת ההמונים ואת התועלת שהם יכולים להפיק ממנה לצורך קידום התעמולה שלהם. הם הבינו את כוחה של המדיה ואת יכולתה ליצור דימויים להמון. הדמוקרטיות המערביות נזקקו לתיעוד החזותי הן כדי להציג לציבור שלהן את פשעי המשטר הנאצי (ועל ידי כך להצדיק את הגיוס הטוטלי ואת הקורבנות הרבים שגבתה המלחמה) הן לצורך המשפטים שתכננו לערוך לפושעי המלחמה הנאצים בסיום המלחמה. ואכן, התיעוד החזותי שימש את התביעה במשפטים ההם, ושימש אחר כך גם לחינוך מחדש של האוכלוסייה הגרמנית הכבושה ברוח ערכי הדמוקרטיה.
בניגוד לכך, עבור היהודים היה הצילום חלק מאסטרטגיית הישרדות – המטרה הייתה להמחיש לגרמנים את יעילות הניהול העצמי של הגטו היצרני, ולשכנע אותם שהוא משרת את צורכיהם. הם צילמו גם במחתרת כדי לתעד את המראות הקשים בגטו, את העוני, הרעב, המחלות והמוות, ולמסור אותם הלאה. הנריק רוס, צלם בגטו לודז', העיד: "מכיוון שבתפקידי הרשמי הייתה לי מצלמה, יכולתי להנציח את כל התקופה הטרגית שעברה על גטו לודז'. עשיתי זאת בידיעה שאם אתפס, אני ומשפחתי נעונה וניהרג".
התיעוד החזותי הוא אחד הגורמים החשובים בעיצוב התודעה ההיסטורית של השואה. לצד התיעוד הארכיוני של אירועי התקופה והמחקר בנושא, תרם התיעוד החזותי ידע על השואה, והשפיע על אופן ניתוחה והבנתה ועל האופן שבו נחרתה בזיכרון הקולקטיבי.
דימויים השאובים מהתיעוד החזותי היו לסמלים קולקטיביים של השואה. תצלומים וסרטים שימשו ראיות במשפטי נירנברג ובמשפטים שנערכו לאחר מכן לפושעי מלחמה גרמנים נאצים. משפט אייכמן בראשית שנות השישים וחשיפתו הרבה בתקשורת עוררו עניין רב בוויזואליה של השואה. תצלומים, סרטים עלילתיים, סרטי תעודה, תערוכות ותוכניות לימוד בנושא השואה נוצרים בהשראת החומרים החזותיים ומתבססים עליהם.
ב-24 בינואר 2018, לקראת יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קורבנות השואה, נפתחה ביד ושם תערוכה חדשה ושמה "הבזקי זיכרון: צילום בתקופת השואה". בתערוכה המיוחדת הזאת, הראשונה מסוגה, מוצגים קרוב ל-1,500 אימג'ים (דימויים), הכוללים תצלומים, אלבומים, יומנים ודפי עיתון. כמו כן יש בתערוכה, המוצגת בביתן התערוכות המתחלפות ביד ושם, 16 מסכים שעליהם מוקרנים 13 סרטים.
טקס הפתיחה נערך בבית הכנסת של יד ושם, מרחק צעדים אחדים מביתן התערוכות. "תערוכה ייחודית ומרשימה זו מזמינה אותנו לראות דברים מזווית שונה ומנקודת מבט חדשה", אמר יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו. הוא הדגיש כי הצעירים של היום מרבים לצלם, לשתף ולעבד תמונות, ולאור התופעה הזאת הזמין אותם לצפות בתצלומים מתקופת המלחמה. "בעידן שבו אנו חיים, התרגלנו לחשיפה בלתי פוסקת למידע חזותי. כולנו נעשים שותפים פעילים ליצירתו של מידע חזותי ולצריכתו. המראות המצולמים מוזרמים ומרושתים וממלאים את עולמנו החזותי. מנקודת מבט זו אני רואה את התצלומים הארכיוניים המוצגים בתערוכה ייחודית זו. ככל שאני מתבונן בתצלומים, מתחזקת תחושתי שלבני דור ה'סֶלפִי' התערוכה מזמנת חוויה מיוחדת ושונה מזו שהיו חווים מבקרים ומתבוננים בני דורות קודמים [...] צילומי התערוכה הזו מצריכים התבוננות שקטה ומעמיקה, ומאפשרים אותה. לא די 'להבין' את התצלומים הללו במישור הקוגניטיבי; ניתן ונחוץ לחוש אותם".
ד"ר דניאל עוזיאל, ראש מדור התצלומים באגף הארכיונים של יד ושם ויועץ היסטורי לתערוכה, הרחיב את היריעה:
"התערוכה מכוונת בראש ובראשונה לשכל ולא ללב", אמר. "היא דורשת מהצופים מה שנדרש מהיסטוריונים - להבין את ההקשר".
התערוכה "הבזקי זיכרון" מציגה במבט ביקורתי כזה תיעוד מצולם מתקופת השואה, תוך הפניית זרקור לנסיבות הצילום ולתפיסת עולמו של הצלם המתעד, ותוך התייחסות לנקודת מבטם השונה והייחודית של הצלמים היהודים כקורבנות השואה. אוצרת התערוכה ומנהלת אגף המוזיאונים והמערך למבקר ויויאן אוריה:
"מעשה של צילום הוא תחילתו של תהליך ולעולם לא סופו. למצלמה ולכוחה המניפולטיבי יש עוצמה אדירה והשפעה מרחיקת לכת. השימוש בחומר חזותי שהוא תעודה היסטורית מחייב מבט ביקורתי המייחס חשיבות ראשונה במעלה לפרטי העובדות, לבחירת נושא הצילום ולנקודת המבט של הצלם המתעד. כאשר מדובר בתיעוד חזותי שמשמש גם מסמך היסטורי אנו מחוייבים להתייחס למרכיבים אלה. בניגוד לשני הגורמים האחרים, הצילום היהודי מבטא חמלה, אמפתיה והזדהות עם קורבנות השואה".
"הבזקי זיכרון: צילום בתקופת השואה" מתקיימת בתמיכתם הנדיבה של סעדיה וסימי כהן.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 85.
