אברהם גולדברג

אברהם גולדברג נולד בשנת 1923 באלטבורג, גרמניה, למשפחה ממוצא פולני ובה שני ילדים. באוקטובר 1938 גורשו היהודים ממוצא פולני לפולין, ומשפחתו של אברהם עברה לגור בלבוב. ב-1941, ביום פלישת הגרמנים ללבוב, נכנסו שוטרים אוקראינים לביתו של אברהם ולקחו אוחו לבית הסוהר המרכזי. בבית הסוהר ניצבו שתי שורות של שוטרים גרמנים. היהודים נצטוו לרוץ ביניהם, ובכידונים שברוביהם פצעו ודקרו אותם הגרמנים עד מוות. אברהם העמיד פנים שהוא מועד, פצועים והרוגים נפלו עליו, והוא פונה בעגלה עם הגוויות ועם הפצועים וממנה נמלט לביתו.

בנובמבר 1941 הוכנסו היהודים לגטו, ושלושים אלף איש נספו בו ממגפת טיפוס הבהרות. אברהם ואביו נשלחו למחנה ינובסקה, שהיה ידוע לשמצה בשל אכזריות מפקדיו. אמו של אברהם חששה לגורל בנה ובעלה והצליחה לשכנע קצין ורמכט ששמו הנס הרטמן לבקש שהם יעברו ליחידתו. גבאואר, מפקד ינובסקה, אמר לאברהם ולאביו כי הם משוחררים אבל פקד על השומרים לירות בהם. הם עמדו במשך שלושה ימים סמוך לשער המחנה עד שהרטמן דאג שיילקחו לגטו. מדי כמה שבועות נערכו אקציות המוניות בגטו, ואברהם, באחד מניסיונותיו למצוא מסתור למשפחתו, נתפס ועונה קשות בידי הגסטאפו. ביום חיסול הגטו נרצחו אמו ואחותו בבורות הריגה סמוך ללבוב. אברהם ואביו הועברו ליחידת עבודה אחרת, הצליחו לברוח ממנה בעזרת תעודות מזויפות שסיפק להם פולני, הגיעו לעיר דניפרופטרובסק וושם שוחררו על ידי הצבא האדום ב-1944. לאחר המלחמה הוזמן אברהם להעיד במשפטים רבים נגד נאצים שפעלו בלבוב ובינובסקה. יד ושם הכיר בסרן הנס הרטמן כחסיד אומות העולם.

אברהם עלה לישראל ב-1949, וכיום הוא אב לשתי בנות וסב לשישה נכדים.