מרדכי (מוטל) זיידל נולד ב-1925 בעיירה שוויינצ'יאן, 80 ק"מ מווילנה. המשפחה היתה מסורתית וציונית. אביו היה רצען ואמו - עקרת בית. למרדכי היה אח גדול ממנו בשנתיים ושלוש אחיות צעירות.
ב-1941 כבשו הגרמנים את העיירה ופרצו פוגרומים ביהודים. אחיו הגדול של מרדכי נתפס במרכז העיירה על ידי מקומיים, הובל לנובי שוויינצ'יאן ונרצח בירייה. לאחר ניסיון בריחה כושל הועברה המשפחה לגטו שוויינצ'יאן. מרדכי עבד בתחזוקת ותיקון פסי רכבת. הוא ניזון מלחם עם תה בבוקר ומרק בצהרים. לאחר חודשיים הועבר לחפירת תעלות, ברח והגיע לגטו וילנה. חבר סידר לו מקום בבית היתומים בגטו. בעזרת מנהל בית היתומים הובאה משפחתו של מרדכי לגטו וילנה והתגוררה בסמוך לבית היתומים.
ביום חיסול הגטו חילק איש מחתרת שעמד לידו סרטי זרוע של עוזר שוטר. מרדכי נטל סרט זרוע והלך לבית המרחץ, שם התרכזה המחתרת. למקום הגיע אבא קובנר ואמר שכל אחד חופשי ללכת לדרכו. מרדכי והוריו התחבאו עם עוד כ-100 איש. לאחר כ-50 יום החליטה קבוצה מבין המסתתרים לצאת מהמחבוא. היא נתפסה על ידי הגרמנים וחשפה את מקום המחבוא לגסטפו. הנשים והילדים נלקחו לפונאר ונרצחו. הגברים, בהם מרדכי, עבדו במשך שלושה שבועות בחטיבת עצים לשם שריפת הגופות. יחד עם עוד 84 אסירים נקשרו רגליו של מרדכי בשלשלאות. העובדים נאלצו לסייע בהשמדת ערימות הגופות שנערמו בחודשי הרצח ההמוני. משימותיהם היו קשות ואכזריות במיוחד: קבוצה אחת היתה "דגה" את הגופות, השנייה היתה מוציאה שיניים, השלישית עסקה בחטיבת עצים, הרביעית סידרה את העצים לשריפה, החמישית היתה אחראית על השריפה והשישית ריסקה את העצמות שנותרו לאחר השריפה וסיננה את הרסק במסננות גדולות. "אין לילה שאני לא רואה את פונאר מול העיניים", העיד מרדכי לימים, "לא היה אחד שלא זיהה שם את קרוביו או ידידיו".
בין שלושה לארבעה חדשים עבדו בפונאר. אחד האסירים העלה רעיון לחפור מנהרת מילוט מתחת למחסן הלחם. בלילות חפרו האסירים מנהרה. בלילה חשוך באמצע אפריל 1944 ברחו 20 אסירים ליער, ובהם מרדכי. הגרמנים הבחינו בבריחה וירו עליהם. רק 12 נותרו בחיים. חברי הקבוצה הסתתרו במשך הלילה בתוך ערמת זבל, כדי לטשטש את ריחם מאימת כלבי הגישוש שנשלחו בעקבותיהם. מרדכי חבר לפרטיזנים יהודיים תוך שהוא מתעקש לצאת לפעולות. הוא השתתף במיקוש פסי רכבת ובלחימה על שחרור וילנה.
לאחר השחרור הבין מרדכי שאיש ממשפחתו לא יחזור. הוא הפך לפעיל בתנועה הציונית המקומית ועלה באופן בלתי לגאלי לארץ בסוף 1945, לקיבוץ שפיים. במלחמת העצמאות התגייס מרדכי לחטיבת גבעתי ונלחם עם החטיבה בשיירות לירושלים.
ב-1948 נישאו מרדכי ורייזל. לזוג נולדו שלושה ילדים. מרדכי עבד כנהג משאית ואחר כך הקים חברה סיטונאית לשיווק סיגריות. מרדכי גר בפתח תקווה ולו 6 נכדים.
