במשך קרוב ל-50 שנות השלטון הסובייטי בבלרוס לא נודע דבר על התנגדות יהודית בנובוגרודק וביער נליבוקי – יער סמוך שבו פעל מחנה המשפחות המפורסם של האחים ביילסקי עד שחרור האזור ביולי 1944. כל זה השתנה באופן דרמטי בשני העשורים האחרונים, לא מעט בזכות עבודתה המסורה של תמרה ורשיצקאיה.
בתום לימודיה באוניברסיטת מינסק החלה ורשיצקאיה לעבוד כמורה לאנגלית וגרמנית. ב-1988 חל בחייה מפנה שהיה עתיד להשפיע באופן לא צפוי וחסר תקדים על ההוראה וההנצחה של השואה בבלרוס. בגלל הסיכונים הבריאותיים הכרוכים במגורים במאזיר, קרוב לאתר אסון הכור הגרעיני בצ'רנוביל, עקרו ורשיצקאיה, בעלה ובתם לנובוגרודק, כ-150 קילומטר ממערב למינסק, שם הוצע לה להיות מנהלת המוזיאון להיסטוריה וללימודים אזוריים. "זה היה בזמן פירוק ברית המועצות", נזכרת ורשיצקאיה, "וכולנו היינו נלהבים לגלות את ההיסטוריה של האזור. בפגישות עם ניצולים, והאזנה לסיפורים שלהם, הייתי נבוכה מהיחס שלהם לנובוגרודק. הזיכרונות שלהם היו כואבים, אך גם מלאי אהבה. הם רצו לבוא לבקר, אך הכל השתנה, ונשאר מעט מאוד שיכול לקשור אותם לעיר".
בשנת 1993 ביקר בנובוגרודוק ג'ק קגן, אחד הנמלטים מגטו נובוגרודוק שחי עתה בלונדון. במהלך הביקור הבינה ורשיצקאיה שמשהו חייב להיעשות. "ג'ק היה המום מכך שלא היה כל אזכור של יהודי האזור במתחם המוזיאון, ואני נעניתי ברצון לבקשה שלו, לעזור לו לפעול עם השלטונות המקומיים להקים על קברי האחים מצבות זיכרון שיספרו למבקרים מי בדיוק היו הקורבנות. כמו כן ארגנו במוזיאון תערוכת קבע קטנה על תולדות יהודי נובוגרודק והשואה, וערכנו סקר ארכיאולוגי בשטח הגטו, כדי לאשר את קיומה של המנהרה שדרכה ברחו ג'ק והאסירים האחרים. רציתי לשתף אנשים נוספים במה שלמדתי על השואה, ולבדוק כיצד נוכל לפעול יחד כדי לשמר את זיכרון החורבן הנורא".
ב-2003, יחד עם ג'רי גוטל מהמרכז לתרבות יהודית בלונדון, ארגנה ורשיצקאיה את הסמינר הראשון להוראת השואה בנובוגרודק. בסמינר השתתפו 40 מורים מרחבי בלרוס, ועם המרצים האורחים שלימדו בו נמנו ד"ר עירית אברמסקי מיד ושם וד"ר איליה אלטמן מהמרכז לשואה במוסקבה. מאז סייעה ורשיצקאיה בארגון סמינרים עבור יותר מ-250 מורים, וכך הפכה את נובוגרודק למרכז להוראת השואה בבלרוס.
בשנת 2005 השתתפו ורשיצקאיה ועוד שלושה מורים מבלרוס בסמינר ביד ושם. "הסמינר סייע לי להכיר את השיטות הייחודיות להוראת השואה של יד ושם - שיטות אשר מצד אחד מספקות את הרקע להבנת הרלבנטיות האוניברסלית של השואה ומצד שני מדגישות את נקודת המבט האינדיבידואלית והמקומית". מאז שלחה ורשיצקאיה לירושלים עשרות מורים מבתי ספר תיכוניים ומרצים מאוניברסיטאות, על מנת שישתתפו בסמינרים בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה. ורשיצקאיה לא הסתפקה בכך, ובסיוע ארגונים בין-לאומיים ותרומות של אנשים פרטיים, בהם ג'ק קגן, הקימה באחד הצריפים של גטו נובוגרודק את המוזיאון להתנגדות יהודית. ביוזמתה הוקמו גם מצבות זיכרון, ותערוכה המוצגת באתר ומספרת את סיפור הבריחה דרך המנהרה על פי עדויות הניצולים.
הפרויקט הנוכחי של ורשיצקאיה קשור לאחים ביילסקי, שמוצאם בעיירה סטנקייביץ' הסמוכה לנובוגרודק: היא מסייעת בחקר מחנה הפרטיזנים בהנהגת האחים ביילסקי, ופועלת לשימור המחנה והנצחתו. "הייתי רוצה לזהות ולסמן כל שוחה במחנה ביילסקי, לשחזר כמה מהן, ואז להמליץ לישראלים צעירים ויהודים אחרים המגיעים לפולין למסע הגילוי המסורתי לבקר גם במוזיאון להתנגדות יהודית בנובוגרודק וביער נליבוקי כדי לראות צד אחר של השואה", אומרת ורשיצקאיה.
"ראיתי כיצד המפגש של צאצאי הפרטיזנים של ביילסקי השפיע על זיכרון השואה והוראתה. אני רוצה שהסיפור הזה יחיה".
הנושא המרכזי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תש״ף (21 באפריל 2020) הוא ״הצלה בידי יהודים בשואה: סולידריות בעולם מתפרק״.
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 91.
